מה קרה ביום כיפור הראשון בהסטוריה

כדי להתכונן כראוי ליום הכיפורים חשוב לדעת מה קורה ביום הזה מבחינה רוחנית.

אז מה קרה ביום הכיפורים הראשון בהיסטוריה?
מתברר שאם תשאלו את הישראלי הממוצע ברחוב, לא הרבה ידעו לענות לכם על השאלה הזו.

אז הנה התשובה:
אחרי חטא העגל, משה רבנו עלה שוב להר סיני כדי לבקש רחמים מהקב"ה שלא ישמיד את עם ישראל.
אחרי ארבעים יום של תחנונים ותפילות, הקב"ה אמר לו שהוא מוכן לתת צ'אנס נוסף והנחה את משה רבנו להכין לוחות נוספים (את הראשונים משה רבנו שבר כאשר הוא ירד לראשונה מהר סיני וראה את חטא העגל). לאחר הוראה זו מהקב"ה, משה רבנו שהה בהר ארבעים יום נוספים (סה"כ שמונים יום לאחר חטא העגל) ובתום שמונים הימים האלו, השם נענה סופית לבקשותיו וענה לו בביטוי המפורסם "סלחתי כדברך" (דברים יד, כ). או אז הרשה לעצמו משה רבנו להפסיק את הצום שבו שהה ולרדת כבר באותו היום חזרה לעם ישראל יחד עם הלוחות השניים.

בואו נעשה קצת מתמטיקה כדי לראות באיזה יום זה יצא:
מתן תורה (מעמד עשרת הדיברות) היה בו' סיון. למחרת ב ז' סיון, עלה משה רבנו לארבעים יום כדי לקבל את הלוחות.
ארבעים יום לאחר מכן, ביז' בתמוז, ירד משה רבנו, ראה את מעשה העגל ושבר את הלוחות שהביא עמו. למחרת, ביח' בתמוז הוא עלה שוב כדי להתחנן על עם ישראל.
כאמור הוא שהה שמונים יום לאחר שעלה בפעם השניה.
נחשב מהו התאריך שיוצא שמונים יום מיח' תמוז.
בחודש תמוז יש 29 ימים, כך שמיח' תמוז נשאר לנו 11 ימים עד סוף חודש תמוז. בחודש אב יש 30 ימים ובחודש אלול 29 ימים. הגענו ל 70 ימים (11+30+29). נוסיף עוד עשרה ימים מא' תשרי ונגיע ל עשירי בתשרי - י' תשרי.
אם כך, הארוע הזה של אמירת "סלחתי כדברך" וירידת משה רבנו עם הלוחות השניים התרחש ב י' בתשרי.
מאותו היום נקבע תאריך זה, י' תשרי,  כיום של סליחה וכפרה - יום כיפור.
 
למה? נסביר זאת יותר לעומק:
ביהדות, ציר הזמן אינו קו ישר שנע מהעבר אל העתיד כמו שלומדים בפיסיקה הקלאסית, אלא קו שנע במבנה של ספירלה. כל היקף מעגל הינו שנה.

אירוע בעל השפעה רוחנית חזקה שמתרחש ביום מסויים, יקרין לכל הנקודות שנמצאות מתחתיו, כלומר לכל הימים שיהיו בדיוק שנה מאוחר יותר מהמועד המקורי וכך הלאה שנה אחר שנה. אור מיוחד שירד מלמעלה ביום מסויים ימשיך להאיר את האור המיוחד שלו לכל הימים שנמצאים מתחתיו - באותו התאריך בשנים שלאחר מכן.

