דברי חכמים וחידותם (ב')

כמו שהבטחנו בשיעור שעבר אנו מביאים כאן את תשובתו של הרב שמואל אליהו בנוגע לאמירה אחת של חז"ל. התשובה דנה במאמר חז"ל שנחש יולד אחרי שבע שנים, דבר ש"לא נכון" מבחינה מדעית. אנו מודים לכבוד הרב על הסכמתו לפרסם את התשובה שפורסמה לראשונה באינטרנט.

צריך להבין את כל דברי חז"ל בעומק ולא רק בפשט שלהם. כתבתי ולא רק בפשט - כיון שבהרבה מקומות חז"ל כיונו גם לפשט של הדברים. כמו שאנחנו בשפת היום יום שלנו מדברים גם בדברים שהם "פשט" וגם בדברים של "משל".
אם אני כותב שאתה עומד "על ידי" זאת אומרת שאתה עומד ממש על הידים שלי? ואם אתה עומד במרחק של חצי מטר ממני האם אני שקרן? כך בהרבה ביטוים בחיי היום יום שלנו וכך גם בתורה. האם פירוש המילים "וכתבתם לאות על ידיך" הוא לחרוט אותם בעט על הידים? ומה פירוש המילים "ומלתם את ערלת לבבכם"? ניתוח לב פתוח?
כך גם בדברי חז"ל יש דברים שהם דימוי ויש משל ויש אמת ויש שניהם.

אני כותב את הדברים הללו כהקדמה לתשובה. שנבין כי כשחכמינו כתבו שהנחש הוא מקולל גם מהחיה וגם מהבהמה - דבריהם הם על הקללה של חטא אדם הראשון בעניין ה"הריון". וקללות אחרות שכתובות שם.
מה היא הקללה הכפולה?
"אָרוּר אַתָּה מִכָּל הַבְּהֵמָה וּמִכֹּל חַיַּת הַשָּׂדֶה" (בראשית ג)

חכמינו הדריכו אותנו לחפש את הקללה בהריון של הנחש. בטבע יש שני סוגים של הריון - יש הורים כאלה שהעוברים שלהם עוברים את כל ההריון בבטן. ויש כאלה שמטילים ביצים. לכל שיטה יש את המעלות שלה ואת החסרונות. מעלות הטלת הביצים הם בשיחרור ההורים מהעול של נשיאת העובר בבטן. והאפשרות להטיל מאות ואלפי ביצים. מעלות ההריון היא בקשר ההדוק שיש להורה עם צאצאיו כל זמן ההריון עד רגע הלידה.
רוב הנחשים "סובלים" משני הריונות שונים. רוב הנחשים גם מטילים ביצים וגם יולדים חיים? הנחש נקבה מטילה את הביצים בתוך גופה שלה והם בוקעים בתוך הגוף עצמו ואז היא יולדת אותם חיים. בקיצור הנחש "סובל" משני החסרונות.
אולי לזה התכוונו חז"ל?
קראתי פעם מחקר על זה שלפעמים הנחש-נקבה שומרת את הביצים בתוך גופה עד שהם מתפתחות כמה וכמה שנים - עד שבע שנים. אולי לזה כיונו חז"ל?

גם הם ידעו לספר לנו כי יש מצבים שבהם הנחש יולד פחות משבע שנים. (ילקוט שמעוני תורה פרשת בראשית רמז לא) זאת אומרת שירון ידען הוא לא הראשון שגילה את "האמת המפליאה" הזו. גם חז"ל ידעו על כך ואף על פי כן אמרו את מה שאמרו. למה הם עשו כך? אולי הם רצו לעורר את תשומת ליבנו למשהו יותר עמוק במציאות?

קרא בבקשה את דברי הרמח"ל על האגדות לפני שנמשיך לנסות להבין את דברי חז"ל אלו:

"חלק הסודות- אין ראוי שימסר כך לפני כל הרוצה ליטול את השם... כי אינו כבודו של הבורא ית' שימסרו סתריו ביד אנשי מידות רעות, ואפילו שיהיו חכמים מחוכמים.

על כן גמרו לכתוב אותם, למען לא יאבדו מן הדורות האחרונים, אך בדרכים נעלמים ומיני חידות שלא יוכל לעמוד עליהם אלא מי שמסרו לו המפתחות, דהיינו הכללים שבהם יובנו הרמזים ויפורשו החידות ההם, ומי שלא נמסרו לו המפתחות יהיו לפניו כדברי הספר החתום וכאלו לא נכתבו כלל.

