למה הפסדנו ונפסיד בפיפ"א

גם מי שאיננו חובב כדורגל מושבע, וגם מי ששנתו בשבת האחרונה לא בדיוק נגזלה בגלל המתח האם ישראל הודחה מפיפ"א או לא, לא יכול שלא להיות מודאג מההתנהלות בכל הפרשה של הבקשה הפלסטינאית להדיח את ישראל מתחרויות הכדורגל העולמי. נדמה שהסיפור הזה חשף בצורה בוטה את הבאג המחשבתי הבסיסי של מדינת ישראל והתנהלותה מול הערבים והפלסטינאים ואת אותו שבר פנימי מדיני שהוא, ורק הוא, יכול להמיט עלינו כליה כאן. אז למי שלא שמע עדיין את העובדות, שהוגדרו בתקשורת כ"דרמה", נסכם ונאמר שג'יבריל רגו'ב, הוא ולא אחר, שמלבד היותו מחבל בכיר גם מכהן כיו"ר התאחדות הכדורגל הפלסטינאית, הגיש בקשה לפיפ"א לפסול את ישראל מהשתתפות בתחרויות כדורגל עולמיות, על בסיס חמישה סעיפים... ישראל (כולל ראש הממשלה) דנה ונפגשה עם ראשי ארגון הכדורגל, אולם למרות סיכומים על הקלות עם העולם הערבי בארבעה סעיפים, הפלסטינאים התעקשו להגיש את הבקשה, עד הרגע האחרון ממש... שבו הם הסירו אותה. ונדמה שגם מי שלא בדיוק מעריץ את עולם הכדורגל הישראלי וגם מי שחושב שאולי יותר טוב שלא נתחרה שם (ואז תמיד נוכל לטעון, שאילו רק היינו משתתפים היינו מנצחים), לא יכול היה שלא להתרשם שיש כאן מאבק עמוק הרבה יותר. מאבק של כמעט חיים ומוות בין המבקשים לפלוט את מדינת ישראל ממשפחת העמים ולהוקיע אותה כמצורעת, לבין... מוסדות מדינה עייפים, מבולבלים, חסרי עמוד שדרה וחסרי תכנון אפילו לטווח בינוני.

דווקא בתור מי שלא עקב אחרי ה"דרמה" אלא ניזון רק מכלי תקשורת דתיים, הדהימה אותי ההתנהלות הישראלית כפי שצוטטה אפילו בכלי התקשורת המאוד פטריוטים הללו. בעוד שנציג המחבלים, כלומר הרש"פ, הביא טענות מוצקות, כואבות, על התעמרות, על הפרת תנאים, על כיבוש והנצחתו... הגורמים הישראליים הרבו לדבר על "בואו לא נערבב פוליטיקה בספורט" ו"שלא ככה נגיע לשלום המיוחל". ולא, לא מדובר על פרי מוחו של יועץ תקשורת מסויים או יחצ"ן שפשוט רצה להעביר את הבעיה לשבוע הבא... הציטוטים הללו הובאו מפיו של ראש הממשלה, של שרת הספורט, של נשיא המדינה, של יו"ר ההתאחדות וכו'. כולם כאחד, במין באג פנימי שכלי עמוק- "בואו לא נערבב ספורט בפוליטיקה", זה ממש מכוער לערבב ספורט בפוליטיקה וכדומה... כעת, דמיינו לעצמכם שאתם אירופאיים מעונבים, ונניח שאתם אפילו לא משוחדים נגד יהודים ומדינת ישראל (רק נניח), ובא אליכם פלסטינאי גאה, ומדבר על עקרונות, על צדק, על עושק על דם שנשפך... על התעמרות והפרת הרוח האמיתית של הספורט... על כיבוש אכזרי המונצח בעזרת משחקי כדור... ומולו ניצב ישראלי שמדבר על "בואו לא נערב..." וכו'. במי הייתם תומכים? עם מי הייתם מזדהים?

המצב הזה שבו אנחנו נמנעים לדבר על צדק, שבו מדינת ישראל מקפידה ל"שחק את המשחק" האירופאי הרי לא יוכל להמשיך. ניצחון בעזרת תככים קטנים והסכמים של "הגברת הפיקוח" לא יוכל להחזיק עוד הרבה זמן. כי בסופו של דבר גם בעולם הגדול והפוליטי הצודק הוא זה שמנצח. אולם מה שמדהים יותר מכל הוא האחידות הלא טבעית של טענות הגורמים במדינת ישראל, אחידות שמלמדת יותר מכל על כישלון הרוח הפנימי, על העובדה שהשימוש בטיעונים ה"מדיניים" נובע מעומק פנימי ומאמונה אמיתית. דרך שבה אנחנו מאבדים את הצדק ובורחים לכל מיני משחקים פוליטיים קטנים עם מישל פלאטיני. אז זה לא רק שלא התעדכנו לגבי הדרכים החדשות להשמדת מדינת ישראל שהערבים והשמאל העולמי נוקטים, זה לא רק שאנחנו לא מעכלים ש"שדה הקרב" השתנה ושיש להיערך מחדש... זו בעיה מחשבתית פנימית שבה אנחנו גוררים רגליים מיום ליום בעוד שאויבנו לא חדלים מלבסס את הנרטיב הנכון מבחינתם. והכדורגל הוא לא רק משל. הוא כלי שבעזרתו ניתן לראות את האמת הפנימית של כל אחד מהצדדים, את הדבקות במטרה ואת עוצמתה של אמונה. בספורט, כמו במלחמות, אי אפשר לנצח בלי רצון חזק ואמונה ודבקות פטריוטית במטרה. וכאשר נאבד את הצדק, מה שמבחינת מנהיגנו נראה לא רחוק, הרי שנפסיד את ה"משחק" כולו. אז אלו לא רק אמירות "על שלום עולמי" מול נציגת האיחוד האירופי, זו כמעט מדיניות רשמית של מדינת ישראל, חקוקה בסלע- השלום מעבר לפינה, רק אל תיתנו לפלסטינאים להרוס אותו. בבקשה עולם יקר, אל תיתן לנו להיגרר אחרי הפרובוקציות שלהם. בואו נגמור את זה הכי יפה שאפשר. כי אנחנו מזמן כבר לא מדברים על צדק וחיבור והיסטוריה. רק על קצת ערבובים... וזה מה שיכול להזיק לנו יותר מכל וחייב, פשוט חייב, להשתנות.