למשל - בטו' בניסן ניתן כח מהבורא לצאת מהגלות לחרות (יציאת מצרים) וביום זה יש על פי היהדות, נתינת כח מיוחדת לכל אחד מאיתנו לצאת מכל מה שמגביל אותנו בחיים, מהגלות הפרטית שלנו.
כך גם לגבי יום כיפור. יום הכיפורים הראשון בהיסטוריה היה יום שבו הקב"ה סלח לנו, סליחה אמיתית ושלמה, למרות שלא בטוח שהגיע לנו. באותו היום ירדה, בשפה הניו-איג'ית, אנרגיה של סליחה לעולם. ואנרגיה זו מופיעה כל שנה בדיוק באותו היום (כי הזמן הוא כאמור ציר שנע בספירלה והאנרגיה יורדת כקו אנכי מלמעלה למטה כבאיור).
ביום זה יש לנו היזדמנות לבקש סליחה ולהענות בחיוב לבקשה שלנו. ביום זה יש לנו גם נתינת כח לסלוח בעצמנו לאחרים (כי אנחנו נבראנו בצלמו של הקב"ה ואם הוא סולח ביום הזה, גם אנחנו יכולים).
הגמרא מלמדת אותנו שיום הכיפורים מכפר על חטאים שבין אדם למקום, כלומר על חטאים כלפי הקב"ה. אלו בעצם חטאים כלפי עצמנו. כי אנחנו "חלק אלוקה ממעל ממש" (ספר התניא).
אדם שלא מבצע את השליחות של חייו, בעצם חוטא כלפי הבורא שברא אותו וכלפי עצמו, כלפי נשמתו.
ביום זה, מומלץ לעצור ולהתבונן. אפשר לשאול את עצמנו את השאלות הבאות:

האם אני מקיים את השליחות שלי בחיים?
האם אני משתמש בכשרונות שבורכתי בהם למען מטרות טובות של הוספת אור וטוב לעולם?
האם אני חיי את חיי כפי שאני באמת אמור לחיות?
האם אני מתעסק רק עם עצמי וקידומי האישי, או גם פועל לקידום מטרות נעלות יותר וללא אינטרס אישי?
לאחר ההתבוננות, כדאי לבקש סליחה מהבורא, אם גילינו שהיינו עסוקים רק בסיפוק התאוות שלנו ולא התעלנו מעל עצמנו.
אם אנחנו לא יודעים מה השליחות שלנו בעולם ואיך אנו אמורים לחיות את חיינו, אפשר להתפלל ולבקש הכוונה והדרכה מהבורא, שיראה לנו את הכיוון הנכון.
חז"ל מסבירים שאם גילינו שהתנהגותנו כלפי עצמנו וכלפי הבורא הייתה לא ראויה, לא מספיק רק לבקש סליחה, כלומר להתחרט, אלא צריך בלשון חז"ל "לפרוש מן החטא" , כלומר לקבל על עצמי לא לחזור בעתיד על המעשים שהבנתי שהם לא ראויים, כלומר לקבל החלטה להשתנות. רק אז זו בקשת סליחה אמיתית מכל הלב (הרי אם אני מבקש סליחה ומתכוון בתוך ליבי לא לשנות כלום בהתנהגותי, בקשת הסליחה שלי כנראה לא באמת אמיתית).
כלומר יום הכיפורים הוא יום של תשובה. המילה תשובה היא מלשון לשוב, לחזור למקור שלנו, לחזור למי שאנחנו באמת אמורים להיות. לחזור לקב"ה.
 
האם בקשת סליחה והחלטה לא לחזור על ההתנהגות השלילית מספיקה?
לא! משל למה הדבר דומה?
לילד שלכלך את בגדי השבת שלו, ממש כמה דקות לפני כניסת שבת למרות שהוריו אמרו לו לא לגשת לבוץ. כעת הוא מתחרט על שלא שמע בקולם ומחליט שמעתה והלאה הוא ישמע בקול הוריו. כלומר, הילד ממש עשה תשובה. אבל האם בעקבות התשובה שלו ובקשת הסליחה שלו, בגדי השבת יהפכו להיות שוב נקיים? לא. הנזק כבר נגרם. בקשת הסליחה והתשובה לא עוזרת לתקן את הנזק. הבגדים עדיין מלוכלכים.
זה יפה שהילד ביקש סליחה והתחרט, אבל עכשיו צריך גם לנקות את הבגדים.
ביום הזה, הקב"ה לא רק סלח לנו, אלא גם ניקה את הבגדים שלנו שהתלכלכו. הכפרה היא ניקיון הגדים. אז ביום הזה, אם באמת עשינו תשובה אמיתית - התוודנו, ביקשנו סליחה וקיבלנו על עצמנו להשתנות, יום הכיפורים גם מנקה אותנו מהלכלוך שגרמנו ואנחנו יוצאים מהיום הזה נקיים ולבנים כאילו מעולם לא התלכלכנו (ומכאן המנהג ללבוש בגדים לבנים ביום כיפור. ראו בהמשך).
זה הכח של יום הכיפורים, למחוק את כל הנזק שגרמנו כאילו מעולם לא היה.
כידוע, היהודים הם לא פעם מתחכמים ויהיו כאלו שיגידו בלשון הגמרא: "אחטא ואשוב" - כלומר, אני עכשיו אעשה מה שאני רוצה ומה שבא לי וביום כיפור אעשה תשובה ואתחרט על הכל, הרי זה יום סליחה וכפרה. עכשיו אני רוצה להנות.
על כך אומרת המשנה: " האומר אחטא ואשוב, אחטא ואשוב אין מספיקים בידו לעשות תשובה. אחטא ויום הכיפורים מכפר, אין יום הכיפורים מכפר". (מסכת יומא פרק ח)

