פרשת וישב
הרב רחמים דעיז אייר, תשפא19/04/2021פרק ט מתוך הספר חידושי תורה הרב רחמים דעי![]()
+ תיאור הספר
+ הצג את פרקי הספר
<< לפרק הקודם
-
לפרק הבא >>
פרק ט מתוך הספר חידושי תורה הרב רחמים דעי
תגיות:חידושי תורה הרב רחמים דעיהרב רחמים דעיספרים
"וישב יעקב בארץ מגורי אביו וכו'"
כתב רש"י ועוד נדרש בו וישב יעקב ביקש יעקב לישב בשלווה קפץ עליו רגזו של יוסף וגו' וי"ל למה נענש יעקב יעקב שרצה לשבת בשלווה ומ"ש רש"י הטעם לא דיין לצדיקים מה שמתוקן להם לעוה"כ אלא שמבקשים לישב בשלווה כעוה"ז הטעם הזה לבדו לא מספיק שאנו ראינו כמה צדיקים שזכו לשני עולמות, ונ"ל שידוע שישראל לא ישכו כמצרים רק רד"ו שנים והגדירה היתה ת' שנה ועיין במפרשי התורה מה שתיר' כזה והתי' הפשוט שהחשבון התחיל מיצחק וזה לא נחשב רק אם אבותינו ראו את עצמם בארץ כנען כמו גרים וכזה נתקימא גזרת הכתוב כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם אבל יעקב ראה את עצמו בארץ כנען כאילו תושב הארץ וארץ כנען היא ארצו וירושה היא לו מאבותיו וע"כ נתגלגל עליו עניו של יוסף וירד לארץ מצרים שלא יוכל לחשוב עליה שהיא ארצו וזה מה שדייק וישב יעקב ז"א לשון ישישבה בארץ מגורי אביו ז"א שאביו חשב עצמו בתורת גר אפי' שהיא ארץ כנען ושו"ר לה' כלי יקר שפי' כעין זה וששלכי אלה תולדות יעקב יוסף בן שבע עשרה שנה היה רעה את אחיו בצאן והוא נער את בני בלהה ואת בני זלפה נשי אביו ויבא יוסף את דכתם רעה אל אביהם, חז"ל דרשו כמה דרשות על ויבא יוסף את דכתם רעה ורש"י הביא ג' זכרים שהיו אונליין אצר מן החי ומזללין כבני השפחות וחשודין על העריות וכשלשתן לקח, וי"ל מנין ליה לרש"י מן הכתוב שחשדן כג' דברים אלו ועוד אם באמת עשו הדברים האלו למה נענש יוסף ולענ"ד נ"ל בהקדם מה שיש לדקדק
א'. מילת כצאן יתירה.
ב'. למה נאמר והוא נעק.
ג' למה הכתוב קראן נשי אביו ולא שפחות ועי' כמפרשי התורה מ"ש וראיתי ליונתן בן עוזיאל כתרגומו שכ' ואייתי יוסף ית טיכיהון ניש דחמנון דאכלין כשרא דתליש מן חיוא חייא ית אודנייא וית דננייא ואתא ותני לות אבוהון עכ"ל וכת' עליו פ"י יונתן ושמעתי שכן דרך הרועים באי' לחתוך אוזן וזנב הבהמה כשהיא חולה כדי שתחזור לבריאותה וכן הם עשו לרפואה ויוסף לא ידע כלים מרפואה זו וסכר שלאכילה חתכו ולדעתי זה נרמז במילת כצאן ז"א שהוא חשב אותם לנשים ממש ובניהם יש להם כל הזכות כבנים של רחל ולאה ומזה יצא שנקראים אשת אב ולא פילגש ואסורות עליהם ואפשר שיוסף חשב שראובן עשה מעשה ממש וע"ז בא הכתו' להודיענו שיוסף טעה בזה שענין אברמן קחי לרפואה לקחו ולא לאכילה וכמ"ש פ"י יונתן וראובן לא עשה מעשה ממש וכמ"ש ויהיו בני יעקב שנים עשר ומה שקראו אותם בני השפחות לא היתה כונתם לזלזול שגם הכתוב קראו בני השפחות וזה