ירושלמי- כמה מזוזות לבית אחד?

בבבלי במנחות (לד) אומרים: 

"אמר רבי הונא: אם יש לו פתח אחד - חייב במזוזה אחת, אם יש לו שני פתחין - חייב בשתי מזוזות."

זאת אומרת, שאם יש כמה פתחים למקום אחד, חייב לקבוע מזוזה בכל אחד מהפתחים. כידוע כך היא ההלכה, וזה מצוי מאוד.

אבל בתלמוד הירושלמי (סוף מגילה) ההלכה היא אחרת:
"בית שיש לו שני פתחים, נותן ברגיל (=בפתח שרגיל להשתמש בו). היו שניהן רגילין - נותן בחזית. היו שניהן חזית - נותן על אי זה מהן שירצה."
בירושלמי אומרים שכל בית חייב במזוזה אחת, ולכן יש דיון באיזה פתח יש לקבוע אותה. 

מה שורש המחלוקת?
השאלה היא האם הפתח חייב במזוזה, או הבית חייב במזוזה. 
לפי הבבלי, המזוזה שייכת בעיקרה לפתח. אם משום שזה המקום שצריך לשמור עליו, שלא יכנס דרכו מזיקים(מנחות לג ע"ב). ואם מפני שהאדם עובר דרכו ונזכר בייחוד השם (עי' רמב"ם סוף הלכות מזוזה).
אבל לפי הירושלמי, חיוב המזוזה הוא על הבית. הבית חייב במזוזה, ולגבי השאלה איפה לקבוע את המזוזה, התשובה היא בפתח הבית. וכשיש כמה פתחים, השוים בערכם, יקבע באיזה שירצה. 
בתלמוד הירושלמי מלמדים אותנו שהערך של המזוזה הוא פנימי וכללי, והוא משפיע על האדם שגר בבית. לא הפתח חייב במזוזה, אלא הבית. 

מחלוקת זו בין התלמודים מתאימה להשקפתם. הרב זצ"ל מבאר, שההשקפה הכללית היא השקפת תורת ארץ ישראל.
בתורת חו"ל "העולם המפורד שולט בחזקה". אלו דבריו (קובץ ז סב): 


"…אוירא דארץ ישראל הוא המחכים, הנותן הארה בנשמה להשכיל את היסוד של העולם המאוחד. … בארץ העמים הטמאה אי אפשר להשקפת העולם המאוחד להגלות, והעולם המפורד שולט בחזקה, והשקפתו הפרטית והמפורדה, המחולקה ומנוכרה, היא הרודה בכל מערכי החיים, ועם כל ההתאמצות לנשום נשימה ישראלית, ולהשכיל אל הסוד של העולם האחדותי, אויר ארץ העמים מעכב… מסוגלת היא ארעא דחשוכא לפלפול הפרטים, הבא מתוך הפירוד, אבל חכמת האורה רק בארץ האור נמצאת, אין תורה כתורת ארץ ישראל."