ירושלמי- רבי שמעון בר יוחאי ו"העולם הזה"

מתוך כמה הבדלים בין התלמודים עולה שלפי הבבלי המציאות של רשב"י במערה היתה עליונה מאוד, ממש לא מהעולם הזה. הוא חי שם ע"י נס, שנברא לו חרוב ומעיין, והוא גם לא מתעורר מעצמו לצאת עד שאליהו עומד על פתח המערה ורומז לו לצאת. וכשהוא יוצא מתגלה מורכבות גדולה בין המציאות העליונה של רשב"י לחיי העולם הזה שמחוץ למערה.

בירושלמי לא מוזכר שהחרוב נברא בנס. ולא מוזכר כלל נס בעניין הצלתו של רשב"י. גם היציאה מהמערה באה מיוזמתו של רשב"י בעצמו. וכשהוא יוצא לא מתגלה פער בינו לחיים.

נמצאנו למדים, שהמציאות העליונה של רשב"י לאור הירושלמי משתלבת יפה עם עולם הטבע וחיי העולם הזה.

שיטתו של רשב"י, המובאת בבבלי במסכת ברכות (לה ע"ב) לפיה ראוי לאדם להתעסק רק בתורה ולא לעבוד בשדה, אינה מופיעה בירושלמי, ולהיפך, משמע בירושלמי ש"ואספת דגנך" הוא לכתחילה ולא בדיעבד.

ההבדל בין התלמודים נובע מ"העולם הזה" של כל תלמוד.

בגלות העולם הזה באמת מקולקל ומלא סיגים. ולכן בגלות החיבור עם הקודש בא ע"י התרחקות מהטבע והעולם.

בא"י העולם הזה ראוי לחיבור עם המדרגות העליונות.

וכדרכנו תמיד, יש להסביר מה התמונה העולה משני התלמודים יחד, ומדוע הקב"ה מלמד אותנו היטב את הבבלי קודם שאנו נפגשים עם אורות הירושלמי. נמחיש את העניין ע"י מהלך של הרב קוק על פסח וסוכות (אגרת תשפז).

פסח מלמד אותנו ששורש מציאותנו הוא מעל הטבע. אחרי שקנינו מדרגה זו והפנמנו אותה, אנו באים עם העליוניות הגדולה הזאת, שהיא מעל הטבע, ומכניסים אותה לתוך העולם הזה, בסוכות.

לולא ההקדמה של פסח לסוכות, אנו עלולים לחשוב שאנחנו מוגבלים במגבלות העולם הזה, ולכן עלינו להשתלב עמו ועם חוקיו. אבל לא כן הוא. נולדנו בפסח, ועם פסח אנו מאירים בסוכות.

ולענייננו. הבבלי מחדיר בנו את ההבנה שהתורה והמציאות הישראלית אינם תלויים בטבע. הם מתקיימים היטב גם מעליו, בבחינת אור מקיף. בגלות בנינו עולם רוחני שלם שמתנזר מהעולם הזה. עם ההבנה שאנחנו מעל העולם, אנו באים לארץ ישראל ומאירים את העולם באורו הפנימי. ההארה המתחברת עם העולם הזה היא אור הירושלמי.

גַּלֵּה כְּבוֹד מַלְכוּתְך עָלֵינוּ, בְּהִלּוּלָא דְּבַר יוֹחָאי