נרמז כמילת והוא נער ז"א שבדברים האלה היתה דעתו כנער ולא נכנס לעומק הדברים וע"ז נענש יוסף, וכזה יש לישב מה שיש לדקדק ככתוב שכתב ויראו אחיו כי אותו אהב אביהם מכל אחיו וישנאו אותו דמה עשה יוסף שאביו אהבו דזה שייך ליעקב ואם מחמת קנאה צריך לכתוב ויקנאו ממנו והקנאה הכיאה אותם לידי שנאה ואם השנאה באה מסיבת הוצאת הדיבה א"כ למה הפסיק הכתוב באמצע וכתב "וישראל אהב את יוסף וגו'" הי"ל לכתוב ויבא יוסף דיבתם רעה אל אביהם וישנאו אותו ולפי משפ"י למעלה יבא הכתוב כמין חומר שהם חשבו שהוא דבר כמו נער וע"כ לא רצו להתחשב בו כלל וע"כ לא שנאו אותו אבל כשראו שאביהם אהב אותו שבר חכים הוא ליה א"כ מה שעשה לא בתורת נער אלא שחכמה עשה עכ' שנאו אותו וק"ש וישראל אהב את יוסף מכל בניו כי בן זקונים הוא לו ותרגם המתרגם ארי בר חכים הוא ליה וסיים הכתוב ויראו אחיו כי אותו יוסף שחשבו אותו לנער מחכמה אהב אביהם יעקב שהוא חכם גדול ובלי ספק שאם היה יוסף נער מחכמה לא היה אוהב אותו ועכ' וישנאו אותו ולדעתי זה פירוש יקר ופשוט.
"ויאמרו לו אחיו המלך תמלך עלינו אם משול תמשל כנו ויוספו עוד שנא אותו על חולמותיו ועל דבריו"
עי' לרש"י שפס' ועל דבריו על דכתם רעה שהיה מביא לאביהן-
וי"ל מה הקשר שיש בין החלום ובין הוצאת הדבה ונל' דאחיו שנאו אותו ממנ' אם החלום הוא אמת ועתיד הוא למלוך עליהם אכ' חייב ליהיות חכם שאא' ליהיות מלך כלי ליהיות בו ג' דברים חכם וגיבור ועשיר ואכ' כשהוציא עליהם לא היה כתורת נער אלא בכוונה תחילב הוציא עליהם דיבה ועז' שנאו אותו על הוצאת דיבה ואם הוא לא חלם רק שקר עליהם אכ' שנאו אותו על השקר שלו.
"ויספר אל אביו ואל אחיו ויגער בו אביו ויאמר לו מה החלום הזה אשר חלמת הכוא נבוא אני ואמך ואחיך להשתחות לך ארצה "
כתב רש"י בפ"י והלא אמך כבר מתה והוא לא ידע שהדברים מגיעין לכלהה שגדלתו כאמו ורכו"ת למדו מכאן שאין חלום בלא דברים בטלים ויעקב נתכוון להוציא הדבר מלב בניו שלא יקנאו לכך אמר לו הבוא נבוא וכן כשם שאא' כאמך כך השאר הוא בטל עכ"ל, ואני נוראות נפלותי איך ללמדו חז"ל שאין חלום כלא דברים בטלים לאחר שאמרנו שהדרים מגיעין לבלהה אכ' אין דברים בטלי וחשבתי לישב דברי רש"י בדח"ק דחז"ל למדו זה מיעקב שהוא לא ידע שהדרים מגיעים לבלהה א"כ איך יעקב היה ממתין ומצפה מתי יכא והלא אמו מתה וכשם שאא' באמו כך השאר הוא בטל אלא שלפ"ז יהיה לפי האמת שיש חלום כלא דברים בטלים ואנו קבלה יש בידינו שאין חלום בלא דברים בטלים ואנו קבלה יש בידניו שאין חלום כלא דברים בטלים, וה' האיר האיר את עיני וראיתי בדברי הרמב"ן שכ' וז"ל ולפי דעתי כי כעת שירד יעקב למצרים כבר מתה בלהה וגו' וא"כ כשם שאא' באמו שכבר מתה כן אא' גכ' בבלהה שבזמן שהשתחוו לו לא היתה בלהה א"כ יש דברים בטלים כחלום.
