מתי מותר להעיר לבן הזוג?

מתי מותר להעיר לבין הזוג? או בלשון חז"ל "עבירה לשמה". המושג "עבירה לשמה" נשמע מושג זר שאין לו נפקא מינה בחיינו, אך עם קצת התבוננות נראה שאנו נתקלים בעבירות לשמה כמעט מידי יום.

אמר רב נחמן בר יצחק גדולה עבירה לשמה ממצווה שלא לשמה (נזיר כג:). ובמסקנת הגמרא, עבירה לשמה נחשבת שוות ערך למצוה שלא לשמה.

מהי עבירה לשמה? -כל פעולה שהיא שלילית בפני עצמה אך עם כוונה טובה.

יש המון דוגמאות יומיומיות לעבירה לשמה כגון גבאי שמעיר למישהו בפומבי שישתוק או מורה בכיתה ועוד אך במאמרינו נתיחס בעיקר להערות בין בני זוג וכל אחד יכול

להקיש זאת לענייניו.

אם כן, מתי בכל זאת מותר להעיר לבן הזוג? אלו קריטריונים צריכים לקרות לשם כך?

שמעתי רעיון יפה מהרב שלום מאיר ולך שליט"א והרי הוא לפניכם.

כדי לעשות עבירה לשמה צריכים להתקיים שלושה תנאים. ברגע ששלושתם מתקיימים הדבר מותר.

הראשון הוא שאין לך נגיעה אישית. שאתה לא מקבל מהעבירה איזושהי טובת הנאה.

הדוגמא המפורסמת ביותר לעבירה לשמה היא אצל יעל וסיסרא. הגמרא מגלה לנו שיעל שכבה עם סיסרא שבע פעמים לפני שהרגה אותו (היא עשתה זאת לשם שמים). שואלת הגמרא והרי יעל נהנתה במעשה זה! עונה הגמרא שהיא לא נהנתה. "טובתם של רשעים אינה אלא רעה אצל צדיקים" ולכן היא לא נהנתה.

מכך שהגמרא שאלה "והרי היא נהנתה" משמע שאם היא היתה נהנית, זו לא היתה עבירה לשמה! ומכאן אנו לומדים את היסוד הראשון בעבירה לשמה, אסור שתהיה לך הנאה אישית. אם יש לך הנאה אישית, זו כבר לא עבירה לשמה.

דוגמא נוספת אפשר לראות אצל משה רבינו אחרי חטא העגל. "הרגו איש את אחיו" -מדוע משה ציוום שיהרגו דווקא איש את אחיו? כדי שלא תהיה להם הנאה אישית. הם יהרגו את אח שלהם לשם שמים נטו.

וזו היתה הטרוניא של השבטים על פנחס. "הראיתם בן פוטי זה שפיטם אבי אימו עגלים לעבודה זרה והרג נשיא שבט מישראל". מדוע הם ביזו אותו? הרי הוא הציל אותם מהמגיפה?? אלא הם ידעו שסבא שלו היה גוי, וידוע שעם ישראל הם רחמנים. אם פנחס הרג את זימרי, זה כנראה מהדם הרותח שהוריש לו סבו וכדי לתת פורקן ליצריו ולא לשם שמים! כלומר אפילו שהוא הציל אותם, אם זה מלווה במניע אישי- מגיע לו בזיונות!!! ולכן ה' העיד עליו שעשה לשם שמים ונתן לו ברית שלום.

הראב"ד אומר חידוש גדול. חנה ופנינה היו נשותיו של אלקנה. לפנינה היו עשרה ילדים וחנה עקרה. חז"ל אומרים שפנינה הקניטה את חנה על כך שאין לה ילדים. "בעבור הרעימה" -כדי שתתפלל על כך ויהיו לה ילדים. פנינה עשתה זאת לשם שמים, ובאמת פנינה הצליחה. לחנה נולדו שבעה ילדים כאשר הבכור היה שמואל הנביא. אך אעפ"כ פנינה נענשה קשות. על כל ילד שנולד לחנה, לפנינה מתו שנים. מדוע? היא הרי עשתה זאת לשם שמים!! כותב הראב"ד שהיתה לפנינה נגיעה אישית. כשלחנה לא היו ילדים, אלקנה התיחס אליה יותר מלפנינה. פנינה רצתה שיהיו לחנה ילדים גם בשביל טובת הנאה אישית ועל כך נענשה בכזו חומרה.

ברגע שיש הנאה ממעשה שכשלעצמו הוא לא הגון - נענשים עליו במלוא החומרה.

ולעניינינו, אדם שרוצה להעיר לאשתו. יבדוק האם יש לי הנאה אישית מכך? האם זה רק פורקן ליצריי? האם אני אומר זאת לתועלת בלבד?

