ירושלמי- קלקול החשבונות והחיבור

בשבוע שעבר הבאנו את דברי הירושלמי, שיש "קלקול חשבונות" בתאריכי החורבן שבדברי הנביאים.

הכתוב אומר שבתשעה בתמוז הובקעה העיר ובראשון באב נחרב הבית, וזה לא התאריך הנכון, אלא הנכון הוא מה שכתוב במשנה בתענית, שבשבעה עשר בתמוז הובקעה העיר ובתשעה באב נחרב הבית. משל "למלך שהיה יושב ומחשב חשבונות, באו ואמרו לו נשבה בנך, ונתקלקלו חשבונותיו (- טעה בחשבונותיו). אמר: יעשה זה ראש לחשבונות." כלומר, המלך מנציח את הקילקול, כי הרי באמת המציאות מקולקלת. בנו בשבי.

לאחר מכן מוסיפים ואומרים בירושלמי, שיש לשים לב לכך שבין לפי תאריכי הכתוב ובין לפי תאריכי המשנה, ההפרש בין הבקעת העיר לחורבן הבית הוא זהה - עשרים ואחד יום. 

לשון הירושלמי: 

"בין כמאן דאמר בתשעה לחדש, בין כמאן דאמר בי"ז - מה ביניהון? - עשרים ואחד יום מיום שהובקעה העיר ועד יום שחרב בהמ"ק. אמר רבי אבונה: סימנא "מקל שקד אני רואה" - מה הלוז (=שקד) הזה משהוא מוציא את ניצו ועד שהוא גומר את פירותיו כ"א יום, כך מיום שהובקעה העיר ועד יום שחרב הבית כ"א יום. (ולכן:) מאן דאמר בט' לחדש - בא' באב חרב הבית, מאן דאמר בי"ז - בט' באב חרב הבית."

לעומת זאת, בתלמוד הבבלי אומרים שבחורבן ראשון הובקעה העיר בתשעה בתמוז, כדברי הכתוב, ובחורבן שני בשבעה עשר בו, כדברי המשנה. לגבי תאריך חורבן הבית, בשני החורבנות התאריך שוה - תשעה באב. 

מהי משמעות הדברים?

בתלמוד הבבלי, כלומר באופן המחשבה של חוץ לארץ, מביטים על הדברים במבט של פרטים. כל פרט הוא בפני עצמו. הדיון לגבי י"ז בתמוז הוא בפני עצמו, והדיון על תשעה באב בפני עצמו. 

אבל בתלמוד הירושלמי אומרים ששני הימים הללו מהחוברים הם. הם עניין אחד, שמתחיל ביום הבקעת העיר ונגמר ביום חורבן הבית. יש כאן תהליך שמנצנץ וגדל עד לגמר פריו. אלו שלושת השבועות שבין הַמְּצָרִים. (יש לציין שהמקור לימי בין המצרים הוא בתורת א"י ואינו מופיע כלל בבבלי).

ובתוספת ביאור בקצרה: חורבן העיר הוא חורבן הבניין החומרי של ישראל, שמרכזו בעיר הבירה ירושלים. חורבן הבית הוא החורבן הרוחני. שני העניינים הללו מחוברים יחד בתלמוד הירושלמי. אי אפשר לדון בזה בלא זה. ולכן זה לא שיש כאן שני ימים של צום על עניינים שונים, אלא יש כאן תקופה של אבלות על החורבן, שראשיתה בחורבן החומרי ואחריתה בחורבן הרוחני. 

כנגד שתי הבחינות הללו של החורבן, כך יש לנו שתי בחינות בגאולה: משיח בן יוסף לגאול את הבניין החומרי, ומשיח בן דוד לגאול את העולם הרוחני.

ונסיים בדברי הנביא ירמיהו: "וְהָיָ?ה כַּאֲשֶׁ?ר שָׁקַ?דְתִּי עֲלֵיהֶ?ם לִנְת?וֹשׁ וְלִנְת?וֹץ וְלַהֲרֹ?ס וּלְהַאֲבִ?יד וּלְהָרֵ?עַ כֵּ?ן אֶשְׁקֹ?ד עֲלֵיהֶ?ם לִבְנ?וֹת וְלִנְטֹ?עַ נְאֻם ה'".