למה לא גנזו את ספר קהלת?

אנחנו נוהגים לקרוא בשבת חול המועד סוכות את מגילת קהלת, כפי שכתב הרמ"א (או"ח תרסג, ב) וניתנו לכך כמה הסברים. אחד מהם הוא הסברו של המגן אברהם (או"ח תצ סק"ח) שכתב שבגלל שסוכות הוא החג שנאמרה בו שמחה יתרה, מתאים לקרוא בו את הפסוק 'לִשְׂחוֹק אָמַרְתִּי מְהוֹלָל' (קהלת ב, ב). בגמרא (שבת ל, ב) פירשו חז"ל שהפסוק הזה משבח את השחוק והשמחה (כנראה שהם פירשו את המלה 'מְהוֹלָל' כמו 'מְהֻלָּל'), וממילא הוא מתאים לקריאה בימי החג.

ואולם, הגמרא שם אומרת שהפסוק הזה סותר פסוק אחר שמופיע גם הוא במגילת קהלת, והוא הפסוק "טוֹב כַּעַס מִשְּׂחֹק". בגלל הסתירה הזו אומרת הגמרא שרצו לגנוז את ספר קהלת. באופן דומה הגמרא שם מספרת שרצו לגנוז גם את ספר משלי, אך הצליחו ליישב את הסתירות שבו, ולכן לא גנזו אותו. השבוע למדנו בדף היומי (מנחות מה, א) שגם את ספר יחזקאל רצו לגנוז, כי מצאו בו דברים שנראו כסותרים את מצוות התורה, אך חנניה בן חזקיה ישב שעות רבות עד שיישב את כל הסתירות הללו, ובזכותו לא נגנז ספר יחזקאל.

ואולם, בניגוד לספרים משלי ויחזקאל, שבסופו של דבר לא נגנזו כי החכמים הצליחו ליישב את כל הסתירות שבהם, הסיבה שלא גנזו את מגילת קהלת היא שונה, כפי שאומרת שם הגמרא: "ומפני מה לא גנזוהו? - מפני שתחילתו דברי תורה וסופו דברי תורה". משמע שלמרות שהצליחו ליישב את הסתירה בין הפסוקים השונים במגילת קהלת, היא עדיין היתה נגנזת אלמלא היתה פותחת ומסיימת בדברי תורה. האמת היא ששתי הסתירות במגילת קהלת שהגמרא הביאה – היחס לשמחה והיחס לכעס, הן לא הסתירות היחידות בספר. הראב"ע, למשל (קהלת ז, ג), מונה עוד סתירות רבות, חלקן בשאלות אמונה יסודיות: היחס לאכילה ושתיה, היחס לחכמה, היחס לחיים, לעולם שאחרי המוות, ולשאלת הגמול והעונש.

אבל האם בגלל סתירות כאלו צריך לגנוז ספר שהוא ספר פילוסופי במהותו? יש הבדל בין הסתירות בספר יחזקאל ובספר משלי, לבין הסתירות במגילת קהלת: בספר יחזקאל יש פסוקים עם ציוויים שנראים כסותרים את מצוות התורה. לכן, אם לא יצליחו ליישב את הסתירות הללו, אפשר להבין מדוע יש לגנוז את ספר יחזקאל, כי אנשים עלולים להבין את הפסוקים כפשטם, ולעבור על מצוות התורה. גם בסתירה בספר משלי, יש הנחיות אופרטיביות הפוכות בשני פסוקים רצופים: בראשון כתוב: "אַל תַּעַן כְּסִיל כְּאִוַּלְתּוֹ", ובשני כתוב: "עֲנֵה כְסִיל כְּאִוַּלְתּוֹ". אם לא נצליח ליישב את הסתירה בין הפסוקים, האדם לא ידע כיצד לנהוג למעשה. אבל מגילת קהלת היא מגילה פילוסופית המתארת את מחשבותיו של הכותב. וכי לא קורה שלאדם ישנן מחשבות סותרות, ולפעמים הוא יותר אופטימי ולפעמים הוא יותר פסימי? האם זו סיבה לגנוז את כל כתביו?

לפי ההגיון שרוצה לגנוז את מגילת קהלת, היה צריך לאסור להשמיע שירים של אריק איינשטיין, כיון שבאחד משיריו הוא כותב 'אני ואתה נשנה את העולם', ובשיר אחר הוא אומר 'יושב על הגדר, רגל פה רגל שם'... לכן, נראה לי שהסיבה שרצו לגנוז את מגילת קהלת איננה רק בגלל שישנם פסוקים הסותרים זה את זה, אלא בגלל מה שהסתירה הזו עלולה לגרום לקורא. כאשר אדם נחשף להיגדים סותרים, זה יכול להביא לשתי תוצאות: בלבול או הפריה.

יש מי שישמע שני היגדים סותרים, ובעיקר כשהם נשמעים מפי אדם המוגדר 'החכם מכל אדם', ויחשוב שאם שניהם נכונים, הרי שאין אמת אחת, וכל הדברים בעולם הם יחסיים, ויש נרטיבים שונים, ולכן אולי אין לנו זכות לחנך את ילדינו לדרך אחת, כי אולי יש דרכים אחרות שגם הן נכונות לא פחות מהדרך שבה אנחנו מאמינים וכו'. מחשבות כאלו מובילות לחדלון ולא לפריון.

אך יש מי שישמע שני היגדים סותרים ויבין שהאמת היא אמנם אחת, אבל היא מורכבת מצדדים שונים, וצריך להאיר את כל הצדדים שלה. הרי כל המקורות שלנו מלאים במחלוקות, ואנחנו יודעים שאלו ואלו דברי א-לוקים חיים. וגם כשיש מחלוקות, בסופו של דבר ישנה הכרעה להלכה, והדעות שנדחו מההלכה הן עדיין דברי א-לוקים.

אם הסתירות מביאות אותך לידי חדלון ואי-עשיה, צריך לגנוז את הספר. אבל אם הספר 'תחילתו דברי תורה וסופו דברי תורה', כלומר שהוא לא מביא לחדלון אלא להבנה עמוקה יותר של התורה, אין לגנוז את הספר, אלא יש לכלול אותו בכתבי הקודש.