בהמשך המשנה כתוב, שעל חטאים שבין אדם לחברו אין יום הכיפורים מכפר, עד שירצה את חברו.
אם פגענו במישהו פגיעה פיסית/ ממונית/ רגשית , שום צום ותפילה לא יעזרו, עד שנבקש סליחה אמיתית והחבר שפגענו בו יסלח לנו. (ואם זו פגיעה שאפשר לתקנה, כגון החזרה של חוב או רכוש גזול הרי שתיקון הנזק שגרמנו, הינו חלק מבקשת הסליחה).
לכן כדאי לבקש סליחה מכל מי שפגענו בו, סליחה אמיתית. התורה מצווה עלינו לא להיות קשים ולסלוח למי שמבקש סליחה מאיתנו (כשם שהיינו רוצים שיסלחו לנו).
 אנחנו יכולים לסלוח לאדם שפגע בנו, גם אם הוא לא ביקש מאיתנו סליחה, אבל כידוע זה הרבה יותר קשה. הרבה יותר קל לסלוח, כאשר רואים שהאדם שפגע מבין שהוא פגע ובאמת מתחרט על זה.
 
ביום הכיפורים בין היתר לא אוכלים ולא שותים. יש לך כמה טעמים על פי חז"ל:
לזכר יום הכיפורים הראשון בהיסטוריה שבו משה רבינו ירד מהר סיני לאחר שלא אכל ולא שתה ארבעים יום.
כדי להתנתק מכל דבר חומרי וגשמי. להתמקד בנשמה שלנו. ביום זה אנחנו מנסים להתעלות מעל הטבע האנושי והצרכים הגשמיים. אלו מילותיו של הרמב"ם על צום יום כיפור: "טעמו של הציווי על צום כפור ברור גם כן: לתת את דעת התשובה. והוא היום שבו הוריד אדון הנביאים את הלוחות השניות ובישׂר להם שנסלח חטאם הגדול. ואותו יום נעשׂה לנצח יום תשובה ועבודת ה' צרופה. לכן הורחק ממנו כל עונג גופני (מצוות העינוי) וכל מאמץ להשׂיג תועלת גופנית (איסור המלאכה), כוונתי לעשׂיית מלאכות, ומצטמצמים בו באמירת הוִידוּיים, כלומר, בהודאה בחטאים ובתשובה מהם" (הרמב"ם, מורה נבוכים).
הצום הוא סוג של עינוי לנפש "ועיניתם את נפשותכם" כמו שמצווה התורה ביום הזה. אפשר לראות בצום גם חלק מתהליך הקרצוף של הנפש מהלכלוך שדבק בה בגלל התנהגותה. הקרצוף היא לא בהכרח פעולה נעימה.
ביום זה אנחנו מדמים למלאכים שלא אוכלים ולא שותים.
 
