ירושלמי- משמעות ברכת בורא נפשות

ומה תברך אחרי שאכלת בשר? - ידוע ומפורסם: "בורא נפשות רבות וחסרונן על כל מה שבראת".

- כך כתוב בבבלי. אבל לא בירושלמי. 

בבבלי (ברכות מד) אומרים שאחרי אכילת בשר וביצה מברך "בורא נפשות", אבל אחרי ירקות לא מברך כלל. הסוגיא ממשיכה והמסקנה היא כידוע שמברכים אחרי אכילת כל דבר.  

מדברי הגמרא שעוסקת בברכה זו גם ביחס לירקות ומים, למדנו שברכת בורא נפשות שייכת לבשר וביצים וכן לשאר דברים. 

מה הפירוש "בורא נפשות"? איזה נפשות? כמובן אנחנו. הקב"ה ברא אותנו ובחסדיו ברא גם את הדברים שחסרים לנו.

תוספות (דף לז) מסבירים את הברכה הזאת: הקב"ה בורא נפשות וחסרונן, כלומר את הדברים הבסיסיים כמו לחם ומים. בנוסף לכך הקב"ה ברא תפנוקים נוספים, וזה פירוש המשך הברכה - "על כל מה שבראת". 

המשך הברכה - "להחיות בהם נפש כל חי ברוך חי העולמים" - מופיע בחלק מהראשונים (אבל לא ברי"ף ורמב"ם), והוא נלקח מסוגיית הירושלמי. 

בירושלמי (ברכות ו א) מופיעה ברכה דומה, אבל שונה.

בירושלמי אומרים שלפני אכילת בשר וביצה מברכים "בורא מיני נפשות". והפירוש הוא שכאשר אוכל דברים שמקורם בבעלי נפשות, כלומר בעלי חיים, מברך ברכה זו. 

ואחרי האכילה מברך כך: "ברוך אתה ה' א-לוקינו מלך העולם, אשר ברא נפשות רבות להחיות בהם נפש כל חי ברוך אתה ה' חי העולמים".

בירושלמי ה"נפשות" הן נפשות בעלי החיים הנאכלים, ולא נפשותינו, האוכלות.

מיני נפשות, הם מאכלים שיש בהם הנאה וחשיבות מיוחדים, ולכן מברכים עליהם ברכה מיוחדת תחילה וסוף.

נסכם ונעמיק את ההבדל בין התלמודים:

הברכה שבבבלי באה לומר, שכאשר אנחנו אוכלים מיני תפנוקים שאינם עיקר מזון חיותנו, יש לכלול בברכה התייחסות לעיקר המזון, וזו פתיחת הברכה "בורא נפשות וחסרונן", ורק על גבי זה ניתן לברך על דברים נוספים - "על כל מה שבראת". 

כאמור, בירושלמי לא מופיעה הברכה הזאת. הנושא של כל הברכות מתייחסות לשבח המיוחד של המאכל שלפנינו, ולא אל נפש האוכל. מיני נפשות הם מאכלים חשובים, שיש לשבח את ה' על ידם בנוסח מיוחד לפני אכילתם ואחריה. 

לתלמוד הבבלי חשוב להבדיל בין עיקר המזון לדברים הנוספים, כיון שמטרת האכילה בסופו של דבר היא שנחיה. 

בירושלמי בכמה מקומות רואים שעניין האכילה יש בו ערך עצמי. זה בולט במיוחד בדברי הירושלמי בסוף מסכת קידושין: "רבי חזקיה ר' כהן בשם רב: עתיד אדם ליתן דין וחשבון על כל שראת עינו ולא אכל." כשאדם רואה דבר מאכל, נוצרת זיקה בינו למאכל, וזיקה זו צריכה להוליד שבח מיוחד לבורא עולם. דברים אלו כמובן קשורים לעניין העלאת הניצוצות המתבאר בפנימיותה של תורה, המבקשת להתגלות ולהאיר את העולם.