העיקרון השני שצריך לדעת לפני שעושים עבירה לשמה הוא לראות מה יקרה בסופו של דבר. האם זה כדאי?

בפרשת חוקת נאמר "על כן יאמרו המושלים בואו חשבון תבנה ותיכונן עיר סיחון". הגמרא דורשת על כן יאמרו המושלים ביצרם בואו נחשב חשבונו של עולם שכר מצווה כנגד הפסדה. האלשיך הקדוש אומר שפסוק זה יצא לדרשה מכיוון שכתוב "יאמרו" בלשון עתיד. אך אין מקרא יוצא מידי פשוטו. איך הדרש קשור לפשט הפסוק? הנצי"ב מוולוז'ין עונה ע"י נתינת רקע לסיפור. היתה במואב מלחמת אחים. שני מלכים רבו על כתר אחד והצד שהיה באופוזיציה שכר את מלך סיחון שיעזור לו במלחמה. סיחון קרא לבלעם וחביריו שיקללו את מואב, ובמקום לעזור לצד ששכר אותו, כבש את כל ארץ מואב.

ע"י סיפור רקע זה, הפשט מסתדר עם הדרש. אם מואב היה מחשב שכר מצווה כנגד הפסדה, כלומר חושב על סופו של התהליך. מה יהיו ההשלכות לקריאת סיחון לעזרה, לא היה נוהג כך. אולי הרעיון לקרוא לסיחון היה טוב בפני עצמו, אבל בשיקלול הכללי זו היתה טעות.

כך גם בין בני הזוג. גם אם זה נכון להעיר על משהו מסוים, חישבו מה יהיה בסופו של דבר. האם זה יהיה כדאי? האם זה יגרור תוצאה טובה או חלילה להיפך.

העיקרון השלישי שצריך להנחות אותנו הוא האם אתה נגוע באותה מידה. כלומר קודם תבדוק את עצמך באותה נקודה ורק אם אתה נקי לגמרי מזה, אז אתה יכול להעיר, שהרי אחרת ההערה נובעת ממניע אחר ולא לשם שמים.

הגמרא ביבמות (קה.) מספרת סיפור מבהיל על תנא קדוש בשם אבדן. כל התנאים ישבו ללמוד לפני רבינו הקדוש. בזמנם היו יושבים על מחצלות ברצפה. ר' ישמעאל ברבי יוסי הגיע מאוחר (בגלל ענין טכני) והלך למקומו. כולם זזו לכבודו ונתנו לו לעבור. אמר אבדן מי הוא זה שפוסע על ראשי עם קודש? (מפריע לכולם). לאחר זמן מה הגיעה שאלה לרבנו הקדוש וביקש מאבדן לברר אותה בחוץ. אבדן חזר אחרי שבירר והוא בעצמו פילס לעצמו דרך בין היושבים ופסע על ראשי עם קודש. אומרת הגמרא באותה שעה נצטרע אבדן, מתו שני בניו ומיאנו שתי כלותיו ואמרו בגמרא אשריו שקיבל את העונש בעולם הזה ולא בעולם הבא. אומר החפץ חיים, מלכתחילה לא היתה טענה על אבדן. הוא אמר לרבי ישמעאל ברבי יוסי טענה צודקת, אך מהשמים ניסו אותו אם גם הוא נגוע בדבר זה. אם אתה מעיר למישהו וכמה דקות אחר כך עושה את אותו הדבר סימן שהערתך לא היתה לשם שמים. היא נבעה ממניע נסתר. לפני שמעירים חייבים לבדוק את עצמנו קודם!

סיכום:
למדנו שכדי להעיר לשני צריך לבדוק את עצמנו בשלושה פרמטרים. הראשון הוא האם יש לנו הנאה אישית מההערה או מתוצאותיה, להשתדל להיות כמה שיותר נקיים ממניע אישי.

הפרמטר השני הוא לחשוב על התוצאה הסופית, האם ההערה תוביל למצב מתוקן יותר או תגרור מריבה או מצב ביש אחר.

והפרמטר השלישי הוא קשוט עצמך ואחר כך קשוט אחרים. תבדוק אם אתה בעצמך נגוע בדבר זה, נקה את עצמך ורק אחר כך תוכל להעיר לשני.

אך עם כל זאת רבי שמואל מסלנט הזהיר שבמחלוקת לשם שמים תמיד הוא פוחד מהדקה השביעית. ששת הדקות הראשונות הם לשם שמים ואחר כך זה נגרר ונגרר..

ה' יעזרנו לעשות כל מעשינו לשם שמים אמן.