הסכנה האמתית של הציונות הדתית- ההתחלנות

"אין מה לעשות עם תופעת החילון", כך אמרו לנו אנשי חינוך כשהצגנו בפניהם את הבעיה לפי ראות עינינו. האמנם?!
אנו, ק. ו- י. , בחורי ישיבה בשיעור ב', בוגרי ישיבה תיכונית הנחשבת לאחת מהטובות שבצפון הארץ, רוצים להציג בפניכם את התופעה מנקודת מבטנו.
כבר לקראת סוף לימודינו בישיבה התיכונית, בכיתה י"ב, כשליש מחברינו למחזור היו מחללי שבת באופן מוצהר. שמא תאמרו שאנו מקרה חריג ולא מייצג בציבור? ובכן, הנתונים הבאים יוכיחו שאנו מקרה המייצג נאמנה את המציאות הרווחת בציבור בשנים האחרונות.
לפי מחקרו של פרופ' שרגא פישמן ממכללת "אורות ישראל" (2008(, כ25% מציבור חובשי הכיפות הסרוגות חוזרים בשאלה. מחקר שנעשה בידי מכון ירושלים לחקר ישראל (2010) מראה כי כ27% מתושבי ירושלים שגדלו במשפחה דתית חזרו בשאלה. ע"פ מחקרה של המכללה האקדמית לחינוך "תלפיות" (2011) כ30% מהנוער אינו נשאר דתי, ולפי סקר הלמ"ס (2012) כ30% מהציבור הדתי לאומי מגדירים עצמם כמסורתיים/חילונים ועוד כ-18% מגדירים עצמם כמסורתיים-דתיים.

אם כן, המחקר המקל מבין אלה שהצגנו (ויש להדגיש שגם הישן), מראה כי כרבע מבוגרי הציונות הדתית אינם מגדירים עצמם כשומרי תורה ומצוות, כבר עם סיום לימודיהם בתיכון. כל זאת עוד מבלי להחשיב את החוזרים בשאלה במהלך השירות הצבאי ובהמשך החיים.
האם באמת יכולים אנו לומר "ידינו לא שפכו את הדם הזה ועינינו לא ראו"?




עוד במהלך לימודינו בישיבה התיכונית, חשבנו לעצמנו מה הם גורמי התופעה, ונדהמנו לגלות שגיאה יסודית של מוסדות החינוך בכל הקשור להתייחסות לשאלות ששואלים בני הנוער בענייני אמונה.
ראשית נעמוד על נקודה מרכזית בעניין, ונאמר כי לא ניתן להתעלם מהשינויים באופיו של הדור, ובמציאות בה הוא נתון.
דורנו כיום הוא הרבה יותר דעתן וחותר לאמת מבעבר, הוא אינו מסתפק בתשובות חלשות ומתחמקות לשאלותיו האמוניות, אלא תובע הסברים גדולים שמתקבלים על השכל הישר, כדברי הרב זצ"ל ב'מאמר הדור': "ודור בעל רוח גדול, חפץ ומוכרח לחפוץ, בכל מקום שהוא פונה, לשמוע דברים גדולים. ועיקר הגדולה של הדברים, הוא שיהיו מסוימים ומבוררים, עם גדלם רוחבם והקיפם".
בעניין השתנות המציאות, השינוי המשמעותי לענייננו הוא הנגישות הקיימת לכל ידע ודעה שבעולם באמצעות האינטרנט שבסמארטפון ושבמחשב. בנגיעה קלה מגיע\ה נער\ה לכל הידיעות והדעות שבעולם, כולל אתרי כפירה, אשר חלקם רואים מטרה נעלה בחילון הנוער הדתי והפיכתו ל"נאור", ומפיצים את דעותיהם גם באתרים הנראים תמימים כאתרי נוער ופורומים. באתרים אלה יפגוש הנער דעות כפרניות אשר יזקיקו אותו בחיפוש הסברים לאמונתו.

