העולם שואף לטוב

השאלה האמונית הקשה ביותר עבורי, המטרידה אותי בעוצמה כמעט מידי יום, היא שאלת הרע בעולם, או במילים פשוטות יותר: "איך הקב"ה שהוא כל כך גדול, כל כך טוב, ברא עולם כל כך רע?", ולא, לא צריך להיות יום של פיגוע או של משהו מיוחד בשביל זה. העולם מלא ברע ובאפילה. תאונות דרכים, מחלות נוראיות, מלחמות וסתם פגעים פוקדים את המין האנושי מידי יום ביומו ומעלים בנו תהיות בסגנון: "היכן היה ה' בזמן שהבן היחיד שלהם (שגם נולד אחרי טיפולי הפרייה מרובים) נפגע בצורה כזאת?", ו"למה דווקא סבתא שלי, האדם היחיד עלי אדמות שאף פעם לא הזיק לאף אחד - למה דווקא היא סבלה כל כך הרבה בחיים?" ועוד... ועוד... אבל אלה באמת הדוגמאות החריגות יותר. כל ביקור במשרד ממשלתי, כשאתה מנסה לממש את זכותך על משהו וכל פיספוס אוטובוס בדיוק כשאתה (בפעם הראשונה מזה שנה) ממהר, כמו כל הזדקקות לפקידה צבאית או קניית בית מציבים בפנינו את השאלה מחדש: למה החיים כל כך מסובכים וקשים? למה היה צריך לברוא עולם של לחץ, של בעיות והתמודדויות בלתי פוסקות? אני, אתה מרגיש פעמים רבות, הייתי עושה את זה יותר טוב! הייתי בורא עולם יותר מוצלח! כולנו מכירים את ההרגשה הגרועה שיש לנו כמעט תמיד אחרי שאנחנו מסיימים לקרוא עיתון, הרגשה רעה כזאת, שיושבת על הלב ומחלחלת לתוך השבת.

ישנן דתות שבנו סביב הרע בעולם תיאוריה שלימה. לפי הנצרות ועוד יותר לפי הבודהיזם – הרע הוא מהות העולם ומרכזו. האדם נולד מסכן והוא חי כדי לסבול, ללא שום אפשרות לצאת מזה באיזושהי צורה. הנצרות מראה כיוון לשחרור: אם תאמין בישו, אז, למרות שלא תשתחרר מקללת האנושות ומסבלה מבחינה גופנית, הרי שתזכה להתרומם מבחינה רוחנית! הבודהיזם הרבה יותר קיצוני ולא מותיר לאדם יכולת שחרור מסבלו ומרעות העולם. הפתרון הטוב ביותר שהאדם יכול לזכות בו הוא המוות. וגם אז המציא הבודהה שיטות "קבורה" שלא מותירות דבר מגופו של האדם - שיטות של שריפת גופות או טקסי "קבורה מן השמים" שבהם מאכילים ציפורי טרף בבשר המתים. גם הנצרות וגם הבודהיזם (ולמעשה רוב הדתות האליליות בעולם) אינן מותירות לגוף האנושי כל סיכוי, והפתרון הטוב ביותר עבורו הוא ההתנתקות מהעולם - להיות נזיר שחי חיי פרישות אי שם...

מושג- מההסתכלות הזאת של הנצרות נובעת גם ההתייחסות לעניינים רבים בחיי היום יום של האדם הדתי הנוצרי,כמו לדוגמא: האם יש טעם לבוא אל האדם בדרישות רוחניות, או האם האדם צריך להתערב בנעשה בעולם או להתנתק ממנו (האם להביא ילדים לעולם? ועוד). לדבר יש השפעה מרובה עלינו שכן לנצרות יש השפעה קריטית על התרבות המערבית. עוד על כך בפרק על הנצרות.

