ירושלמי- הבדלים בהגדרת בורר

בתכנית הלימוד של הישיבה, כתב הרב זצ"ל (מאמרי הראיה 63): "סדר למודנו בהישיבה המרכזית העולמית במקצוע ההלכה בע"ה הוא: הבבלי עם הירושלמי בהערכה בכל סוגיה וסוגיה, בבחינה יפה של העמקה..."

ומה היה בפועל??

הרב נריה, שלמד אז בישיבה, כתב כך: "הרב זצ"ל דרש שילמדו את סוגיות הירושלמי במקביל ללימוד הבבלי, בכדי לברר את השיטות זו מול זו, בבחינת בא זה ולימד על זה."

בידינו הדבר.

ולענייננו:

זה ברור שאסור לברור בשבת. הבורר בשבת תערובת, אפילו מועטת, שיש בה כגרוגרת (כשיעור נפח תאנה יבשה), חייב משום בורר. 

ובכל זאת אומרים בירושלמי כך (ז ב):

"אמר רבי יודן: יש שהוא בורר צרורות כל היום ואינו מתחייב. יש שהוא נוטל כגרוגרת ומיד מתחייב. היך עבידא (= כיצד)? היה יושב על גבי כרי, וברר צרורות כל היום (= היה עוסק כל השבת בהפרדת הפסולת המעורבת בערימת תבואה, אבל לא סיים לברור את כל הערימה) אינו מתחייב. (ולעומת זאת) נטל לתוך ידו כגרוגרת ובירר חייב. (= אם נטל כמות מועטת של תבואה מעורבת בפסולת לתוך ידו, וברר אותה, הרי הוא חייב)"

הירושלמי מחדש שעד שלא גמר לברור את כל הערימה, הוא לא חייב. האחרונים העירו שחידוש זה אינו מוסכם על התלמוד הבבלי. 

מה ההסבר בדברי הירושלמי?

ניתן לדון את ערימת התבואה בשני אופנים. ניתן לומר שיש כאן אוסף פרטים - הרבה מאוד גרגירי תבואה. וניתן לומר שיש כאן דבר אחד - ערימה. 

בבבלי רואים כאן אוסף פרטים, ובירושלמי - דבר אחד, ערימה אחת.

בירושלמי אומרים שיש כאן דבר אחד, שכל עוד אדם לא סיים להפריד את הפסולת מכל הדבר, אין כאן תיקון שלם וברור, והוא פטור. המבט הכללי, בולט מאוד בדברי הירושלמי הללו. 

קו המחשבה הזה שייך לסגולת ארץ ישראל. וכמו שמבאר הרב קוק זצ"ל (קובץ ז, סב):

"בארץ ישראל יונקים מאור החכמה הישראלית, ממהות החיים הרוחניים המיוחדים לישראל, מהשקפת העולם והחיים הישראליים, שהיא ביסודה ההתגברות של העולם המאוחד על העולם המפורד. וזהו היסוד של ביטול עבודה זרה וכל שאיפותיה וסעיפיה. בארץ העמים הטמאה אי אפשר להשקפת העולם המאוחד להגלות, והעולם המפורד שולט בחזקה, והשקפתו הפרטית והמפורדה, המחולקה ומנוכרה, היא הרודה בכל מערכי החיים, ועם כל ההתאמצות לנשום נשימה ישראלית ולהשכיל אל הסוד של העולם האחדותי, אויר ארץ העמים מעכב."

תפקיד התלמוד הבבלי, הוא האדרת הפרטים, ולשם כך נחשך אורו של התלמוד הירושלמי, למשך הרבה שנים. היום אנו נדרשים לשלב את יתרונות שתי ההשקפות, ולהביט על שלימות העולם, גם באופן כללי וגם בתוך כל פרט ופרט.