בנוסף לאתרי הכפירה, קיימים אתרים רבים של מסיון נוצרי, חלקם במסווה של 'יהדות משיחית'. אתרים אלה הם בעלי מנגנון פרסום משומן, כך שסביר להניח שרוב הנערים יתקלו בהם ביום מן הימים בצורה כזו או אחרת (לדוגמא, חיפוש הערך "תורה שבעל פה" ביוטיוב מניב שני סרטונים מסיונריים בשתי התוצאות הראשונות(!) ה"מוכיחים" [עם המון שקרים] את אי קיומה של התושב"ע).
אתרים נוספים הם אתרי הקונסרבטיבים והקראים (אם חשבתם שהם נכחדו מן העולם, מסתבר שכלל לא), אתרים אלה מנסים לערער את אמונת הבחור בקיומה של התושב"ע, כך שאע"פ שלרוב הנער לא ייהפך לקראי, אמונתו האורתודוקסית תתערער בצורה משמעותית, ומשם הדרך לכפירה כללית קצרה מאוד.

העניין אינו נגמר כאן, למעשה האתרים האלה הם רק טעימה קלה לפני סרטוני הכפירה הרבים שבאתר האינטרנט 'יוטיוב', שם משולבים אפקטים חזותיים ושמיעתיים שגורמים להפעלת לחץ ישיר ועקיף על הצופה, במטרה לשכנעו באמיתות דעתם. אתרים וסרטונים אלה, משתמשים בשיטות שונות של מניפולציות, ודבריהם כוללים פעמים רבות שקרים היסטוריים ומדעיים, הכללות והיקשים מוטעים, הכול בכדי ללכוד את בחורי החמד. חלק ממפעילי האתרים ו'הכוכבים' שבסרטונים, הם לא אחרים מאשר דוקטורים ופרופסורים מהאוניברסיטאות החשובות בארץ. למשל, קיים אתר בשם 'לולאת האל' ב'כיכובו' של ד"ר לחקר דתות מאוניברסיטת ת"א, תומר פרסיקו שמו. אנו יכולים להעיד שחלק ממאמריו כוללים שקרים היסטוריים מובהקים, והיקשים מוטעים. אך כמובן שנער שנכנס לאתר כזה, יאמין למה שכתוב שם, שהרי הכותב באתר הוא ד"ר מאוניברסיטה בעלת שם, לא?

מטרתנו בהקדמה זו הייתה להסביר את המקור העיקרי למבול הספקות האמוניים והשאלות ששואלים בני הנוער. כמובן שיש עוד מקורות, כמו הרדיו והטלוויזיה למשל, בהם נשמעות לעיתים קרובות דעות כפרניות המעבירות ביקורת על עניינים תורניים.

נמשיך בהעלאת זיכרון מבית הספר.