ביום הכיפורים, כאשר בית המקדש היה קיים, הכהן הגדול היה נכנס לקודש הקודשים, המקום שבו היה מונח ארון הברית ובתוכו הלוחות השניים והלוחות הראשונים השבורים. הכניסה לקודש הקודשים הייתה מתרחשת רק פעם אחת בשנה - ביום כיפור. הגמרא מספרת שאם שהכהן הגדול לא היה אדם צדיק, הוא היה מת מייד בכניסתו לקודש הקודשים ולכן היו קושרים לרגליו שרשראות כדי למשוך את גופתו החוצה (מכיוון שלאף אחד אחר חוץ מלכהן הגדול אסור להיכנס לקודש הקודשים). ואכן הגמרא מספרת שכך אכן קרה תקופה מסויימת בהיסטוריה במשך שנה אחר שנה.

ביום הזה קורה עוד משהו רוחני. השטן המקטרג, שמזכיר את העוונות שלנו, לא יכול לקטרג. יש כאלו שמצאו לזה רמז בגימטריה. השטן בגימטריה = 364 . כלומר, הוא פועל כל השנה (365 ימים), חוץ מיום אחד - יום הכיפורים. אז כדאי לנצל את היום הזה. לא כל יום פורים וגם לא כל יום, יום כיפורים :)

חז"ל מלמדים אותנו שכתיבת הדין לכל אדם נעשית בראש השנה ואילו החתימה על פסק הדין נעשית ביום כיפור. גם אם בגלל מעשינו, נגזרו עלינו חלילה גזרות רעות (הכל בעצם לטובתנו, אבל לנו זה יכול להיחוות כרוע וסבל), כל עוד לא נחתם פסק הדין, אפשר הרי לשנות את הפסק. יום הכיפורים זו היזדמנות כמעט אחרונה לשנות את פסק הדין לפני שיחתם בטבעת המלך. מכאן נובעת הברכה המסורתית "גמר חתימה טובה".

הסיום של יום הכיפורים, הינו תפילת נעילה. לכאורה, משמעות השם היא שזו התפילה שנועלת את יום כיפור. אך למעשה, משמעות הביטוי, היא שזו תפילה שבה כל השערים ננעלים ועם ישראל נמצא ביחד עם הקב"ה ולאף אחד אין יכולת להכנס, גם לא למלאכים (הטובים והרעים). זו תפילה שבה אפשר לבקש כל מה שרוצים מבלי שיהיה קטגור שיפריע. רגע מיוחד ואינטימי של עם ישראל עם הקב"ה. אז כאמור, תנצלו את זה! (רעיון זה לקוח מתורתו של הרבי מלובביץ)

לפני שנסיים בעצות והמלצות כיצד להכין את עצמנו לצום יום כיפור, נסביר עוד מנהג מקובל ביום הכיפורים.
מנהג כל קהילות ישראל ללבוש בגדים לבנים ביום הכיפורים. בקהילות אשכנז מקובל אף ללבוש בגד לבן ארוך הנקרא 'קיטל' (גלימה באידיש).

יש למנהג זה כמה טעמים:
לזכר הכהן הגדול שביום הכיפורים היה לובש בגדי לבן לפני כניסתו לקודש הקודשים. כל השנה הכהן הגדול היה לובש בגדי זהב ורק פעם אחת בשנה, ביום הכיפורים, הוא היה לובש בגדי לבן.
הצבע הלבן מסמל ניקיון מן החטא. ביום כיפור אנחנו מתנקים מהחטאים 'שלכלכו' את נפשנו. המקור לקשר בין ניקיון מחטאים לצבע הלבן מופיע כבר בתנ"ך: " לכו נא ונוכחה, יאמר ה', אם יהיו חטאכם כשנים [שני = צבע אדום] כשלג ילבינו" (ישעיהו א, יח).
בגדים לבנים מסמלים פשטות ומתאימים להלך הרוח של ענווה וצניעות, כמו לאדם שעומד לפני הקראת גזר דינו. בגדים משפיעים על המצב הנפשי של האדם. כולנו יודעים איך החלפת בגדים לא פעם ממש משנה את המצב רוח שלנו. לבישת בגדי הלבן מכניסה אותנו ל'מוד' של יום קדוש ומיוחד, יום של סליחה וחשבון נפש.
הלבן הוא צבע שמקושר לחסד. המטרה של הבגדים הלבנים היא למשוך עלינו חסד ורחמים.
יש גם טעם פנימי למנהג זה. הגלימה הלבנה הארוכה דומה לתרכיכים בהם עוטפים את גופת המת. המטרה בלבישת הקיטל היא להזכיר לאדם את יום המיתה. כאשר נזכרים (או אולי יש לומר מדמיינים) את יום המיתה, הרבה דברים בחיים נכנסים לפרופורציה וקל להתמקד בעיקר. המטרה של יום הכיפורים היא שנעשה תשובה, שנשוב להיות מי שאנחנו אמורים להיות וזכירה של יום המיתה היא כלי שחז"ל מציינים כמשהו שעוזר לעשות תשובה ולהבין שהרבה דברים שהם עיקר אצלנו בחיים, הם בעצם דברים שעליהם אומר שלמה המלך את הביטוי "הבל הבלים". ביום המיתה, מבינים מה היה עיקר ומה היה טפל וכך תזכורת ליום המיתה באמצעות הבגד הלבן, עוזרת לנו להתמקד נכון בחיים, כדי שלא נפספס אותם.
 
