ירושלמי- איך מטיבים חלום קשה?

"אמר רב הונא בר אמי אמר רבי פדת אמר רבי יוחנן: הרואה חלום ונפשו עגומה ילך ויפתרנו בפני שלשה." ובגמרא מסבירים שהכוונה היא "יטיבנו בפני שלשה". עליו להביא שלושה אנשים ולומר לפניהם "חלום טוב חלמתי", והם עונים לו "טוב הוא וטוב יהיה" וכו'. ואם הוא חלם חלום ואינו יודע מה עניינו, הוא מתפלל עליו בשעת ברכת כהנים, שאם החלום צריך רפואה, הוא יהפך לטוב, ומסיים עם הכהנים, כדי להצטרף אל ה"אמן" של הציבור.

כך מלמדים בתלמוד הבבלי (ברכות נה).

בתלמוד הירושלמי יש התייחסות שונה לחלום קשה (ברכות ה א):

"ר' יונה בשם ר' תנחום בי ר' חייא: זה שהוא רואה חלום קשה, צריך לומר: יהי רצון מלפניך ה' א-להי וא-להי אבותי, שיהו כל חלומותי שחלמתי בין בלילה הזה בין בשאר הלילות בין שחלמתי אני ובין שחלמו לי אחרים אם טובים הם יתקיימו עלי לששון ולשמחה לברכה ולחיים" וכו'.

נמצא שיש הבדל בין התלמודים. בבבלי הטבת חלום היא ע"י אחרים, ובירושלמי הוא עצמו מתפלל על חלומו.

ויש הבדל נוסף. בשני התלמודים סדר ההטבה כולל אמירת פסוקים. בבבלי הם אומרים פסוקי "הפוכות", לומר שאם חלום רע הוא, שיהפך לטובה, ועוד פסוקי "פדויות" ופסוקי "שלומות". בירושלמי בתפילתו על החלום הוא אומר רק פסוקי "הפוכות".

מה שורש הדברים?

ניתן לראות באופן כללי, שההתמודדות עם קושי החלום בירושלמי, קלה יותר מאשר בבבלי. גם לא צריך בפני אחרים, אלא הוא מתפלל על עצמו. וגם ההטבה עצמה לא עוסקת בפדיון. זאת אומרת שבירושלמי הוא לא נחשב כחבוש בבית האסורים שיש לפדותו, והוא עצמו אינו יכול להתיר עצמו משם.

ונראה ששורש ההבדל בין התלמודים שייך לזכותה של ארץ ישראל, כדברי הרב קוק זצ"ל בעניין חששות מדברים שהם נגד צוואת רבי יהודה החסיד, בענייני שידוכים (שו"ת עזרת כהן, סימן ו): "וק"ו בא"י, דזכותא דא"י חשוב מאוד להגן ולהציל מכל פגע, ואין כח להפגעים וכחות החיצונים באוירא דא"י" (ע"ש בכל דבריו, וכן בסימן ז). כח הרע רפה יותר בארץ ישראל, ולכן בארץ ישראל הפיכת חלום קשה לטוב דורשת פחות מאמצים מאשר בחו"ל.

יתן ד' וזכותה של א"י תעמוד לנו גם בעת הזאת, לקדש שם שמים במלחמת ישראל, בעזרת "בַּעַל מִלְחָמות זוֹרֵעַ צְדָקוֹת מַצְמִיחַ יְשׁוּעוֹת"