מדוע ולמה ריבלין

לחבריי חברי הכנסת,

כנסת ישראל

במפגש השנתי ב"מצודת יואב" של ותיקי לוחמי סיירת שקד, המתקיים לזכר חברינו הנופלים בני היחידה, שהתקיים השבוע, רציתי לפגוש את מפקד הסיירת לשעבר חברי וידידי ח"כ פואד בן-אליעזר.

רציתי לומר לו שלמרות הידידות רבת השנים, האהבה, וקשר הדם השורר בינינו הלוחמים, אם הדבר היה תלוי בי, הייתי ממליץ על יו"ר הכנסת לשעבר ח"כ ראובן ריבלין כמתאים ביותר לכהן כנשיאה הבא של מדינת ישראל, וזאת מכמה סיבות.

רצונו של העם היושב בציון. בסקרים הרבים שנערכו בחודשים האחרונים בשאלה מי המועמד המתאים ביותר לכהן כנשיא המדינה, מתברר שרוב תושבי המדינה רואה ביו"ר הכנסת לשעבר ראובן ריבלין כמועמד הראוי לכהונה הרמה.

חיבור לעם. אהבתו ודאגתו של רובי לכל חלקי העם, גם לכ-750,000 היהודים המתגוררים מעבר ל"קו הירוק" (לפי נתוני משרד הפנים: כ-400,000 ביו"ש; כ-325,000 בשכונות מזרחה של ירושלים; כ-25,000 ברמת הגולן). לאלו יש הורים, אחים, ילדים, סבים, סבתות, ובני דודים ברחבי הארץ כולה, המגיעים יחדיו לכדי לפחות שני מיליון וחצי יהודים. רובי מחובר לכל אלו כמו לכל האחרים.

איש העם. יו"ר הכנסת לשעבר ראובן ריבלין, בשונה מפוליטיקאים אחרים האוחזים ברסן השלטון ובכהונות רמות אחרות, לא גבהה עינו ולא הושחתה נפשו במנעמי השלטון. רובי חביב לכל, שייך לכל, לא איש של הון ולא מייצגם של אנשי ושואפי שלטון, מבוגר ואציל-נפש.

עד כאן תשובה ל"מדוע".

*

ולמה, או במילים אחרות לשם מה, אנו כה זקוקים ליו"ר הכנסת לשעבר לכהן כנשיאנו בשבע השנים הבאות עלינו לטובה?

בעזרת השם יוכל נשיאנו רובי היקר להתמקד בשלושה נושאים מרכזיים שלדאבוננו הרב הונחו בקרן זוית ע"י ממשלות ישראל בשני העשורים האחרונים:

החשוב מכל הוא נושא העליה. איש מס' 1 במדינת ישראל צריך לקום ולקרוא למחצית העם שעודנה בגולה לעלות ארצה. בנוסף לעיסוק בקליטתם של אחינו היהודים הסובלים כיום באוקראינה, צרפת, אירן ומדינות ערב, על הנשיא להתמקד בקהילות היהודיות הנמצאות בארצות העושר, בכל ארצות פזוריהם, כגון ארה"ב, קנדה, אנגליה, דרום אמריקה ואוסטרליה, ולומר להם שרק כאן בארץ-ישראל, במדינת ישראל, יש עתיד ליהדותם ויש תקוה לאחריתם.

נושא שני שהוזנח בעשרים השנים האחרונות: התיישבות. כשממשלות ישראל מקפיאות ליהודים (ורק ליהודים) באופן יזום או עקיף את הבניה בעיר הבירה ירושלים, במרחבי יהודה, שומרון ורמת הגולן, אין כח מוסרי לממשלה לקרוא להקמת יישובים חדשים, לא בגליל ולא בנגב. ממילא קריאה זו לא נשמעת, וכל הקמה שכבר נעשית, היא מיוזמות פרטיות של קבוצות אידיאליסטיות כאלו ואחרות.

על כן על הנשיא לעמוד כאיש המורם מעם ולהיות פעיל נמרץ בעידוד הקמת יישובים חדשים בכל מרחבי הארץ, כראש ממשלת ישראל הראשון דוד בן-גוריון ומנהיגינו הציוניים בעבר.

הנושא השלישי הוא אחדות העם. תנועת שיבת ציון, שבסייעתא דשמיא עם ישראל עסוק בה ב-150 השנים האחרונות, הביאה עימה גלים של עליה ממקומות שונים ברחבי העולם, מתרבויות שונות, מנהגים, תפיסות עולם, שאיפות ודגשים שונים. על הנשיא מוטל לעשות את כל אשר לאל ידו לחפש את המשותף והמאחד את כל השבים לציון ועל בסיס אלו לגבש את העם לעוצמה וחוסן אל מול האתגרים והמשימות הגדולות והחשובות העומדות בפני העם בשנים הקרובות ובדורות הבאים.

בתקוה שאכן כך יהיה וראובן רובי ריבלין ייבחר לנשיא מדינת ישראל הבא.