בנים ובנות

אם נחזור לרגע לקושיות שהיו ושיש לי בדת, הרי שאחת הגדולות שבהן (ובפרק הראשון כבר הבאתי את המרכזית שבהן...) היא הציווים שיש פעמים רבות בתורה

על רגשות, כמו "ואהבת לרעך כמוך" (ויקרא יט,יח), "ואהבתם את הגר" (דברים י,יט) ומעל הכל - "ואהבת את ה' אלהיך" (דברים ו,ה). איך אפשר לצוות על אהבה, ואיך התורה מכריחה אותי לאהוב את ה'? הרי אהבה זה משהו שבא מבפנים ואם אני אוהב - אז אני אוהב, ואם לא - אז לא! ולא רק בתחום של האהבה אלא גם בנקודות אחרות התורה מצווה פעמים רבות על רגשות שונים - לא לשנוא את אחינו היהודים, לשמוח בזמנים מסויימים ועוד... איך זה יתכן לצוות על רגשות כאלו? כהמשך לזה שלא הבנתי איך ניתן לצוות על רגשות, לא הבנתי מושג חשוב נוסף שנתקלתי בו מדי פעם - המושג של "שלום בית". אם יש זוג שלא ממש אוהבים אחד את השני ולא מסתדרים אחד עם השני, איך זה ייתכן שמישהו מבחוץ יעזור להם להתגבר על הקשיים? הוא לא אוהב אותה והיא לא מחבבת אותו - האם צרור של עצות יעזור לחייהם המשותפים?

במהלך הטירונות שלי אחת המטרות החשובות של הסגל היתה להכניס בנו, הטירונים, מה שנקרא בצבא  "גאוות יחידה". בתחילת הדרך די זלזלתי במושג הזה - הרי לא בחרתי להגיע לאן שהגעתי (וכאן אני חושף שלא שירתתי באיזו סיירת או משהו...), ואם זה היה נתון בידי סביר להניח שהייתי בורח משם כל עוד נפשי בי, אז למה שאחוש גאווה כל שהיא על היותי במקום הזה? במשך הזמן למדתי להכיר את היחידה, את מורשת הקרב שלה ואת מאפייניה המיוחדים, ולמדתי להכיר שאני בכל זאת די גאה להיות חלק מהחבורה הזאת (זה לא שהייתי נשאר אם הדבר היה תלוי בי, אבל בהחלט חשתי תחושה חיובית כלפי החטיבה). ואז למדתי לקח חשוב מאוד, שבהחלט ניתן לבנות אהבה. לא, אין הכוונה שאם הייתי יושב עם עצמי הייתי מתאהב במוסיקה קלאסית, אבל אפילו מוסיקה קלאסית, אם אתה משקיע מספיק ולומד להכיר את המיוחד שבה – אתה יכול לחבב. כהמשך לזה שהתורה מצווה אותנו על עבודה על המידות וכוחות הנפש שלנו, אנחנו לומדים להכיר שאנחנו יכולים לשלוט גם על רגשות, על אהבה, על שנאה ורגשות דומים.

עניין הציווים על רגשות חשוב במיוחד באהבה שבין בנים לבנות ובאהבה של בני זוג. ניתן בהחלט לעבוד על הנושא הזה, אפשר לשפר את האהבה בין בני זוג, ואפשר (ובשבילי, כמו שכתבתי, זה היה חידוש עצום) אפילו לעבוד על "שלום בית".

כיום אנחנו רגילים לאהבה הוליוודית, לאהבה של "קליק" והתאהבות ברגע. האהבה נוצרת בעקבות תנאים מסויימים ואנחנו נמשכים אחריה. היא הגורם המניע לחיים משותפים, וכאשר היא "נעלמת" הרי שזה הזמן והמקום לפרק את החבילה. אנחנו לא רגילים לחשוב על האהבה כעל משהו נרכש, כדבר שצריך ואפשר לעבוד עליו, אלא כעל רגש מקרי שישנו או לא. בדיוק כמו גובה, או שאתה נולד גבוה או לא וזה לא תלוי בך, כך גם רגש האהבה - או שאתה מרגיש אותו או שאתה לא. אם התאהבתי במשהו או במישהו, הרי שאני אעשה מאמצים לרכוש או לזכות בו, אבל אני לא אעשה מאמצים לאהוב. התורה, כמו שכתבנו, רואה את הדברים באור שונה. היא מצווה על אהבה ועל רגש, ואפילו רואה חטא במי שכפוף באופן מוחלט לרגשותיו ולא שולט בהם.