היהדות רואה את הדברים בצורה אחרת לגמרי. לפי היהדות העולם הזה הוא טוב במהותו! אמנם ישנם בעיות רבות וקשיים לא מעטים, אבל בלב העניין העולם הוא טוב. ולא רק זה, אלא ככל שהעולם מתקדם הוא נעשה טוב יותר! העולם נברא בתור דבר טוב, כגן עדן, אולם לאחר חטא אדם הראשון היתה נפילה גדולה, ומאז העולם עוסק בדבר אחד - לחזור לגן העדן אותו הוא איבד. זה לא שאין סיבוכים - יש אפילו נסיגות, אבל במהות הכל מתקדם כל הזמן לקראת החזרה לגן עדן.

דוגמא נוספת- אחת הדוגמאות הטובות להתקדמות העולם היא נושא המלחמות. פעם האדם נלחם בידיו, רגליו ושיניו וטבח ממרחק אפס את יריביו. לאט לאט העולם התקדם והאדם התחיל להרוג ממרחקים גדלים והולכים, עד שהיום כמעט ולא יוצא לחייל לראות דם במו עיניו (ותשאלו: אולי פצצות הורגות מרחוק יותר, אבל גורמות ליותר הרוגים! כבר אמרנו שהדברים מסובכים ובכל עליה יש גם ירידה וכן הלאה). יש תהליך של עידון גם במספר ההרוגים בקרבות, אם בתנ"ך מלחמה עם עשרים אלף הרוגים היא מלחמה קטנה, הרי שהיום מדובר על מספרים קטנים יותר, על כיבוש יותר מוסרי ועוד. בהרבה נושאים אחרים אפשר לראות את ההתעדנות בעולם: העבדות שנעלמה מן העולם, הגבולות הנפתחים בין העמים ועוד.

העבודה נעשית ברמה יום יומית - כל תפילה, כל מעשה טוב וכל מצווה מקדמים את העולם צעד נוסף למטרתו. ולכן, מכיוון שהעולם שואף תמיד לטוב, הרי שהוא טוב במהותו, ייתכן שזה יקח יותר זמן או פחות, אבל דבר ששואף לטוב בסופו של דבר הוא טוב.

אז למה זה כל כך מסובך? כי אחרת לא היה לנו מה לעשות כאן! אם העולם היה נברא טוב מלכתחילה - לא היה נשאר לאדם שום דבר לעשות. ומכיוון שהאדם בא לכאן לעשות משהו, הרי שהעולם נברא מסובך וקשה, כדי שאנחנו נוציא אותו מהקושי. זה בטח לא מסביר את כל הפרטים הרבים והמסובכים בשאלה הקשה שהעלינו, כי עדיין קשה להבין למה יש כל כך הרבה סבל ומוות ולמה היתה שואה ולמה ככה ולא אחרת, אבל באופן כללי היסוד ברור - העולם נברא כדי שהוא יתקדם, וכדי שהוא יתקדם בצורה הטובה ביותר לנו, בני האדם, אנחנו צריכים להיות חלק מזה. ולכן - הושארה עבורנו עבודה בעולם והוא לא נברא מושלם.

סיכום- בפרק זה סקרנו את ההתייחסות החיובית של היהדות לעולם ואת העובדה שהעולם מתקדם כל הזמן לקראת עתיד טוב יותר. דרך ההסתכלות הזו של היהדות בולטת בעיקר על רקע הדתות האחרות, שרואות את העולם הזה באור שלילי.

מקורות נוספים- על היות העולם טוב כבר העידה התורה בבראשית א,לא: "וירא אלוהים את כל אשר עשה והנה טוב מאד", וחז"ל, שאולי הרגישו בקושיה שהבאנו, כותבים בב"ר פרשה י"ב: "אלה תולדות השמים והארץ בהבראם, בוראם משבחם ומי מגנן, בוראם מקלסן ומי נותן בהם דופי...". בתהילים חוזר היסוד פעמים רבות ובצורה בולטת בפרק צ"ב שם מכנה המשורר את מי שלא מבין את היסוד הטוב של העולם "איש בער לא ידע וכסיל לא יבין את זאת". גם בפרק ע"ג מועלית שאלת הרע בעולם, אולם שם ללא פתרון אלא בצפייה ל"מקדשי אל, אבינה לאחריתם" (ועיין גם באורות, "אורות התחיה" פיסקה מ"ט).

