ירושלמי- קריאת שמע של רבי יהודה הנשיא

בשני התלמודים מסופר על דרכו המיוחדת של רבי יהודה הנשיא בקיום מצות קריאת שמע. הוא היה מלמד תורה לתלמידיו במשך כל זמן קריאת שמע בלא הפסקה. האמורא רב, שהיה מתלמידיו שומעי תורתו, תמה לפני תלמידו הגדול של רבי - רבי חייא, שהוא לא רואה שרבי מקבל עליו מלכות שמים. במילים אחרות, הוא שואל מתי רבי מקיים מצות קריאת שמע, הרי הוא עוקב אחריו במשך כל זמנה, והוא לא ראה שהוא קורא אותה. 

רבי חייא עונה לו, שבשעה שרבי מעביר ידיו על עיניו, אין זו הפוגה קצרה לשם מנוחה, אלא אז הוא אומר את המינימום הנדרש כדי לצאת ידי חובת קריאת שמע. 

בגמרא מוסיפים ואומרים, שכדי לצאת ידי חובת קריאת שמע, לא די בקריאת תחילתה - "שמע ישראל" וכו', אלא צריך גם להזכיר יציאת מצרים. הרי בשביל זה תיקנו לומר גם את פרשת ציצית. 

רבי היה יוצא ידי חובה זו, בהזכרת יציאת מצרים בהקשר לאחד העניינים שעסק בהם בשיעורו.

יש הבדל בין התלמודים בעניין זה.

לשון הבבלי (ברכות יג): "מהדר רבי אשמעתא דאית בה יציאת מצרים". 

פירוש: בשביל להזכיר יציאת מצרים בקריאת שמע, היה רבי משלב בשיעורו שמועה שיש בה הזכרת יציאת מצרים. 

לשון הירושלמי שונה קצת: שואלים על רבי: "ואינו צריך להזכיר יציאת מצרים?" ועונים: "לית אפשר דלא יטי מילה". 

פירוש: אי אפשר שלא יגיעו הדברים תוך כדי השיעור הארוך הזה, להזכרת יציאת מצרים.

נראה שיש כאן הבדל דק בין התלמודים. 

בבבלי רבי צריך לשלב במיוחד עניין שיש בו יציאת מצרים, כדי להזכיר יציאת מצרים בזמנה - בזמן קריאת שמע. 

לעומת זאת בירושלמי אי אפשר שלא יגיעו הדברים ליציאת מצרים. ההסבר הוא שיציאת מצרים היא משרשי האמונה, ובוודאי תוך כדי הרצאת הדברים, יגיע רבי לדבר על יציאת מצרים. 

ההבדל בין התלמודים כאן נובע מהיחס לאגדה, כלומר לשורשים הפנימיים של התורה. לירושלמי ברור שרבי יגיע בדבריו לפנימיות העניינים, ובזה הוא בוודאי יגיע ליציאת מצרים. 

לסיום, נזכיר לעצמינו את המשמעות העמוקה שנלמדת מהבבלי. בבבלי אנו לומדים וחווים עד כמה התורה היא מחוייבת המציאות. גם כשנמצאים רחוק מהמקור, ולא חיים אותו בטבעיות, גם שם אנו יודעים שהתורה היא שורש המציאות. אם לא יוצא לנו בזרימה להזכיר את יציאת מצרים בלימוד, אנו נחזר בכח אחר שמועה שהיא מוזכרת בה. גם במצב של חו"ל אי אפשר להתחיל את היום בלי יציאת מצרים.

יהי רצון שנזכה בקרוב לשמוע באזנינו מתורתו של משיח.