מה התכלית בחיים- סיפור מכינוס השלוחים

בליל שבת קודש, בעת הסעודה, סיפר הרב משה קוטלרסקי, יו"ר הכינוס, את הסיפור הבא:

יהודי אחד היה זקוק לעצה מהרבי בעניין דחוף, ואז מישהו יעץ לו שמכיון שלוקח זמן רב להתקבל לראיון אצל הרבי – הוא ממליץ לו לחכות בבוקר על-יד ביתו של הרבי, ולפנות לרבי כאשר יוצא בדרכו לבית מדרשו "770".

הוא אכן כך עשה, וכשהרבי יצא מביתו עצר ושוחח עמו למשך 9 דקות תמימות. הבחורים שעמדו מעבר לכביש כעסו על הדרך הלא-קונבנציונאלית בו הוא נפגש עם הרבי ומיד לאחר שהרבי נסע – נתנו לו על הראש על שהעז לעכב את הרבי בתחילת יומו העמוס...

היהודי לקח את הדברים ללב והצטער וכתב לרבי מכתב התנצלות על המקרה. ענה לו הרבי:  א) הבחורים האלה לא היו אמורים לעמוד שם אלא להיות בתפילה בבית המדרש...  ב) ידועה תורת הבעש"ט שנשמה יורדת לעולם 70 או 80 שנה כדי לעשות טובה ליהודי. "ומי יודע אם זה ששוחחתי איתך – לא היתה הסיבה שבגללה ירדה נשמתי לעולם!"

אצלי זה התחבר לקושיה שהקשה הרבי בשבת פרשת תולדות תש"נ: פרשתנו מתחילה "ואלה תולדות יצחק בן אברהם אברהם הוליד את יצחק" ומיד ממשיכה "ויהי יצחק בן ארבעים שנה בקחתו את רבקה" ואח"כ בגיל 60 נולדו להם יעקב ועשיו וכו'.

וקשה: הרי עד גיל ארבעים בוודאי עסק יצחק גם כן בעבודת ה': מעשים טובים וכו' עד לאירוע הכי מרכזי – עקידת יצחק, ולאחר מכן היו שלשת השנים שבין העקידה לנישואי רבקה שבהם חי יצחק בגן עדן*! ואיך זה שהתורה מתחילה את סיפור חייו של יצחק בגיל ארבעים?

אלא, עלינו להסיק מכאן, אומר הרבי, שתכלית ירידת הנשמה לגוף אינה מסירות נפש (ענין העקידה) או אפילו העליה לגן-עדן, אלא העבודה של בירור ותיקון העולם ובלשון הידוע "לעשות לו יתברך דירה בתחתונים", וזה התחיל דווקא ב"תולדות יצחק" – פרו ורבו ומילאו את הארץ וכבשוה.

וזה מתחלק לשני אופני ה"תולדות" של יצחק: יעקב ועשיו: יעקב רומז באופן כללי על העבודה של "עשה טוב" ועשיו על העבודה של "סור מרע", והתכלית היא שיעקב 'יברר' גם את עשיו [כלומר שגם הדברים השליליים שלנו ייהפכו לקדושה] כאשר "וישלח יעקב מלאכים אל עשיו אחיו" שאז התחיל הבירור של עשיו (כמבואר בתורה אור לאדמו"ר הזקן ריש פ' וישלח) והשלמות של זה תהיה לעתיד לבוא כאשר "ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשיו והיתה לה' המלוכה" – בקרוב ממש!