לדרך החשיבה המודרנית על אהבה יש השפעות מרחיקות לכת על נושא הזוגיות בעולם. זוגות רבים מתגרשים ומסיימים חיים משותפים כי "נגמרה להם האהבה", ואינם טורחים, בדרך כלל, לעשות מאמץ לשיפור האהבה. העולם כולו עסוק, יומם ולילה, בחיפוש אהבה, ואינו מבין שאפשר לפעמים גם לבנות אהבה ושזה דבר הדורש מאמצים והשקעה (אין הכוונה שצריך למצוא מישהו ברחוב, הראשון או הראשונה שנתקלים בו, ולהתחיל לעבוד על עצמך שאתה אוהב אותו. אלא שאחרי שיש את ההתאמה והקשר נראה מתאים, האהבה האמיתית באה כתוצאה מעבודה והשקעה).

ההבדל הזה, בין התפיסה בעולם כיום לבין התפיסה בתורה, גורם גם לשוני עמוק ביחס לנושא הבנים והבנות. התורה מצווה על סייגים בתחום הזה ועל דרכים לבנות ולהעמיק אותו, על דרכים לרכוש אהבה לאדם אחר ולפתח אותה, ורואה בדבר נושא הנתון לבחירה של האדם. לעומת זאת אנחנו מורגלים בסגנון שונה לחלוטין. אנחנו יושבים ומחכים לבואו של הקליק וכשהוא בא אנחנו לא מאמינים ביכולתנו להתנגד אליו (כשם שאיננו מאמינים ביכולת שלנו לרכוש אותו בעבודה עצמית). מכיוון שהתורה רואה את הקשר בין בנים לבנות כנתון לשליטה ועבודה של האדם (נזכרים קצת ביחס של הנצרות והיהדות לכוחות הנפשיים של האדם?), הרי שהיא מלמדת אותנו דרכים שונות להגיע לקשר כזה ולפתח אותו. התורה גם לוקחת בחשבון את הכוח העצום של הקשר הזה (שנראה היום ככוח החזק והמרכזי ביותר בעולם כולו) ואת היכולת שלו להפוך לבעייתי, ולכן היא גם מציבה סייגים שונים על אופיו ודרכו של הקשר. היהדות מכירה בקשר בין בנים לבנות כקשר טהור, להבדיל מדתות אחרות שרואות בו חולשה. אלא שכדי שהוא ישמור על הטוהר שלו יש צורך, כמו בכל תחום ביהדות, בסייגים ובהגבלות שישמרו עליו.

העמקה- ברשיונות נהיגה, לדוגמא, יש הבדל בין רישיון לנהיגת מכונית, שמצריך לימוד ברמה בסיסית, לרישיון נהיגה על משאית שמצריך יותר ידע ולימוד ברמה גבוהה יותר. רישיון להסיע אוטובוס מצריך כבר ממש השקעה, ואם נעבור למטוס הרי שמדובר על לימוד בקנה מידה אחר לגמרי. ככל שעוצמתו ויכולתו של הכלי גדלה כך צריך יותר מאמץ וידע כדי לשלוט בו וכדי להפיק ממנו את המירב. כאשר בנוסף לכך גם פוטנציאל ההרס שלו גדל וצריך לדעת יותר כדי שהוא לא יזיק ויפגע. המצב דומה גם בחיים הרגשיים - ככל שהפוטנציאל של כוח מסויים גדל כך יש לדעת יותר כדי להפיק ממנו את המירב וכך גם פוטנציאל הפגיעה שלו מתרחב. כוח האהבה הוא ללא ספק כוח מרכזי בעולם, אולי הכוח החשוב ביותר שקיים. ולאהבה בין בנים לבנות יש גם תפקיד חשוב ביותר – השמירה על המשפחה ועל האהבה בין בני זוג. בהתאם לכך גם כוח ההרס של האהבה הוא אדיר, וצריך לדעת איך להשתמש בה כדי למצות את היכולות שלה מבלי לפגוע ולהרוס.

