ירושלמי וסדר עדיפויות בשמיטה

השאלה "איזה הכשר להעדיף בשמיטה", היא שאלה נוקבת ומשמעותית לרבים מאיתנו. במאמר זה נעלה אי"ה שתי הארות אקטואליות הקשורות לשמיטה ולירושלמי.

הארה ראשונה מספרת על ר' יהושע בן לוי שביקש מתלמידו שיקנה לו ירקות מגינתו של סיסרא. הרקע לדברים הוא היתרו של רבי. רבי יהודה הנשיא התיר שמיטה במקומות מסויימים. ר' יהושע בן לוי לא סמך על ההיתר וביקש לקנות ירקות מהגינה של נכרי בשם סיסרא. פגש אליהו הנביא את התלמיד ואמר לו שיודיע לרבו – ר' יהושע בן לוי שהוא אמנם חושב שמדובר בקרקע של גוי הפטורה מן השמיטה, אבל האמת היא לא כזאת. גוי זה רצח יהודי והשתלט לו על הקרקע, כך שאם אתה רוצה לקנות מגוי רוצח וגנב זה תדע שאתה רק מעודד את הטירור.

פשוט מדהים כמה הרעיון הזה אקטואלי, ישנם כאלו בשם התורה שמעדיפים לחזק כאלו שייתכן והם שותפים בטירור כנגד יהודים, העיקר לא לסמוך על היתר המכירה.

ובסופו של דבר אומר לו אליהו: לך והשתווה לחבריך. אם כולם מקבלים את היתרו של רבי אל תהיה חריג.

ישנו מקור נוסף לסיפור זה הסיום הוא שאליהו אומר לר' יהושע בן לוי – לך אישתרי לחבריך. כוונת הדברים היא שגם אם אתה אינך מקבל את ההיתר, על תאמר לאחרים שלא יסמכו על ההיתר.

רעיון זה של החמרה כאשר אחרים נוהגים אחרת בולט מאוד בירושלמי. התלמוד הירושלמי  (ברכות ב, ט) פונה לרב מחמיר אחד ואומר לו שגם אם הוא מחמיר על עצמו שלא יבזה את האחרים. הרב חנן פורת היה נוהג לחזור פעמים רבות על מאמר זה של הירושלמי. ישנו מקור נוסף בירושלמי (סוכה ה, ו) שמסביר שכלי הנגינה שמו נבל בגלל הצלילים המיוחדים שלו. מדובר בצלילים כה יפים עד שהם שמים בצל את כל כלי הנגינה האחרים (נבל מלשון נבלה – שלילה חזקה ביותר).