והמפתחות האלה השאירום בידי תלמידיהם שקיבלום מידם... והמה הזהירו וכן צוו לכל משכיל ומלמד שיהיה מזהיר ומכריז לכל, שדברי חכמים וחידותיהם צריכים למוד, ושכל הקרוב להם ואין המפתחות בידו אינו אלא רוצה ליכשל."

אחרי ההקדמה הזו בא וננסה להבין מה כיוונו חז"ל בדבריהם באגדה זו?
כבר הרמב"ן הסביר שיש כאן סודות עמוקים (בראשית ג יד) "התבונן רבי יהושע מן המקרא הזה כי הנחש מוליד לשבע שנים (בכורות ח ב), ובדקו ומצאו כי כן הדבר (בבראשית רבה פרשה כ), כי מדרשי הכתוב ורמזיהם מקובלים, ובהם להם סודות עמוקים".

מהם הסודות העמוקים? אולי אפשר להבין כאן איזה חוק פנימי מאוד בסדר העולם?
הזוהר (פרשת בראשית דף יח עמוד א. פרשת פקודי דף רסח עמוד א ועוד) מסביר שמדובר על שבע כוחות והאופנים שבהם ה"יצר הרע" משפיע את רעה בעולם.
כדי להבין מעט נראה שהמספר "שבע" הוא מספר מאוד משמעותי בחיי הנחש. ובמיוחד שמדובר כאן על ה"נחש הקדמוני" שאינו היצור הרגיל שאנחנו רגילים לראות היום, אלא מדובר על אבי אבות אבותיו של הנחשים שאנחנו מכירים. זהו הנחש שהוא אבי אבות הטומאה. אבי אבות הפיתוי, אבי אבות החטאים, הוא זה שהביא מוות לעולם.

שים לב שהקללות שנתקלל הנחש הם שבע. (בראשית פרק ג יד)
"וַיֹּאמֶר ה' אֱלֹהִים אֶל הַנָּחָשׁ כִּי עָשִׂיתָ זֹּאת
1. אָרוּר אַתָּה מִכָּל הַבְּהֵמָה
2. וּמִכֹּל חַיַּת הַשָּׂדֶה
3. עַל גְּחֹנְךָ תֵלֵךְ
4. וְעָפָר תֹּאכַל כָּל יְמֵי חַיֶּיךָ:
5. וְאֵיבָה אָשִׁית בֵּינְךָ וּבֵין הָאִשָּׁה
6. וּבֵין זַרְעֲךָ וּבֵין זַרְעָהּ
7. הוּא יְשׁוּפְךָ רֹאשׁ וְאַתָּה תְּשׁוּפֶנּוּ עָקֵב:

יש לך שבע קללות לנחש. מה המשמעות לכך שיש שבע קללות? האם יש קשר בין זה לבין העובדה שיש שבע ימים לבריאה?
ולמה האדם התקלל בעשר קללות? רמז לדבר נאמר בחז"ל שאמרו בתלמוד מסכת בבא בתרא דף טז/א "אמר ר"ל הוא שטן הוא יצר הרע הוא מלאך המות" וכולם כולם הם הנחש בכבודו ובעצמו (ספורנו עה"ת).
הוא היה היצר הרע שפיתה את חווה ואדם הראשון, וגם היה השליח הרע שגרם ויגרום מוות בעולם. שלשה תפקידים יש לו ושבע הופעות בתור יצר הרע.

כך אומרת הגמרא במסכת סוכה (דף נב/א ) "שבע שמות יש לו ליצר הרע". ובלשונינו היינו אומרים שיש לו "שבע תפקידים שונים". "שבע הופעות שונות"):
"שבעה שמות יש לו ליצר הרע.
1. הקדוש ברוך הוא קראו "רע" שנאמר "כי יצר לב האדם רע מנעוריו".
2. משה קראו "ערל" שנאמר "ומלתם את ערלת לבבכם".
3. דוד קראו "טמא" שנאמר "לב טהור ברא לי אלהים" מכלל דאיכא טמא.
4. שלמה קראו "שונא" שנאמר "אם רעב שנאך האכילהו לחם ואם צמא השקהו מים כי גחלים אתה חותה על ראשו. וה' ישלם לך" אל תקרי ישלם לך אלא ישלימנו לך.
5. ישעיה קראו "מכשול" שנאמר "סולו סולו פנו דרך הרימו מכשול מדרך עמי".
6. יחזקאל קראו "אבן" שנאמר "והסרתי את לב האבן מבשרכם ונתתי לכם לב בשר".
7. יואל קראו "צפוני" שנאמר "ואת הצפוני ארחיק מעליכם".

