ירושלמי- יש לך מקום קבוע בבית הכנסת?

חלק משלימות התפילה הוא שיהיה לה מקום קבוע. 

לשון הבבלי (ברכות ו):

"א"ר חלבו אמר רב הונא: כל הקובע מקום לתפלתו א-להי אברהם בעזרו...  דכתיב 'וישכם אברהם בבקר אל המקום אשר עמד שם', ואין עמידה אלא תפלה שנאמר 'ויעמוד פינחס ויפלל'."

בירושלמי (שם ד ד) הלשון שונה:

"א"ר תנחום בר חנינא צריך אדם לייחד לו מקום בבית הכנסת להתפלל, ומה טעם 'ויהי דוד בא עד הראש' - 'אשר השתחוה שם לא-להים' אין כתיב כאן, אלא 'אשר ישתחוה שם לא-להים'."

מה יוצר קביעות של מקום לתפילה?

בבבלי - המעשה. לחזור שוב לאותו מקום. כיון שעמד שם - בעבר - וחוזר שוב, זה מקום קבוע. 

ובירושלמי - ההחלטה על להבא. המחשבה. לייחד מקום, שאליו תשוב להתפלל בעתיד. 

(האם בפעם הראשונה שמתפלל באותו מקום, הוא מתפלל במקום קבוע? בבבלי - משמע שלא. אבל בירושלמי - משמע שכן.)

הדברים מתחברים לדברי הרב זצ"ל באורות הקודש (ב רפח), ש"בחוץ לארץ אין מתגלה כי אם הערך של המעשה" (– לקבוע את "המקום אשר עמד שם"), ולעומת זאת – "מתגלה קדושת המחשבה בכל ארץ ישראל" ( – לייחד מקום "אשר ישתחוה שם").

למסקנה, אנו צריכים לייחד מקום לתפילתנו, ולאחד בין התלמודים בלימודנו, אל המקום אשר עמד ואשר ישתחוה, ונמצאנו שלימים ומתוקנים, לשנה טובה ומבורכת!