בזכות השופר ננצח!

אנחנו בפתח שנה חדשה, כולנו תפילה שהיא תהיה מוצלחת ומברוכת יותר, משנה שהסתיימה.
ראש השנה הינו חג הראשון של השנה.
בכל יתר החגים, בית המקדש הינו במרכז ההוויה של החג.
בראש השנה, בניגוד לרגלים וחגים אחרים, אין מצווה לעלות לרגל או לקיים מצוות שנעשות בבית המקדש.
מדוע בראש השנה, אין מצווה לעלות לרגל או לקיים מצווה ייחודית?
יש אירוע חשוב שמזכירים לכל אורך ראש השנה, והוא עקידת יצחק. כתוצאה מהעקידה, לומדים את פרטי מצוות תקיעת שופר.
מה הקשר הפנימי בין עקידת יצחק ובין ראש השנה?
למה אנחנו זוכרים את העקידה דווקא בעזרת שופר? היינו יכולים לשחוט אייל או לקשור את עצמנו עם חבל למשל!
מדוע העקידה התרחשה בהר הבית?
נשתדל לענות לכל השאלות בעזרת דברי חז"ל.

ראשית, נבדוק מתי התרחשה העקידה.
ישנן 3 דעות בחז"ל: בראש חודש ניסן, בראש השנה או ביום כיפור.
המדרש רבה מציין את ראש חדש ניסן, כמו שכתוב: " דָּבָר אַחֵר, הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם. הֲדָא הוּא דִּכְתִיב (תהלים לג, יב): אַשְׁרֵי הַגּוֹי אֲשֶׁר ה' אֱלקיו, מִשֶּׁבָּחַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּעוֹלָמוֹ, קָבַע בּוֹ רָאשֵׁי חֳדָשִׁים וְשָׁנִים, וּכְשֶׁבָּחַר בְּיַעֲקֹב וּבָנָיו קָבַע בּוֹ רֹאשׁ חֳדָשִׁים שֶׁל גְּאֻלָּה שֶׁבּוֹ נִגְאֲלוּ יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם וּבוֹ עֲתִידִין לִגָּאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר (מיכה ז, טו): כִּימֵי צֵאתְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם אַרְאֶנּוּ נִפְלָאוֹת. וּבוֹ נוֹלַד יִצְחָק, וּבוֹ נֶעֱקַד, וּבוֹ קִבֵּל יַעֲקֹב אֶת הַבְּרָכוֹת, וּבוֹ רָמַז לָהֶם לְיִשְׂרָאֵל שֶׁהוּא רֹאשׁ לָהֶם לִתְשׁוּעָה, שֶׁנֶּאֱמַר: רִאשׁוֹן הוּא לָכֶם לְחָדְשֵׁי הַשָּׁנָה" (שמות רבה טו, יא).
הרקנאטי על התורה, בחר ביום כיפור, כמו שכתוב: "ויקרא אברהם שם המקום ההוא ה' יראה אשר יאמר היום בהר ה' יראה. דע כי ביום הכיפורים נעקד יצחק אבינו ע"ה ואז בקש אברהם אבינו ע"ה שיפתחו לו שערי בינה ותשובה לכפרה לישראל באותו יום. והשם יתעלה הודה לו לתת מתנה זו לבניו לפתוח להם שערי תשובה זהו שנאמר ויקרא אברהם שם המקום ההוא יראה אשר יאמר היום בהר יי' יראה." (רקנאטי, בראשית כב, כד).
הדעה המקובלת יותר, היא של הפסיקתא רבתי, האומר שהעקידה התקיימה בראש השנה, כמו שכתוב: "אתה לא (תשוה) [תשים] להם. ויקרא אברהם את שם המקום [ההוא] ה' יראה אשר יאמר היום [וגו'] (בראשית שם) מהו היום כהיום מפני שראש השנה היה אמר לו הקב"ה וכך אני עושה אמר לו אברהם השבע לי מיד בי נשבעתי נאם ה' (שם שם ט"ז) הוי בחדש השביעי" (פסיקתא רבתי מ).

