ירושלמי- הלל מוסיקאלי?

שירה וריקודים בין פרקי ההלל, במשך זמן מרובה, האם זה מרומם את ההילול, או שמא יש בזה חסרון?

מבחינה הלכתית נקדים ונאמר שכיוון שנהגו להלל כך על פי גדולים, מה שמכונה "הלל מוזיקלי", כמובן שזה ע"פ ההלכה, וגם אם היה  זמן ממושך בין פרקי ההלל, אין לחזור לראש ההלל. 

עכשיו נעסוק בסוגיא.

בבבלי אומרים בשם רבי יוחנן, שאם שמע אדם את תשע התקיעות של ראש השנה בהפסק גדול ביניהם, יצא ידי חובה. מכך למדו שלשיטתו, הפסק מרובה אינו פוגם במעשה המצוה גם במצוות הקריאה - הלל קריאת שמע ומגילה. הלכה כרבי יוחנן, אף שיש חולקים על כך. 

בלשון הבבלי (ראש השנה לד), הדיון הוא במקרה שבו "שהה כדי לגמור את כולה", האם "חוזר לראש" או לא. 

בתלמוד הירושלמי (ברכות ב א) חולקים על הבנה זו, ואומרים שאם הפסיק באמצע הקריאה, במשך זמן שבו היה יכול לקרוא את כולה מתחילה ועד סוף, עליו לחזור לראש הקריאה. אין על כך חולק בירושלמי. 

לשון הירושלמי: "ר' מני אמר משום ר' יודה שאמר משום ר' יוסי הגלילי: אם הפסיק בה כדי לקרות את כולה לא יצא ידי חובתו."

מה משמעות ההבדל בין התלמודים?

ההלל (וכן שאר מצוות הקריאה) בנוי מהרבה פסוקים והרבה פרקים. פרטים פרטים. לפי הבבלי אם קרא את כל הפרטים, יצא ידי חובתו, גם אם הפסיק ביניהם.

לעומת זאת לפי הירושלמי האדם חייב לקרוא את ההלל ככלל אחד. אם הפסיק באמצע הפסק מרובה, הוא פגם בכללותו של ההלל ולא יצא ידי חובתו. לא מספיק לקרוא את כל הפרטים, אלא צריך לקרוא הלל אחד, ככלל אחד, המתפרט לפרטים.

המבט הכללי הוא נחלתה של ארץ ישראל, שרק בה נקראים עם ישראל עם אחד, ובה מתגלים כללי התורה ושרשי המציאות ואחדותה.

"אַשְׁרֵ?י הָ?עָם שֶׁכָּ?כָה לּ?וֹ אַֽשְׁרֵ?י הָ?עָ?ם שֱׁה' אֱ-לֹהָֽיו".