אז אחרי שקצת טעמנו מהמשמעות הרוחנית של היום הזה, הנה כמה המלצות פרקטיות:
מומלץ לשתות כשלושה ליטר של מים בערב יום כיפור. (הערה- אדם שתזונתו מבוססת כמעט בלעדית על פירות וירקות חיים, יכול כמובן להסתפק בכמות מים קטנה יותר)
חשוב לשתות הרבה במשך כל היום של ערב יום כיפור ולא להשאיר את שתיית המים המרובה רק לשעה האחרונה. חשוב להרוות את הגוף בנוזלים לאורך כל היום, ממש החל מהקימה.
20-30 דקות לפני תחילת הסעודה המפסקת, כדאי לשתות כחצי ליטר עד ליטר של מים לפי היכולת והממדים (לבחורה נמוכה במשקל 50 ק"ג אין את הקיבולת של בחור גבוה במשקל 90 ק"ג).
לא כדאי "להתפוצץ" בסעודה המפסקת. זה רק יגרום לכם להרגיש כבדים בתפילת כל נדרי הפותחת את יום כיפור ולא באמת יעזור ביום שלמחרת.
שתיה מרובה מייד לאחר הסעודה המפסקת, כמה דקות לפני שמתחיל הצום (כפי שעושים לא מעט אנשים) היא לא רק פעולה שמפריעה לעיכול טוב ותקין של המזון, אלא גם מגדילה את הסיכון שבמהלך הצום תסבלו מעליית תוכן קיבה לוושת וללוע, צרבות וכו'. כדאי לתכנן את שעת הסעודה המפסקת כך שתסתיים כשעה לפני תחילת הצום ואז כשעה לאחר תום הסעודה, ממש לפני תחילת הצום, כשהקיבה שוב ריקה יחסית, כדאי ומומלץ לשתות עוד חצי ליטר עד ליטר מים (לפי היכולת). שתיה של חצי ליטר עד ליטר לפני הסעודה המפסקת + כמות זהה כשעה לאחר הסעודה המפסקת תבטיח שאתם מגיעים רווים לצום יום הכיפורים.
אנשים רבים סובלים מכאב ראש במהלך הצום. במרבית המקרים מדובר על תסמונת גמילה מקפה. אדם שרגיל לצורך קפאין באופן קבוע ויומיומי, עלול לחוות כאב ראש כאשר יבצע גמילה מקפאין. כדי לצמצם את הסיכון מכאב הראש במהלך הצום, כדאי להיגמל בהדרגה מקפאין מספר ימים לפני הצום. 
בסעודה המפסקת - להקפיד על לעיסה טובה של המזון - זה משפר את תחושת השובע לאחר הארוחה למשך שעות רבות יותר! המחקרים המדעיים בשנים האחרונות, גם מצאו את ההורמונים המסויימים שמושפעים מכמות הלעיסות ומשפיעים על תחושת השובע והרעב.
אנשים רבים צמים ביום כיפור, אך מבלים את היום בצפיה בסרטי וידאו או בטיול אופניים. זה פספוס של כל הרעיון של יום כיפור (וכמובן נוגד את הלכות יום כיפור). מומלץ להתנתק מכל אמצעים טכנולוגים ביום הזה (פלאפונים, טלויזיה, וידאו, מחשב, אינטרנט וכו') ומכל פעילות גופנית ובאמת להתמקד בנשמה, בלי מיסוכים והסכות דעת.