תמיד הוא "רע". אבל באיזה דרך מופיע היצר הרע ואיך הוא בא אלינו? לפעמים זו אטימות הלב ולפעמים אלו החטאים שמטמאים את האדם. תמיד זה לרעתו של החוטא, ולכן האמת היא שהיצר הרע הוא "שונאו" של האדם. לפעמים היצר הרע רק מביא לך קשיים ומכשולות, זה כבר מספיק כדי לעצור בעליה ובתיקון.
יחזקאל הנביא כבר קורא לו "אבן"- כי יש מצבים שבהם לב האדם הופך לאבן- אטימות וחוסר רגישות טוטאלי- לב אבן.
זו יכול להופיע באכזריות, ובקשיות לב. אך הגרוע ביותר זה היצר הצפון בלב. הוא יכול בהחלט לפגוע ברשעים כמו בצדיקים. זה יצר שיודע ללבוש כתונת של אדמו"ר גדול ולטהר כל שרץ בק"ן טעמים. ממנו צריך להיזהר יותר מכל.

האמת היא שבמעט מחשבה אפשר להבין מה רצו חז"ל ללמד אותנו במאמרם זה? איך כל אחד ואחד איתר את נקודת התורפה שהנחש מוצא באדם?

קיצרתי כדי לא להאריך לחינם. אבל העיקרון ברור – ליצר הזה יש שבע הופעות שונות. למה שבע?
כדי להבין יותר לעומק את דברי חז"ל צריך לראות כי ההריון הוא למעשה אחת מהקללות של חוה אימנו "הרבה הרבה הרונך ועצבונך – בעצב תלדי בנים". אלו הקללות שהנחש הביא לעולם. ההריון שבו הגוף נוצר עם כל העצמות והגידים הבשר והעור
הוא תוצאה של החטא. לפני כן האדם היה "אור" משהו הרבה יותר רוחני ועליו. כולו טוהר ואצילות. כולו אהבה אחוה שלום ורעות. כולו שמחה. כולו ברכה. כולו הארה אין סופית.

עד החטא - חטא הנחש!
עוד תוצאה משלימה לחטא באה לעולם בגללו של הנחש והיא הלבוש. לפני החטא לא היה צריך האדם ללבושים ולא למסכות ולא היה צריך להסתיר את עצמו. הוא היה פשוט בהתנהגות שלו כמו כל בעלי החיים. אבל היה במעלה גדולה כמו אדם. גדלות ופשיטות - זה היה השילוב המנצח של האדם קודם החטא.
חכמינו אמרו לכך הנחש נתקלל גם בענין הזה של ה"עור" שהוא משיל את עורו כל שבע שנים. פעם נוספת שבע?
גם כאן יכול לבוא ירון ידען ולשאול הרי זה כל קורה לנחשים כל חודש? למה כתוב בגמרא כל שבע שנים?
אולי גם כאן חז"ל לא ידעו מה קורה עם הנחש? ואולי הם רצו לרמוז לנו משהו פנימי בחיי הנחש?

יתכן שהכוונה למה שכתוב בתורה ומפורש בדברי חז"ל כי לפני שהקב"ה עשה לאדם הראשון "כותנות עור" היו לו "כותנות אור".

אם כן הנחש הביא לעולם את הגסות של "העור" במקום היופי והעדינות של "האור". אולי מן הדין שהוא ילבש אותם יותר מכל יצור אחר? אולי בגלל זה הוא מגדל עור כל הזמן ובגלל זה הוא לא סובל את עורו וסובל ממנו ומשיל את עורו?

אולי זה מה שחכמינו אמרו (זוהר כרך א (בראשית) דף רסג עמוד ב) שהנחש משיל את עורו אחת לשבע שנים בא לקשר אותנו אל הקללות שלו. אל ההריון שלו. אל המעשה הראשוני שלו? (וראה בזוהר כרך א (בראשית) פרשת בראשית דף יח עמוד א ובזוהר כרך ב (שמות) פרשת בראשית דף יח עמוד א פרשת פקודי דף רסח עמוד א ובעוד מקומות שרומזים לכל מה שאמרנו).