תלמידי כיתות י"א לומדים במסגרת שיעורי היסטוריה על תורת הגזע הנאצית, ובמקביל לומדים בשיעורי מחשבת ישראל על המעמד העליון של עם ישראל ביחס לעמים, מתוך ספר הכוזרי.
אנחנו זוכרים שכשהיינו בכיתה י"א, השאלה המתבקשת עלתה מאליה: האם היהדות גזענית? רק כמה שיעורים קודם הזדעזענו כולנו בלומדנו על הגזענות הנאצית, והנה עכשיו בשיעור לומדים אנו שהיהדות אומרת דבר דומה. תגובת הר"ם, לאחד התלמידים ששאל בקול את מה שכולנו חשבנו בשקט, נעה בין התעלמות וניסיון לחזור לשיעור, לבין התשובה "זה לא אותו הדבר" ללא פירוט.
הנער הנבוך, ששאלתו לא נענתה בשיעור, וגם בהזדמנויות אחרות לא זכתה להבנה מצד הר"ם או כל גורם אחר, לא ישאיר את שאלתו ללא בירור אינטרנטי. תוכלו לנחש לבד אילו אתרים הוא עשוי למצוא. שמא תאמרו שהוא יפגוש גם תשובות של רבנים, ואז למעשה נוצר איזון. ובכן, התשובות של הרבנים שהוא ימצא בד"כ רק יזיקו לו, נביא להלן דוגמה קצרה.
בוא נניח לרגע שנער מסוים מתקשה בעניין "הסתירה" שבין אבולוציה לתורה (ממידע אישי ומהימן מדתל"ש, אנחנו יודעים שהסרטונים בהם הוא נתקל בעניין זה גרמו לו לחזור בשאלה), והוא מחפש באינטרנט תשובה לשאלתו. ככל הנראה הוא יתקל באחד מהמחזירים בתשובה הידועים, ש"יפתור" את הסתירה ע"י קביעה נחרצת שהאבולוציה והמדע הם אוסף של שקרים.
המחזיר בתשובה ישלב בדבריו הסברים, מדעיים כביכול, המפריכים את האבולוציה.
הנער, שיודע שכל חייו מוקפים בטכנולוגיה שהעניק המדע לעולם (כולל הפלאפון שכרגע הוא צופה בו), לא יוכל לקבל את התשובה המזלזלת במדע, וייאלץ להישאר עם קושי אמוני בעניין זה.
מה גם שכנראה הוא יתקל מיד לאחר הצפייה ברב, בסרטון אחר המראה איך כל דבריו של המחזיר בתשובה לא מחזיקים מים, והדברים המדעיים, כביכול, שהוא מצטט - הינם שקרים ואף מדען לא סובר כך.
אותם מחזירים בתשובה מדברים בנושא בו אין להם כלל השכלה, שלא לומר השכלה פורמלית. אמנם הסרטונים שלהם גם מחזירים הרבה אנשים בתשובה, בד"כ אלה אנשים שלא יבינו שדבריהם המדעיים אינם נכונים ולא יתוודעו לעובדה שאין להם ידע במדע, אך מה עם האנשים שמחוברים קצת יותר לעולם, ויבינו שהרבנים (הנחשבים, כביכול, לגדולים ביותר בענייני אמונות ודעות) אמרו דברים שגויים לחלוטין, שלא לומר שקריים? את האנשים האלה הסרטונים ירסקו לחלוטין.
מה שגם שלפעמים המחזירים בתשובה מנסים להוכיח את מציאות האלוקים בדרך שגויה והשומע סבור שכשם שהם שגו בהוכחה, כך מן הסתם גם טענתם שגויה, ומכאן נוצר הזלזול בדברי הרבנים. וודאי שהיה ראוי לנהוג כאן כדברי חז"ל (סנהדרין ז:) "אם ברור לך הדבר כאחותך שהיא אסורה לך- אמרהו, ואם לאו - אל תאמרהו".
למעשה התלמיד יוצא עם מחשבה שעליו לבחור בין אמונתו הדתית לאמונתו באבולוציה, ובבחירה בין השניים האבולוציה גוברת, שכן כל המדענים טוענים שהיא אכן קרתה. התלמיד כלל לא יתוודע לספרים של רבנים בעלי השכלה אקדמאית בתחומים הרלוונטיים, שעוסקים בנושאי הללו ומקבלים לחלוטין את תיאוריית האבולוציה, והיא אינה פוגעת כהוא זה באמונתם הדתית.

סיפורים כעין אלו יש לנו בשפע, מהם רואים כיצד שאלה אמונית שהייתה אמורה לקבל מענה שיטתי, עמוק ומתקבל על הדעת, הופכת למבוכה גדולה בליבו של התלמיד, בגלל התעקשות של רבנים על עמדות ודעות שכלל אינן הכרחיות. עניינים נוספים שלא זכו להתייחסות מסודרת בבית הספר הם: הבנת אגדות חז"ל התמוהות כפשוטן (היה צריך להבהיר בצורה ברורה שהאגדות הן משלים, ולהוכיח זאת כפי שכבר הוכיח המהר"ל), היחס לנשים- "נשים דעתן קלה" (היה צריך לפתוח את הנושא כי הבורות שולטת בו, ולהראות שיש בחינות הפוכות כגון "בינה יתירה ניתנה באישה מבאיש", ובכלל בהרבה דברים השתנתה המציאות שהייתה בזמנם, כגון "כל המלמדה תורה כאילו מלמדה טפלות"), דרשות מוזרות מהפסוקים (היה צריך להסביר שהדרשות הן לרוב אסמכתאות, כמו שמוכח מרוב הראשונים והאחרונים וכן מהגמרא עצמה, ולהסביר מה הצורך באסמכתאות, או ללכת בדרכו של המלבי"ם שהדרשות הן עומק הפשט של הפסוק כמו שמאריך רבות להוכיח זאת בחיבורו על התורה), ביקורת המקרא (יש להבהיר שאכן יש מקום לשאלותיהם, אלא שהרבה פעמים תשובותיהם מפוקפקות ואין להן על מה שיסמכו, ולהראות את זה בדוגמאות), העלמת חטאי הצדיקים על ידי הגמרא, כגון "כל האומר דוד חטא אינו אלא טועה" (יש להסביר שאין הכוונה שכלל לא היה חטא, שהרי הפסוק אומר שהוא חטא, אלא הגמרא מתכוונת רק לחטא אשת איש, מה גם שיש גמרות שאומרות הפוך, ובייחוד פירוש האברבנאל שאומר שוודאי היה חטא גדול וגם תשובה גדולה), טעויות מדעיות ורפואיות בגמרא (היה צריך להדגיש שחכמים יכולים לטעות, בייחוד בענייני מדע ורפואה, דבר שמוכח מכמה וכמה גמרות), שאלות של תורה ומוסר, כמו יחס לגויים (למשל לגבי אבידתו, שההלכה אומרת שלא חייבים להחזירה לו, יש להוכיח שהשבת אבידה היא מידת חסידות ולכן אין זה פגם מוסרי לנהוג לפנים משורת הדין רק כלפי העם שלך, או להיכנס לחלוקה שבין מוסר טבעי להלכה היבשה), כמובן שקיימות גם השאלות בענייני מדע כארכיאולוגיה כנגד התנ"ך, תיארוכים כנגד גיל העולם, המפץ הגדול ועוד שאלות אחרות שחמורות יותר מכל אלה שהצגנו.

