מה יהיה עם משיח בן יוסף??

בתלמוד הבבלי כתוב, שהכתוב בזכריה "בַּיּ?וֹם הַה?וּא יִגְדַּ?ל הַמִּסְפֵּד? בִּיר?וּשָׁלַ?ם" מדבר על משיח בן יוסף שיהרג. 

אולם חכמי הסוד לימדו שיש להתפלל ולקוות שמשיח בן יוסף לא יהרג. חכמי הסוד הסבירו שמהותו של משיח בן יוסף היא התקומה המעשית של גאולת ישראל, ומשיח בן דוד משלים את חזון הגאולה בתקומתה של הגאולה הרוחנית העליונה.

האם עולם המעשה והעולם הרוחני ילכו יחדיו? אנחנו מתפללים שמשיח בן יוסף יתחבר עם משיח בן דוד. אז הגאולה הראשונה המעשית תופיע יחד עם גדולתה הרוחנית, "והגאולה תהיה ברחמים גלויים וגדולים" (לשון הרב חרל"פ, ב"מעייני הישועה" לט, ע"ש).

האר"י הקדוש הורה לתלמידיו, שכאשר מתפללים בתפילת שמונה עשרה, בברכת ירושלים, "וכסא דוד עבדך מהרה לתוכה תכין", יש לכוון שמשיח בן יוסף לא יהרג. ומכאן שעניינה של ברכה זו הוא תקומת משיח בן יוסף. הברכה הבאה "את צמח דוד עבדך" כמובן עוסקת בתקומת משיח בן דוד. יש אם כן שתי ברכות בתפילת שמונה עשרה העוסקות במשיחים.

אמנם תפילת העמידה נקראת "שמונה עשרה", אבל יש בה תשע עשרה ברכות, כי אמנם בתחילה היו 18 ברכות, אבל אח"כ הוסיפו את ברכת "ולמלשינים אל תהי תקוה". כך מבואר בתלמוד הבבלי.

אבל בתלמוד הירושלמי ובמדרשים יש בתפילה 18 ברכות ולא 19. כיצד?

בתורת ארץ ישראל ברכת ירושלים כוללת בתוכה גם את ברכת דוד. זו ברכה אחת שכוללת את שני המשיחים יחד, וחתימתה: "א-להי דוד ובונה ירושלים".

נמצא שלפי הירושלמי בתחילה היו בתפילה 17 ברכות, ואח"כ הוסיפו את ברכת המינים ואז היא נהייתה "תפילת שמונה עשרה". אח"כ בבבל הפרידו את ברכת דוד וירושלים לשתי ברכות.

מדוע בבבל הפרידו בין ברכת ירושלים לברכת דוד? בגלות קשה לתפוס את האחדות בין בחינת משיח בן יוסף, זאת אומרת החיים החמריים והמעשיים, לבין בחינת משיח בן דוד, זאת אומרת החיים הרוחניים. לכן בבבל אלו שתי ברכות שונות. אבל בארץ ישראל היו שני העניינים הללו מחוברים בברכה אחת. בתורת ארץ ישראל יש חיבור בין שתי הבחינות הללו. (להרחבה עיין במה שכתבנו בספר "לחזות בנעם" עמ' 80)

התפילה על משיח בן יוסף שלא יהרג, היא בעצם תפילה שנזכה להתרומם אל מרומיה של תורת ארץ ישראל, המאחדת בין שני צדדי החיים הללו. הרב חרל"פ בפיסקה הנ"ל מלמד שהחיבור בין התלמודים, הוא הוא יביא את החיבור בין המשיחים. יתן ד' שנזכה לכך!