מה ניתן ללמוד מהיחס לתפילה בקול לגבי יחס התלמודים לעולם?

תגיות:ירושלמיבבליתפילה />בספר הזוהר מסבירים מדוע יש להמנע מלהשמיע קולו בתפילה - אם תפילתו של אדם נשמעת למישהו זולתו, זה מונע ממנה לעלות למעלה ולהישמע במרומים. 

לאור הזוהר יש להסביר את ההבדל בין התלמודים. 

בתלמוד הבבלי מבינים שאם תפילתו נשמעת בארץ, זה פוגם בה. וההסבר הוא שהארץ מלאה בסיגי העולם הזה, והם מערבבים את תפילתו. למשל, אדם עלול להתגאות באופן תפילתו כיון שיודע שסביבתו מביטה בו. ההנחה הבסיסית היא שהעולם הזה בעייתי, ויש להזהר ממנו, ולכן הוא פוגם בטהרת התפילה. 

לעומת זאת, בירושלמי ההנחה הבסיסית היא שהעולם הזה אינו בעייתי. הוא ביסודו מקושר לעולם הבא, והוא ממשיך ומגלה למטה את מה שלמעלה. ולכן לא חוששים שהתפילה תישמע למטה, ואין זה מונע ממנה לעלות למעלה.

הדברים הללו קשורים להבדל כללי בין התלמודים בהתייחסות לעולם הזה וענייניו (כפי שראינו בהרבה סוגיות), כגון שמחה אכילה ומלאכה. בבבלי מדגישים את הזהירות המתח והפער בינם לבין עבודת בשם. לעומת זאת בירושלמי הם עצמם עבודת השם.