ירושלמי- קלקול חשבונות יש כאן...

"בַּחֹדֶשׁ הָרְבִיעִי בְּתִשְׁעָה לַחֹדֶשׁ וַיֶּחֱזַק הָרָעָב בָּעִיר.. וַתִּבָּקַע הָעִיר"

המשנה אומרת שבי"ז בתמוז הובקעה העיר ובט' באב נחרב הבית, אבל תאריכים אלו לא ברורים כ"כ בתנ"ך. 

בשני התלמודים שואלים, הרי כתוב בנביא שהעיר הובקעה בט' בתמוז. 

תשובת הבבלי פשוטה ומובנת:

"אמר רבא: לא קשיא, כאן בראשונה כאן בשניה". אחרי חורבן שני, שבו העיר הובקעה בי"ז, עבר הצום מט' לי"ז. 

אבל בירושלמי אומרים דבר מבהיל:

"א"ר תנחום בר חנילאי: קילקול חשבונות יש כאן."

זאת אומרת, שהתאריך שכתוב בנביא אינו נכון באמת. זה תאריך מקולקל. 

רבי יוחנן מסביר זאת במשל: "למלך שהיה יושב ומחשב חשבונות, באו ואמרו לו נשבה בנך, ונתקלקלו חשבונותיו (- טעה בחשבונותיו). אמר: יעשה זה ראש לחשבונות." כלומר, המלך מנציח את הקילקול, כי הרי באמת המציאות מקולקלת. בנו בשבי. 

בירושלמי מוסיפים ואומרים, שגם לגבי תאריך החורבן - ט' באב, מן הכתוב משמע שהיה זה בא' באב. אלא בוודאי גם שם יש קלקול חשבונות, מאותה סיבה. 

בירושלמי כאן מדגישים, שהגלות והגאולה זה לא רק עניין שלנו, סוף וקץ לכל צרותנו. כשנמצאים בארץ ישראל, בארץ ה', החיסרון של מיעוט הופעת ה' בעולם מורגש יותר. כשנמצאים בנכר, עסוקים יותר בפרטים, של התורה ושל עצמינו, ופחות מפנימים את הצער הכללי, צער השכינה.

משום כך, בבבלי לא מביאים את הסבר הירושלמי. ההסבר של הירושלמי, המדגיש כל כך את מה שקרה למלך בחורבן, פחות מורגש בחו"ל.

לגבי צער החורבן, אומר הרב קוק באגרת צ"ו:

"... עם נתינת חלק הגון בעתו ובזמנו להרגש הצער העליון, צער העולם כלו וצערה של כנס"י, מחמת סיתום המאורות העליונים ומיעוט שפעם, על לב כל בשר ועל המון גוים וממלכות בארץ מתחת ועל שריהם ומנהליהם ממעל, שרק ת"ח שבא"י מסוגלים להרגיש יפה את המרירות העמוקה ולשא [דע] להושע תשועת עולמים בפדות גוי קדוש וא-לקיו ב"ה. המרירות הזאת, [כשהרוח] מלא אורה מתהפכת גם היא לעונג ישרים מכשרת לקרבת ד', לטהרה [ולקדושה], לאהבת תורה ויראת שמים מרוצפת באהבת ישראל ואהבת הבריות, העושה את האדם נחמד למטה ואהוב למעלה".