"ויקנאו בו אחיו"
י"ל למה החלום הא' כתוב ויוספו עוד שנא אותו על חלומתיו וכחול הכ' כתוב ויקנאו בו אחיו ועי' ב"אור החיים" הקדוש מ"ש ועי' בספורנו ע"ש ולענ"ד בהקדם מ"ש רש"י בפסוק הבוא נבוא וז"ל והלא אמך כבר מתה וגו' ורבותינו ללמדו מכאן שאין חלום כלא דברים דברים בטלים ויעקב נתכוון להוציא הדברי מלב בניו שלא יקנאוהו ולדעתי שיעקב לא תיקן שום דבר בדבריו אלא לאפך שהגדיל הקנאה בפתרון החלום שגם אחי יוסף יודעים שאין חלום כלא דברים בטלים ודלא כהש"ח וא"כ בענין האם הם דברים הבטלים ושאר החלום הוא קיים וא"כ בענין האם הם דברים בטלים ושאר החלום הוא קיים וא"כ הקנאה באה מפתרון החלום שפתר יעקב ולא החלום עצמו ויוסף לא אחראי בפתרון החלום.
"ועתה לכו ונהרגהו וגו'"
י"ל למה להם ללכת אליו ולא יחכו עד שיבא יוסף אלהם ועי' באור החיים הקדוש מה שפ"י ונ"ל עפ"י מ"ש ספורנו בפסוק ויתנכלו אותו להמיתו וז"ל הנה לשון נכל יורה על המצאה להרע כמו אשר נכלו לכם אמר שחשבו את יוסף כלבם נוכל להמות וגו' וידוע דאחת מדברים החשובים במלחמה לנציח את האויב שלא לחכות עד האויב יתחיל במלחמה אלא אתה תתחיל הא' וזה נרמז כתורה "כי תצא למלחמה איבך ונתנו ה' אלוקיך בידך" ז"א אם אתה תצא למלחמה הא' ונתנו וגו' ואפשר דמזה למד צהל' להתחיל הוא הא' ולזה אחיו של יוסף שחשבו שיוסף יתחיל אלא הם רצו ללכת אליו ודוק.
"ויאמר אלהם ראובן אל תשפנו דם רכו למען הציל אותו מידם להשיבו אל אביו"
כת' רש"י רוח הקודש מעידה על ראובן שלא אמר זאת אלא להציל אותו וכו', וכת' הרא"ם לא שמעתי למה הוצרך לכתוב זה כי ידוע הוא מעצמו, ונ"ל דק"ל לרש"י למה הוצרך הכתו' לכתוב את למען הציל אותו הזה ידוע דככר כתוב אל תשפכו דם אכ' כדעת ראובן שלא להרוג את יוסף אלא להציל אותו אלא לפי האמת לא יודעים מה כוונת ראובן אם לטובת אחיו שלא יתחייבו בדם יוסף וכמו שתרגם יונתן בן עוזיאל ואמר לא נקטילינה דלא נתחייב כאדמיה או כוונתו לטובת יוסף שיצל אותו וה' היודע מחשבות אדם העיד עליו שכוונת ראובן הייתה להציל את יוסף וגם מעשיו מעידם עליו כשחזר מבית אביו כתוב ושב ראובן אל הבור והנה אין יוסף בבור ויקרע את בגדיו וזה מש' רש"י רה"ק מעידה על ראובן וכו'.
"ויאמר כתנת בני חיה רעה אכלתהו טרף טרף את יוסף"
כת' רש"י כתנת בני היא זו עכ"ל וי"ל מה בא רש"י ללמדנו ועי' כש"ח מ"ש כזה ולענ"ד נ"ל ונקדים מ"ש יונתן זן עוזיאל וז"ל ואשתמודעה ואמר פרגוד דברי היא לא חית כרא אכלתיה ולא על יד בני נשא אתקטיל אלא חמי אנא כרוח קודשא דאיתא כישתא קיימא לקכליה, והרואה דברי המתרגם יתמא דהכתוב אומר חיה יעה אכלתהו והמתרגם תרגם לא חיות ברא אכלתיה וזה נגד הכתו' ונ"ל דהמתרגם דעתו כפ"י רש"י כד"ה חיה רעה אכלתהו נצנצה בו רוח הקדש סופו שתתגרה בו אשת פוטיפר א"כ לפי דברי רש"י חיה רעה היא רמז לאשת פוטיפר ולא חיה רעה ממש זכרה ובואו דברי המתרגם על מתכונתם וזה מה שסיים המתרגם דאייתא בישתא וכו' ומזה ראה יעקב שיוסף לאנא"רג לא ע"י חיה רעה ולא ע"י אדם אלא שנעשה לו איזה דבר ע"י אחיו ולא ידע מה נעשה לו אלא דבר אחד ידע הסיבה למה אחיו עשו מה שעשו היא כתנת הפסים היא הסיבה העיקרות וזה מה שרמז רש"י כתנת בני היא זו הסיבה.
