ירושלמי- ישיבה בסוכה ויישוב ארץ ישראל

"וִֽירִשְׁתֶּ?ם אֹתָ?הּ וִֽישַׁבְתֶּם־בָּֽהּ"

פסוק זה, המלמד על מצות ישוב ארץ ישראל, מוזכר בירושלמי בקשר למצות סוכה.

הכלל הידוע המגדיר את מהות מצות ישיבת הסוכה, הוא "תשבו כעין תדורו", כפי שנלמד בימים האחרונים במסגרת הדף היומי (סוכה כח). לשון הבבלי:

"תנו רבנן: 'תשבו' – כעין תדורו. מכאן אמרו: כל שבעת הימים עושה אדם סוכתו קבע וביתו עראי. כיצד? היו לו כלים נאים – מעלן לסוכה; מצעות נאות – מעלן לסוכה; אוכל ושותה ומטייל בסוכה."

לעומת זאת, בסוגיא המקבילה בירושלמי, כלל זה מובא כך (ב י):

"כתיב 'בסכת תשבו' ואין 'תשבו' אלא תדורו. כמה דאת אמר 'וירשתם אותה וישבתם בה' – שיהא אוכל בסוכה ומטייל בסוכה ומעלה כליו לסוכה."

בשביל להבין את ההבדל בין התלמודים, נשאל שאלה: מהו ביתו של האדם בחג הסוכות, לפי כל אחד מהתלמודים?

בבבלי אומרים שהישיבה בסוכה היא "כעין תדורו", כלומר כאילו את גר בסוכה. אז איפה אתה ממש גר? כמובן בביתך של כל ימות השנה. מתוך כך מובן הביטוי שאומר הבבלי בתחילת המסכת "כל שבעת הימים אמרה תורה צא מדירת קבע ושב בדירת עראי". כשאתה בסוכה, אתה מחוץ לביתך.

אבל בירושלמי – "אין 'תשבו' אלא תדורו" – אתה ממש גר בסוכה. היא ביתך בימי החג.

מתוך כך מובן הדימוי בירושלמי, למצות ישוב ארץ ישראל. בארץ ישראל כמובן אנחנו ממש גרים, ולא רק "כעין תדורו". לכן דימוי זה אינו מתאים להגדרת הבבלי, אלא רק להגדרת הירושלמי.



מהו עומק ההבדל בין התלמודים?

בעניין קיום המצוות בכלל יש הבדל ידוע בין א"י לחו"ל. האריך בדבר זה הרמב"ן, ע"פ הספרי, שעיקר מקום המצוות הוא ארץ ישראל. עשיית המצוות בחו"ל מחוייבת בבחינת "הַצִּ?יבִי לָ?ךְ צִיֻּנִ?ים". כלומר המצוות בחו"ל הן סימנים למה ששייך בעיקר בא"י. זאת אומרת, שבא"י אנחנו חיים את המצוות ממש. לעומת זאת בחו"ל, אין זה עיקר מקום המצוות, לכן המצוות שם אינם חיינו ממש.

ולענייננו: בא"י אנו חיים ממש ב"צילא דמהימנותא" (לשון ספר הזהר. ותרגומו: צל האמונה). לעומת זאת בחו"ל אנחנו "כאילו" גרים שם, אבל לא ממש.

יש עוד כמה הבדלים בין התלמודים המתחברים לעניננו, ומבוארים הדברים בהרחבה בספרנו "לַחֲזוֹת בְּנֹעַם", ובע"ה "ע?וֹד חָזוֹן? לַמּוֹעֵ?ד".