ירושלמי- האם מדבר הוא רשות הרבים?

בבבלי (שבת ו) מסבירים שהכוונה היא למחנה ישראל במדבר, שהמרחב הציבורי שבו הוא רשות הרבים, אבל סתם מדבר אינו רשות הרבים, כיון שהרבים אינם מצויים במדבר. המדבר דומה יותר לבקעה, שמהלכים בה אנשים, אבל לא רבים, ולכן היא כרמלית ולא רשות הרבים. לפי הבבלי רשות הרבים היא מקום שהרבים מהלכים בו.

בירושלמי לא מסבירים כך. בירושלמי המדבר מובא כאחת הדוגמאות לרשות הרבים, ולא שואלים על כך. פשטות דברי הירושלמי הוא שהמדבר הוא רשות הרבים.

יש לציין ששיטת הירושלמי, שהמדבר הוא רשות הרבים, רמוזה כבר בבבלי. כיצד? בברייתא הראשונה המובאת שם, לא מזכירים את המדבר כרשות הרבים. על כך שואלת הגמרא: "וליחשוב נמי מדבר? דהתניא איזו היא רשות הרבים וכו' והמדבר." ועונים כמו שהזכרנו, שהמדבר שם הוא בשעה שמחנה ישראל היה במדבר.

שאלת הבבלי הפותחת את הדיון הזה היא "וליחשוב נמי מדבר", כלומר שואלים מדוע לא מביאים את המדבר כדוגמא לרשות הרבים. המהר"ל בחידושיו למסכת שבת שואל על כך, מה ההבנה בזה, הרי המדבר אינו מקום הילוך הרבים. והוא עונה: "כיון דמדבר מקום הפקר לכל, נקרא רשות הרבים* טפי מבקעה, דלא הוי מקום הפקר".

ראינו אפוא ששיטת הירושלמי נמצאת בשאלת הבבלי, אבל היא נידחית. והרווחנו מכך (גם) שהמהר"ל יסביר לנו את שיטת הירושלמי.

הרמב"ם הביא את שיטת הירושלמי להלכה, והוא כותב: "איזו היא רשות הרבים? מדברות ויערים ושווקים ודרכים המפולשין להן".

נסכם, שלפי הבבלי רשות הרבים ורשות היחיד שתיהן רשויות שנמצאות במקום יישוב האנשים, בעיר. ולפי הירושלמי רשות הרבים מתחילה מהמדבר, מהמקומות המופקרים שהם חסרים תיקון ויישוב של בני האדם.

לפי הבבלי התורה במלאכת הוצאה עוסקת בחלקי העיר, ולא במקומות המופקרים לכל. לפי הירושלמי התורה עוסקת ביחס בין מקומות ההפקר והתוהו, לרשות היחיד שהיא המקום המתוקן והמסודר של האדם. שיטת הירושלמי והרמב"ם מתאימים מאוד למה שמובא הרבה בספרות הפנימית, שמטרת העולם היא לתקן את התוהו, שהוא בחינת רשות הרבים, ולהפוך אותו לרשות היחיד, המקושרת עם יחידו של עולם.

נראה ששורש הדברים הוא שרק בארץ ישראל יש את הסגולה והיכולת להתמודד עם הפירוד והרע ולתקנו ולהפכו לטוב, לבחינת רשות היחיד. הרב משה צוריאל זצ"ל, שעשה רבות למען הפצת תורת הסוד והתלמוד הירושלמי, מביא בספרו "תורת הראיה" על פרשת השבוע שלנו, כמה מקורות מהרב קוק ובנו על סגולת הארץ לתקן את בחינת הרע, "הכנעני", ולהפכה לטוב. להלן קישור לדבריו.

בבבלי המאמץ הישראלי מתרכז בעולם הרוחני, כיון שהעולם הגשמי בחו"ל מעורב הרבה בסיגים. בתורת א"י השליחות היא לגעת בעולם הגשמי, ולתקנו. להפוך מר למתוק.