כתב רש"י ועוד נדרש בו וישב יעקב ביקש יעקב לישב בשלווה קפץ עליו רגזו של יוסף וגו' וי"ל למה נענש יעקב יעקב שרצה לשבת בשלווה ומ"ש רש"י הטעם לא דיין לצדיקים מה שמתוקן להם לעוה"כ אלא שמבקשים לישב בשלווה כעוה"ז הטעם הזה לבדו לא מספיק שאנו ראינו כמה צדיקים שזכו לשני עולמות, ונ"ל שידוע שישראל לא ישכו כמצרים רק רד"ו שנים והגדירה היתה ת' שנה ועיין במפרשי התורה מה שתיר' כזה והתי' הפשוט שהחשבון התחיל מיצחק וזה לא נחשב רק אם אבותינו ראו את עצמם בארץ כנען כמו גרים וכזה נתקימא גזרת הכתוב כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם אבל יעקב ראה את עצמו בארץ כנען כאילו תושב הארץ וארץ כנען היא ארצו וירושה היא לו מאבותיו וע"כ נתגלגל עליו עניו של יוסף וירד לארץ מצרים שלא יוכל לחשוב עליה שהיא ארצו וזה מה שדייק וישב יעקב ז"א לשון ישישבה בארץ מגורי אביו ז"א שאביו חשב עצמו בתורת גר אפי' שהיא ארץ כנען ושו"ר לה' כלי יקר שפי' כעין זה וששלכי אלה תולדות יעקב יוסף בן שבע עשרה שנה היה רעה את אחיו בצאן והוא נער את בני בלהה ואת בני זלפה נשי אביו ויבא יוסף את דכתם רעה אל אביהם, חז"ל דרשו כמה דרשות על ויבא יוסף את דכתם רעה ורש"י הביא ג' זכרים שהיו אונליין אצר מן החי ומזללין כבני השפחות וחשודין על העריות וכשלשתן לקח, וי"ל מנין ליה לרש"י מן הכתוב שחשדן כג' דברים אלו ועוד אם באמת עשו הדברים האלו למה נענש יוסף ולענ"ד נ"ל בהקדם מה שיש לדקדק
א'. מילת כצאן יתירה.
ב'. למה נאמר והוא נעק.
ג' למה הכתוב קראן נשי אביו ולא שפחות ועי' כמפרשי התורה מ"ש וראיתי ליונתן בן עוזיאל כתרגומו שכ' ואייתי יוסף ית טיכיהון ניש דחמנון דאכלין כשרא דתליש מן חיוא חייא ית אודנייא וית דננייא ואתא ותני לות אבוהון עכ"ל וכת' עליו פ"י יונתן ושמעתי שכן דרך הרועים באי' לחתוך אוזן וזנב הבהמה כשהיא חולה כדי שתחזור לבריאותה וכן הם עשו לרפואה ויוסף לא ידע כלים מרפואה זו וסכר שלאכילה חתכו ולדעתי זה נרמז במילת כצאן ז"א שהוא חשב אותם לנשים ממש ובניהם יש להם כל הזכות כבנים של רחל ולאה ומזה יצא שנקראים אשת אב ולא פילגש ואסורות עליהם ואפשר שיוסף חשב שראובן עשה מעשה ממש וע"ז בא הכתו' להודיענו שיוסף טעה בזה שענין אברמן קחי לרפואה לקחו ולא לאכילה וכמ"ש פ"י יונתן וראובן לא עשה מעשה ממש וכמ"ש ויהיו בני יעקב שנים עשר ומה שקראו אותם בני השפחות לא היתה כונתם לזלזול שגם הכתוב קראו בני השפחות וזה נרמז כמילת והוא נער ז"א שבדברים האלה היתה דעתו כנער ולא נכנס לעומק הדברים וע"ז נענש יוסף, וכזה יש לישב מה שיש לדקדק ככתוב שכתב ויראו אחיו כי אותו אהב אביהם מכל אחיו וישנאו אותו דמה עשה יוסף שאביו אהבו דזה שייך ליעקב ואם מחמת קנאה צריך לכתוב ויקנאו ממנו והקנאה הכיאה אותם לידי שנאה ואם השנאה באה מסיבת הוצאת הדיבה א"כ למה הפסיק הכתוב באמצע וכתב "וישראל אהב את יוסף וגו'" הי"ל לכתוב ויבא יוסף דיבתם רעה אל אביהם וישנאו אותו ולפי משפ"י למעלה יבא הכתוב כמין חומר שהם חשבו שהוא דבר כמו נער וע"כ לא רצו להתחשב בו כלל וע"כ לא שנאו אותו אבל כשראו שאביהם אהב אותו שבר חכים הוא ליה א"כ מה שעשה לא בתורת נער אלא שחכמה עשה עכ' שנאו אותו וק"ש וישראל אהב את יוסף מכל בניו כי בן זקונים הוא לו ותרגם המתרגם ארי בר חכים הוא ליה וסיים הכתוב ויראו אחיו כי אותו יוסף שחשבו אותו לנער מחכמה אהב אביהם יעקב שהוא חכם גדול ובלי ספק שאם היה יוסף נער מחכמה לא היה אוהב אותו ועכ' וישנאו אותו ולדעתי זה פירוש יקר ופשוט.