הרמח"ל הקדיש את ספרו "דעת תבונות" לבירור נושא ההסתר בעולם ומטרתו וגם ב"דרך ה'" הוא דן בעניין (בעיקר בפרקים הראשונים ועיין ח"א, פ"ג  ושם פ"ד, פיסקה ג'). את נפילת העולם אחרי החטא והתקדמותו לחזרה לגן עדן הוא מזכיר שם בפ"ג,ה'. מסקנתו, שהעולם נברא כך כדי להיטיב לאדם, מזכירה את המדרש בב"ר פרשה ט',ז': "והנה טוב מאד - זה יצר הרע". הרמב"ם במורה נבוכים ח"ג פי"ד וכ"ג מתמודד גם הוא עם בעיית הרע בעולם. בבראשית רבה נ"א ד"ה "גפרית ואש" כתוב: "שאין דבר רע יורד מהשמים". בברכות ז ע"א מופיעה שאלת הסתר הפנים והרע כשאלתו של משה רבינו לקב"ה. עיין גם אורות הקודש ח"ב עמ' תנ"ו ועולת ראיה ח"א עמ' ת"ג.

העובדה שהעולם מתקדם לקראת הטוב והטוב נצבר לעומת הרע שנמחק מופיעה באגרות הרב קוק ח"א איגרת של"ב, ועיין גם אורות הקודש ח"ב עמ' תפ"ט. 

ביחס הדתות האחרות לעולם כרע נזכיר את דברי הפילוסופים המובאים במורה נבוכים שהזכרנו ובמלבי"ם בראשית א,לא. בנצרות יש אין ספור התיחסויות שליליות לעולם: בבשורה על פי יוחנן יז,יד מובא: "כי לא מן העולם הם כאשר גם אני לא מן העולם אני..." ושם יב,לא "עתה העולם הזה נדון עתה יושלך שר העולם" ועוד שם יד,ל "ואני לא אוכל עוד להרבות אמרים עמכם מפני שר העולם אשר יבא והוא אין לו חלק בי כל מאומה". נזכיר, שביהדות העולם הזה הוא "פרוזדור בפני העולם הבא" (אבות ד,טז). את יחס הבודהה נזכיר תוך ציטוט פיסקה מדברי הרב קוק (אורות "למהלך האידאות", פ"ה) שגם מסכמת את העניין: "הנעם האלוקי הזה, המתלווה עם כל לגימה ולגימה של החיים, הוא מכשיר להביט על החיים ועל המציאות בעין יפה ובשמחת צדיקים, להכיר כי כל אשר עשה אלוקים הוא טוב מאד. לעומת זה העולם האלילי שאין לו נועם אלהים חיים זה שממקור אורה של האידיאה האלוהית העליונה שבטבע היצירה של ישראל, איננו יכול להתישב במנוחת החיים ושמחתם. עינו הרעה מוצאת בכל מקום מבטה רק מארה והיא ממלאתו זעף וחמה אכזריה על עצמו, על הויתו, על הכל, והוא מוצא את עצמו מנוגד מעצמו אל עצמו. אז רואה הוא – בגבור עליו המכאוב – את הצלתו לחיי השעה עד אשר יעבור מן הארץ, רק באותו סגנון של חיים, שאין ברוחו פנימה שום ניגוד ומעצור לכל התכונות הברבריות...לפיכך באה האליליות אל מחבא הבודאיות, שהיא מוצאת את מגמת מנוחתה באפיסה ובאבדון המוחלט...להיכחד ולהימחות באין שריד וזכר".