המגבלה המרכזית שהתורה מטילה על הקשר בין בנים לבנות קשורה בתחום הפיזי. המגע הפיזי והיחס המיני יכולים לעזור ולשפר את הקשר הבין-אישי ויש להם ערך בהקשר הזה. אולם ישנו כוח גדול מאוד במגע הפיזי שיכול להוביל גם לדברים שליליים, ולכן צריך לדעת איך ומתי להשתמש בו כדי להפיק ממנו את המירב. הקשר הפיזי יכול בהחלט להפוך לעניין בפני עצמו (ופעמים רבות הוא גם הופך לכזה), ואז הוא הרסני מאין כמוהו ולא רק שאינו תורם אלא אף הורס את הקשר הבין-אישי, שהוא הדבר החשוב והמרכזי ביותר. החידוש הוא, שדווקא מכיוון שהתורה מאמינה מאוד בקשר שבין בנים לבנות ובחשיבות שלו הרי שהיא מטילה עליו חוקים שיעזרו לאדם להשתמש בו בצורה נכונה יותר. בדיוק כמו שחוקי הנהיגה במשאית נועדו לסייע לנהג להפיק ממנה ומעוצמתה את הטוב ביותר.

העמקה- העולם המודרני, כפי שכתבנו, רחוק מאוד מהבנת ההגדרות הללו. הנושא הפיזי רוכש מקום נרחב יותר ויותר באהבה והופך לאחד הגורמים המרכזיים שבה. אנשים מודדים את בן או בת זוגם על פי המראה החיצוני שלו ועל פי יכולתו לספק את הצרכים הפיזיים שלהם, הרבה יותר מאשר חיפוש רגשי. לעיתים קרובות זהו גם המדד היחיד, תוך התעלמות ממטרותיה האמיתיות של האהבה. חיי נישואין מתפרקים מכיוון שקשה לטרוח עבורם, וקל לברוח לקשרים לא מחייבים המבוססים על ההנאה הפיזית. על פי התורה, כמו בכל דבר, הרי שגם בתחום האהבה ישנה עבודה וישנן הגבלות שמובילות לביסוס הקשר על הצדדים הטובים שלו, שהתורה רואה בהם דבר נעלה עד כדי דבר רוחני.

בתורת הסוד משול העולם הזה והקשרים בין חלקים שונים שלו ליחס בין גבר לאשה. הקשר בין המינים הוא כל כך נעלה עד כי הוא משל ודוגמא לקשרים שבעולמות רוחניים. פגיעה בקשר הזה ובטוהר שלו היא כפגיעה בעולמות הרוחניים הללו.

סיכום- כמו בתחומים נפשיים רבים היהדות סוברת שיש לאדם שליטה על רגש האהבה ומטילה עליו מצוות בתחום זה. תפיסה זו של האהבה שונה מהותית מהתפיסה המודרנית הרואה בה רגש בלתי נשלט, ולכן גם ישנם הבדלים מהותיים בנושא היחס בין המינים כפי שהוא מתבטא בחיים הדתיים לבין הצורה בה הוא מתבטא בעולם המודרני.

מקורות- בעניין הציווי על רגשות עיין גם דברים טו,יא. ושם בפרק כ"ח, מז-מח, משמע שעיקר העונשים הם מפני ש"לא עבדת את ה' אלוקיך בשמחה ובטוב לבב". בעניין כוחות הנפש והציווי עליהם כבר הזכרנו את הכוזרי במאמר שלישי פיסקה ג' ועיין שם גם בפיסקה ה'.

בנושא מטרתה הנעלה של האהבה עיין בעין איה שבת צה ע"א (הפיסקה האחרונה), ועל היות הסייגים חלק מראיית הטוהר שבקשר עיין נידה סה ע"ב: "מפני מה אמרה תורה נידה לשבעה...". ועיין פלא יועץ, "ערך אהבת איש ואשה", ובאיש וביתו לרב אליהו כי טוב, סב-פו.

בדבר פוטנציאל הכח להועיל ולהרע עיין מגילה טז ע"א "אומה זו משולה לעפר ומשולה לכוכבים...".