"ויאמרו לו אחיו המלך תמלך עלינו אם משול תמשל כנו ויוספו עוד שנא אותו על חולמותיו ועל דבריו"
עי' לרש"י שפס' ועל דבריו על דכתם רעה שהיה מביא לאביהן-
וי"ל מה הקשר שיש בין החלום ובין הוצאת הדבה ונל' דאחיו שנאו אותו ממנ' אם החלום הוא אמת ועתיד הוא למלוך עליהם אכ' חייב ליהיות חכם שאא' ליהיות מלך כלי ליהיות בו ג' דברים חכם וגיבור ועשיר ואכ' כשהוציא עליהם לא היה כתורת נער אלא בכוונה תחילב הוציא עליהם דיבה ועז' שנאו אותו על הוצאת דיבה ואם הוא לא חלם רק שקר עליהם אכ' שנאו אותו על השקר שלו.
"ויספר אל אביו ואל אחיו ויגער בו אביו ויאמר לו מה החלום הזה אשר חלמת הכוא נבוא אני ואמך ואחיך להשתחות לך ארצה "
כתב רש"י בפ"י והלא אמך כבר מתה והוא לא ידע שהדברים מגיעין לכלהה שגדלתו כאמו ורכו"ת למדו מכאן שאין חלום בלא דברים בטלים ויעקב נתכוון להוציא הדבר מלב בניו שלא יקנאו לכך אמר לו הבוא נבוא וכן כשם שאא' כאמך כך השאר הוא בטל עכ"ל, ואני נוראות נפלותי איך ללמדו חז"ל שאין חלום כלא דברים בטלים לאחר שאמרנו שהדרים מגיעין לבלהה אכ' אין דברים בטלי וחשבתי לישב דברי רש"י בדח"ק דחז"ל למדו זה מיעקב שהוא לא ידע שהדרים מגיעים לבלהה א"כ איך יעקב היה ממתין ומצפה מתי יכא והלא אמו מתה וכשם שאא' באמו כך השאר הוא בטל אלא שלפ"ז יהיה לפי האמת שיש חלום כלא דברים בטלים ואנו קבלה יש בידינו שאין חלום בלא דברים בטלים ואנו קבלה יש בידניו שאין חלום כלא דברים בטלים, וה' האיר האיר את עיני וראיתי בדברי הרמב"ן שכ' וז"ל ולפי דעתי כי כעת שירד יעקב למצרים כבר מתה בלהה וגו' וא"כ כשם שאא' באמו שכבר מתה כן אא' גכ' בבלהה שבזמן שהשתחוו לו לא היתה בלהה א"כ יש דברים בטלים כחלום.
"ויקנאו בו אחיו"
י"ל למה החלום הא' כתוב ויוספו עוד שנא אותו על חלומתיו וכחול הכ' כתוב ויקנאו בו אחיו ועי' ב"אור החיים" הקדוש מ"ש ועי' בספורנו ע"ש ולענ"ד בהקדם מ"ש רש"י בפסוק הבוא נבוא וז"ל והלא אמך כבר מתה וגו' ורבותינו ללמדו מכאן שאין חלום כלא דברים דברים בטלים ויעקב נתכוון להוציא הדברי מלב בניו שלא יקנאוהו ולדעתי שיעקב לא תיקן שום דבר בדבריו אלא לאפך שהגדיל הקנאה בפתרון החלום שגם אחי יוסף יודעים שאין חלום כלא דברים בטלים ודלא כהש"ח וא"כ בענין האם הם דברים הבטלים ושאר החלום הוא קיים וא"כ בענין האם הם דברים בטלים ושאר החלום הוא קיים וא"כ הקנאה באה מפתרון החלום שפתר יעקב ולא החלום עצמו ויוסף לא אחראי בפתרון החלום.