עכשיו, ננסה להבין בעזרת בעל ה'בית גנזי' את עומק מעשה העקידה.
בסיום העקידה הקב"ה מכנה את אברהם אבינו יְרֵ?א אֱלֹקים?.
כמו שכתוב: כִּ?י׀ עַתָּ?ה יָדַ?עְתִּי כִּֽי?־יְרֵ?א אֱלֹקים? אַ?תָּה וְלֹ?א חָשַׂ?כְתָּ אֶת?־בִּנְךָ? אֶת?־יְחִידְךָ? מִמֶּֽנִּי׃
(בראשית כב, יב).
מכאן ניתן להבין שמדובר במידה שלא היתה קיימת אצל אברהם אבינו לפני עקידת יצחק.
התלמוד בבלי, מפרש שמדובר במידת היראה מתוך אהבה.
כמו שכתוב: " תַּנְיָא, רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: נֶאֱמַר ״יְרֵא אֱלֹקים״ בְּאִיּוֹב, וְנֶאֱמַר ״יְרֵא אֱלֹקים״ בְּאַבְרָהָם, מָה ״יְרֵא אֱלֹקים״ הָאָמוּר בְּאַבְרָהָם — מֵאַהֲבָה, אַף ״יְרֵא אֱלֹקים״ הָאָמוּר בְּאִיּוֹב — מֵאַהֲבָה. וְאַבְרָהָם גּוּפֵיהּ מְנָלַן — דִּכְתִיב ״זֶרַע אַבְרָהָם אֹהֲבִי״ (ישעיהו מא, ח).
ה'בית גנזי' מחדש על פי מדרשי חז"ל (פסיקתא רבתי יא), שאברהם אבינו השיג מדרגה רוחנית שאינה שייכת לעולם הזה.
אברהם אבינו השיג את המדרגה של דבקות בהקב"ה עד כדי חיבור, כביכול.
מתוך החיבור הזה, אברהם אבינו נהפך לאש המכלה את כל מה שסביבו. זאת מדרגה של עולם הבא ובית המקדש השלישי.
לכן, אברהם אבינו במעמד העקידה, היה דומה לכהן גדול הנכנס לקודש הקדשים ביום כיפור.
כמו שכתוב: "...אלא משום שמובא בחז"ל שאברהם אבינו בעקדה היה כמו כהן גדול ביום כפורים בפנים .....איך אברהם אבינו היה שם כמו שהקשו על כהן גדול והתשובה היא שפניו בוערות כלפידים והוא כמבואר הבחינה של ה' אלוקיך אש אוכלה." (בית גנזי, וירא דף תלג).
בזמן הכניסה לקודש הקדשים, הכהן הגדול מתקשר להקב"ה בצורה מיוחדת, מעל העולם הזה.
זאת מדרגה שקשה לנו להבין אותה, כי זה שמור לעולם הבא.
מכאן, אפשר להבין, מדוע העקדה התרחשה בהר הבית, כאשר אברהם אבינו היה דומה לכהן גדול בתוך קודש הקדשים.

נמשיך ונתייחס לשופר הבא להזכיר את זכות העקידה.
התורה בחרה דווקא בשופר המזכיר את האייל שאברהם אבינו הקריב במקום יצחק אבינו.
לתקיעת שופר יש תכונה מיוחדת, היא מסוגלת להכניס את כל מקימי המצווה לקודש הקודשים.