גם למי שלא נוהג ללכת לכל התפילות של היום, מומלץ ללכת לתפילת כל נדרי הפותחת את יום הכיפורים ולתפילת נעילה, כדי להתחבר לאווירה המיוחדת של היום. תפילת נעילה היא כאמור השיא של היום. כדאי להצטייד מבעוד מועד במחזור ליום הכיפורים (ניתן להשיג בכל חנות ספרי קודש ובאתרי אינטרנט מתאימים).
תוך שעה מסיום הצום - לשתות כליטר אחד של מים. לאט.
שבירת הצום - מומלץ לשבור את הצום עם מאכלים קלים לעיכול, כגון פירות או מרק ירקות.
"במוצאי יום כיפור בת קול יוצאת ואומרת לך אכול בשמחה לחמך" (תוספות יומא פז/ב). נוהגים לאכול ארוחה מכובדת ושמחה במוצאי יום כיפור.
לאור זאת, מומלץ לחלק את סעודת שבירת הצום לשני חלקים:  להתחיל בשתיה מרובה + מזון קל לעיכול (כאמור כגון פירות או מרק ירקות) וכ 30-20 דקות לאחר מכן, לאכול את הארוחה החגיגית. נוהגים גם במוצאי יום כיפור לטבול את פרוסת הלחם (מכוסמין מלא) בדבש, כפי שנוהגים בראש השנה, על מנת לסמל שהולכת להיות לנו שנה טובה ומתוקה (וכך עושים גם בסעודות של ערב יום כיפור).
לנשים בהריון ולנשים מניקות הצום עלול להיות קשה באופן מיוחד ולא פעם הן מסיימות הצום במיטה, כאשר הן חלשות מאוד מבלי יכולת לקום ולגשת לאכול. שבירת הצום המתאימה להן במקרה זה (לאחר שתיה של מים מייד ברגע שאפשר), היא שתיה של מיץ פירות. רצוי שיהיה סחוט טרי (ע"י הבעל) בסמחטת מיצים בייתית (מומלץ מיץ תפוחים אדומים או מיץ ענבים). אם אין מסחטת מיצים בבית, אפשר להסתפק במיץ הענבים לקידוש (תירוש. רצוי מאוד שיהיה אורגני). שבירת צום באופן כזה תספק גם נוזלים וגם סוכר זמין, שיעניק אנרגיה במהירות.
רוב האנשים שוכחים - אז אל תשכחו - בתום הסעודה המפסקת, להשתמש בחוט דנטלי ולצחצח שיניים (ולמי שיש- גם סילונית). ביום כיפור אסור לצחצח שיניים, להשתמש בחוט דנטלי או להרטיב את הפה עם סילונית, לכן חשוב לעשות זאת לפני תחילת הצום.

ליום כיפור יש גם קשר לבריאות, ריפוי מחלות ואריכות חיים. יום כיפור הוא הרי יום של תשובה. יום שבו יש לנו הזדמנות לשוב לעצמנו למי שאנחנו באמת.
 יש מספר אמירות עוצמתיות של חז"ל בנוגע לתשובה ולהשפעתה על האדם:
" גדולה תשובה שמביאה רפואה לעולם " (מסכת יומא פו/א)
" גדולה תשובה שמארכת שנותיו של אדם " (מסכת יומא פו/ב)
" גדולה תשובה שמקרבת את האדם לשכינה " (הרמב"ם, הלכות תשובה פרק ז, הלכה ו)
" גדולה תשובה שמקרבת את הגאולה " (מסכת יומא פו/ב)

וכמובן, יום כיפור הוא יום של שמחה. אנחנו שמחים על כך שהתנקנו ופתחנו דף חדש.

גמר חתימה טובה!

גיל יוסף שחר MD

אהבתם את המאמר? למדתם משהו חדש?
הרשמו לניוזלטר ותקבלו עדכונים על מאמרים חדשים שעולים לאתר. זה חינם.