וכך הסביר ר' צדוק בספרו "דובר צדק" אות ד:
"ונמצא אין הרע מצד עצמותו ית' רק מצד סילוק שפעו בהרחבה רק עי' דחק. וממילא ניתן המקום לרע להתעורר. שעומד מיד כקליפה הסמוכה לפרי והוא לבוש לפרי וכמו שכתוב על כתנות עור שהוא הגוף עי' זוהר קדושים פ"ג רע"ב פירוש בתיקונים משכא דחויא ע"ש בהקד' ד"מ דבר זה רע"ב שסיים ובג"ד צדיקיא דנטרי ברית כו'.
ופירוש כמו שכתוב שם בס"פ ויקהל ר"כ א' דהגוף מן הנחש דמוליד בשבע שנים יעוש"ב. והיינו דזמן עיבורו בשבע שנים כדאיתא פרק קמא דבכורות (ח' ע"א). ועי' בפרדר"א פי"ד דמקללות הנחש להיות מפשיטו עורו אחת לשבע שנים. ועי' זוהר שלח קס"ח סע"ב בקולות שהולכים מסוף עולם עד סופו. קול חי' וקול נחש בשעתא דפשיט משכי'. והיינו דגם זה היא לידה שמוליד גופות בני אדם שהוא ממשכא זו. ולכך היא אחת לשבע שנים ופירוש כידוע דגוף ונפש הוא כטעם אורות וכלים. ובכל האורות שיסד השם יתברך וברא שיתפשט אורו ית' בענין ובסדר כך וכך התקין לו גם כן כלי שיקבל האור הזה. כי לולא כן היה מתפשט עד אין קץ כדרך האור. והכלי מצמצמו שלא לצאת חוץ ממדתה. ונמצא ענין הכלים הם המצמצמים ומונעים שפעת אורו ית' בהתפשטות ומצידו נמשך העדר ומניעות לאור השם יתברך. ומ"מ אז"ל בבראשית רבה (פרשה כ') בתורתו של ר"מ היה כתוב כתנות אור בא':

ומכן תבין את דברי הגמרא הפלאיים כי מי שלא כורע בתפילת שמונה עשרה ב"מודים" של תפילת עמידה. מי שלא משתחווה לה' מרוב "גאוה" או מרוב "חשיבות עצמית" - קורה לו דבר נורא.
"נעשה שדרו נחש לאחר שבע שנים" עמוד השדרה שלו נהפך לנחש לאחר שבע שנים. (משנה ברורה סימן קכא ס"ק ב)
מה קורה פה? אולי יבוא מישהו יקשה ויאמר "בדקתי וזה לא קורה"!! חז"ל לא היו מספיק משכילים!! אולי?
שמע לי - לא כדאי לענות לו כלל!!.
אנחנו נבין כי חז"ל רצו לרמוז לנו בדבריהם שנאמרו בחכמה רבה כי הגאווה והחשיבות העצמית של האדם יביאו אותו אחרי איזה זמן להיות כמו נחש.
הוא ירצה להרגיש "והייתם כאלוקים". הוא ירשה לעצמו להמרות את פי ה'. הוא יתנהג כמו הנחש הקדמוני.
מסקנה? לא כדאי להיות כמו הנחש. לא ללכת בדרכו. לא להיות מקולל בקללות שלו. להיות "אור" ולא להיות "עור". להאיר פנים לחבר. לעולם. לאלוקים. לא לטפח את העור והבשר. להשקיע ב"אורות" את עיקר המרץ ולא להשקיע ב"גוף". סוף סוף הגוף הוא ה"כלי" והנשמה היא ה"אור".
רק צדיקים גמורים כמו משה רבינו יכולים לקחת את הנחש ולהפוך אותו למטה שבו עושים את הגאולה. זה הפירוש על עור ה"לויתן נחש בריח" שמעורו עושים סוכה על ירושלים. ואורה מגיע מסוף העולם ועד סופו.

הדברים הכתובים כאן הם רק הקדמה ראשונה לעומק העניין בגלל הדברים העמוקים והנסתרים שיש בעניין זה .