(ראה בהרחבה באתר https://otzma1.blogspot.com  גיליון מס 371 חגי תשרי תשפ"א 'כולנו נכנסים לקודש הקדשים').
כמו שכתוב: "... והא איכא בגדי זהב מבחוץ מבפנים קא אמרינן שופר נמי מבחוץ הוא כיון דלזכרון הוא כבפנים דמי" (ראש השנה דף כו ע/א).
כאשר תוקעים בשופר, אנחנו אמורים להרגיש כאילו אנחנו בתוך קודש הקודשים.
מכאן, אפשר להבין מדוע אנחנו מזכירים את זכות העקידה עם השופר דווקא.

ה'שם משמואל' מחדש דברים נפלאים בנושא המסירות נפש של אברהם אבינו ויצחק אבינו, שנתנה השראה לדורות, עד עצם היום הזה.

הוא מביא את דברי המדרש רבה המתאר את השפעת המסירות נפש של אברהם אבינו בזמן העקידה, המאפשרת לשלוט על אומות העולם.
כמו שכתוב: "וַיִּבֶן שָׁם אַבְרָהָם אֶת הַמִּזְבֵּחַ וגו' וַיַּעֲקֹד אֶת יִצְחָק בְּנוֹ, רַבִּי חָפְנִי בַּר יִצְחָק אָמַר כָּל מַה שֶּׁהָיָה אָבִינוּ אַבְרָהָם עוֹקֵד אֶת יִצְחָק בְּנוֹ מִלְּמַטָּן הָיָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כּוֹבֵשׁ שָׂרֵיהֶם שֶׁל עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים מִלְּמַעְלָן,..." (בראשית רבה נו).
לבהמה, אין מציאות מול האדם, לכן מותר לשחוט אותם או לשעבד אותם לצרכי האדם.
באותה דרך, כאשר יהודי מוסר את נפשו על קידוש השם, זה מבטל את מציאות הגויים בעולם, וכתוצאה מזה הם משתעבדים לעם ישראל.

כמו שכתוב: "כל מה שהיה אבינו אברהם עוקד את יצתק בנו מלמטן היה הקב"ה כופת שריהם של אומות העולם למעלן, דמאחר שאברהם זכה להיות גבוה מכל הקוים מכל המדות ממילא כל האומות ושריהם הם כפותין תחתיו שאפילו הטובים שבהם אין בהם בחינת הביטול, אלא איש כפי טבעו כנ"ל, אם כן אין להם מציאות במקום אברהם כלל, וכן הוריש אברהם מדתו זו גם לזרעו אחריו, על כן כל ישראל מצווים על קידוש השם ואם כך הם כפותין גם תחת זרעו" (שם משמואל, ראש השנה, שנת עטרת דפים ע-עא).


























אלה דברים נפלאים, עם משמעות גדולה לימינו, בעיצומה של מלחמת חרבות ברזל.
נראה לומר, שכל מי שיושב בארץ ישראל, מוסר את נפשו למען הקב"ה ומקדש שם שמים ברבים.
כאשר אנחנו יושבים במקלטים בזמן ההפגזות של העמלקים מאירן, לבנון ועזה, אין מסירות נפש גדולה מזאת.
לכן, אנחנו זכאים לראות ניסים גלויים של ביטול מאות הטילים שנשלחו לארץ ישראל.
היום אנחנו זקוקים יותר מתמיד, לתקיעות השופר בשילוב המסירות נפש של עם ישראל, כדי להגיע למדרגה של בית המקדש השלישי והגאולה השלמה.
בע"ה, בזכות הקידוש השם של עם ישראל והמסירות נפש בפועל של כל הנרצחים והחיילים נזכה לגאולה השלמה השנה אמן ואמן.


הגיליון מוקדש לרפואתם השלמה של נעמי חיה בת אריאל אסתר ומשה דב בן מלכה ומרסל מזל טוב בת פתחון ולעילוי נשמת יוסף קרסנטי בן איבון פתחון שנפטר ב ז' כסלו תשפ"ד ויעקב בן פרחה שנפטר בשבת הגדול תשפ"ד ולזכר אבי מורי יוסף בן שמואל שהשבוע יום פטירתו ה' תשרי.