ירושלמי- לימוד הלכות מעשיות הוא לימוד תורה?

השבוע למדנו בבית המדרש לאיחוד התלמודים "צדקו יחדיו", את הסוגיא העוסקת בלימוד הלכה בבית הכסא ובבית המרחץ. בתלמודים מסופר שכאשר התלמיד ביקש להניח פך של שמן בתוך מי המרחץ כדי לחממו, אמר לו רבי יהודה הנשיא: "טול בכלי שני ותן". על כך שואלים בבבלי, כיצד היה מותר לרבי לומר כך בתוך בית המרחץ, הרי אסור להרהר בדברי תורה בבית המרחץ, וכל שכן לומר?

עונים בבבלי (שבת מ), שאמנם אסור להרהר ולומר דברי תורה במקומות אלו, אבל כאשר אדם רואה את חבירו בא לעבור על איסור, מותר לומר לו שזה אסור, כדי למנוע ממנו לעשות מעשה אסור. לשון הגמרא: "אפרושי מאיסורא שאני".

בירושלמי אומרים אחרת.

בירושלמי (שבת ג ג) אומרים שמותר לשאול הלכות בית המרחץ בבית המרחץ, והלכות בית הכסא בבית הכסא.

זאת אומרת שאדם שלא יודע את ההלכה, והוא נמצא בזמן ובמקום שבו הוא נדרש להלכה זו, מותר לו לשאול ולברר את ההלכה. ולכן מותר לשאול הלכות בית הכסא בבית הכסא.

העולה מתוך הדברים הוא שבירושלמי מבינים שהלכה למעשה ממש, אינה נחשבת לימוד תורה.

כדברים הללו כתב החתם סופר בפרשתנו (ז לז): "העוסק בתורה כדי לידע ההלכות היאך לקיים המצוה, אז הלימוד רק הכשר מצוה ולא עדיף מהמצוה גופא, ואין זה לשמה של תורה ממש".

גם בשו"ת "אגרות משה" (אורח חיים א כ) כתב דברים דומים, בפירושו לדברי חז"ל שעונש הגלות נגזר מפני שלמדו תורה בלי לברך לפניה, וכך כתב: "דהא יש לפרש דמה שלא ברכו היה משום שסברו דלמוד התורה אינה מצוה מצד עצמה כשאר מצות אלא רק כדי שידעו איך לקיים המצות ולכן לא ברכו עליה כיון שהוא רק כדי שיהיה האפשריות לקיים מצות, ולא עדיף מעשית סוכה שאין מברכין כדאיתא במנחות, ונענשו על זה משום שתורה היא מצוה ללומדה בעצם לא רק בשביל שמזה ידעו איך לקיים מצות אחרות ... עכ"פ זה שחשבו שלמוד התורה אינה מצוה בעצם אלא עצה וסבה לקיום מצות אחרות הוא חטא גדול שמבטל חשיבות וכבוד התורה שהוא יסוד בריאת וקיום העולם שלכן נענשו עליה."

לעניננו, בירושלמי התורה מחוברת לשורשיה הרוחניים. "תורה מלשון הוראה להורות על הקב"ה מה הוא ומה עניינו" (רבי חיים ויטל).
בחו"ל פחות מחוברים לשרשי התורה הרוחניים, אלא בעיקר למעשה התורה, ולכן לימוד תורה גם אם הוא למעשה ממש, נחשב לימוד תורה לגמרי. אבל בירושלמי עיקר הלימוד לשמה הוא לשם המפגש עם העולם הרוחני הפנימי של התורה, וכאשר המטרה היא רק לדעת כיצד לנהוג בפועל עכשיו ממש, זה נחשב קיום מצוות ולא לימוד תורה. ולכן לפי הירושלמי "שואלים הלכות בית המרחץ בבית המרחץ והלכות בית הכסא בבית הכסא", ולפי הבבלי זה אסור.