"ועתה לכו ונהרגהו וגו'"
י"ל למה להם ללכת אליו ולא יחכו עד שיבא יוסף אלהם ועי' באור החיים הקדוש מה שפ"י ונ"ל עפ"י מ"ש ספורנו בפסוק ויתנכלו אותו להמיתו וז"ל הנה לשון נכל יורה על המצאה להרע כמו אשר נכלו לכם אמר שחשבו את יוסף כלבם נוכל להמות וגו' וידוע דאחת מדברים החשובים במלחמה לנציח את האויב שלא לחכות עד האויב יתחיל במלחמה אלא אתה תתחיל הא' וזה נרמז כתורה "כי תצא למלחמה איבך ונתנו ה' אלוקיך בידך" ז"א אם אתה תצא למלחמה הא' ונתנו וגו' ואפשר דמזה למד צהל' להתחיל הוא הא' ולזה אחיו של יוסף שחשבו שיוסף יתחיל אלא הם רצו ללכת אליו ודוק.
"ויאמר אלהם ראובן אל תשפנו דם רכו למען הציל אותו מידם להשיבו אל אביו"
כת' רש"י רוח הקודש מעידה על ראובן שלא אמר זאת אלא להציל אותו וכו', וכת' הרא"ם לא שמעתי למה הוצרך לכתוב זה כי ידוע הוא מעצמו, ונ"ל דק"ל לרש"י למה הוצרך הכתו' לכתוב את למען הציל אותו הזה ידוע דככר כתוב אל תשפכו דם אכ' כדעת ראובן שלא להרוג את יוסף אלא להציל אותו אלא לפי האמת לא יודעים מה כוונת ראובן אם לטובת אחיו שלא יתחייבו בדם יוסף וכמו שתרגם יונתן בן עוזיאל ואמר לא נקטילינה דלא נתחייב כאדמיה או כוונתו לטובת יוסף שיצל אותו וה' היודע מחשבות אדם העיד עליו שכוונת ראובן הייתה להציל את יוסף וגם מעשיו מעידם עליו כשחזר מבית אביו כתוב ושב ראובן אל הבור והנה אין יוסף בבור ויקרע את בגדיו וזה מש' רש"י רה"ק מעידה על ראובן וכו'.
"ויאמר כתנת בני חיה רעה אכלתהו טרף טרף את יוסף"
כת' רש"י כתנת בני היא זו עכ"ל וי"ל מה בא רש"י ללמדנו ועי' כש"ח מ"ש כזה ולענ"ד נ"ל ונקדים מ"ש יונתן זן עוזיאל וז"ל ואשתמודעה ואמר פרגוד דברי היא לא חית כרא אכלתיה ולא על יד בני נשא אתקטיל אלא חמי אנא כרוח קודשא דאיתא כישתא קיימא לקכליה, והרואה דברי המתרגם יתמא דהכתוב אומר חיה יעה אכלתהו והמתרגם תרגם לא חיות ברא אכלתיה וזה נגד הכתו' ונ"ל דהמתרגם דעתו כפ"י רש"י כד"ה חיה רעה אכלתהו נצנצה בו רוח הקדש סופו שתתגרה בו אשת פוטיפר א"כ לפי דברי רש"י חיה רעה היא רמז לאשת פוטיפר ולא חיה רעה ממש זכרה ובואו דברי המתרגם על מתכונתם וזה מה שסיים המתרגם דאייתא בישתא וכו' ומזה ראה יעקב שיוסף לאנא"רג לא ע"י חיה רעה ולא ע"י אדם אלא שנעשה לו איזה דבר ע"י אחיו ולא ידע מה נעשה לו אלא דבר אחד ידע הסיבה למה אחיו עשו מה שעשו היא כתנת הפסים היא הסיבה העיקרות וזה מה שרמז רש"י כתנת בני היא זו הסיבה.
הוסף תגובה
עוד מהרב רחמים דעי
עוד בנושא ספרי חידושים-תנך