במשך שנות נערותם נוספות לנערים עוד ועוד שאלות אמוניות שנותרות ללא מענה, או עם מענה גרוע, דבר החמור אף יותר, וכך הם גדלים בהרגשה מתמדת של נחיתות שכלית ומוסרית כלפי עמיתיהם החילוניים. הדבר גורם לכך שהנערים יפסיקו לשאול את הרבנים בבית הספר שאלות, שהרי אפילו רבנים גדולים ומפורסמים מהם עונים תשובות טיפשיות.
השאלות והתמיהות הרבות יערמו לאט לאט עד שהנער ירגיש שהוא מרמה את עצמו באמונתו.
המצב יתדרדר עד שהוא לא יוכל לסבול את העובדה שכמעט שום דבר בתורה ובדברי חכמים לא מתקבל על דעתו, בזמן שהמדע והעולם המערבי מספקים תשובות ברוב הנושאים השונים, מכאן הדרך לחזרה בשאלה קצרה ובטוחה. באמת ניתן לומר שהבחור "יעשה בשכל" אם ינקוט בצעד זה.
לכך תתווסף כמובן העובדה שהתורה וההלכה אינם דברים שקל לקיימן, והן דורשות מן האדם איפוק בנושאים שונים, ומכאן שיש דברים שהנער "מפסיד" בגלל זהותו הדתית. כלומר, אם לתורה הייתה דרישה אמונית גרידא ללא השלכות מעשיות, היה גדל הסיכוי שהנער יישאר באמונתו על אף השאלות, שכן אין אמונתו גורמת לו להפסיד כלום. אך כיוון שלתורה ולהלכה יש דרישות רבות, הנער עושה חשבון פשוט שייתכן והוא מפסיד את 'הנאות החיים' בחינם, ולכן הוא יבחר לעזוב את התורה.
מהנקודה הזאת נוצרת התחושה (השגויה לרוב, לדעתנו) כאילו הנער עוזב את התורה רק בגלל דרישותיה הקשות, אך הראינו לעיל שזו אינה הסיבה העיקרית, ובטח שלא היחידה.
אפשר למעשה לטעון שיש שני גורמים לעזיבת התורה- השאלות האמוניות והתאוות, אך ראינו במאמר זה להדגיש את הגורם הראשון, כי בוודאי יכולתנו להשפיע בתחום הראשון גדול לאין ערוך מיכולתנו להשפיע בתחום השני.
יש לציין שהתופעה החמורה של התעלמות מענייני אמונה פוגעת לא רק באלה שחוזרים בשאלה, אלא גם באלה שנשארים דתיים ונאלצים להרגיש כל חייהם (בין אם יודו בכך ובין אם לא) קשיים אמוניים גדולים בכל תחום שעולה על סדר היום.
אין אנו טוענים שאין אנשים שעוזבים את התורה רק בגלל הדרישות שלה, ודאי שיש כאלה (קשה להעריך כמה הם באחוזים), אנחנו רק טוענים שהרבה מאוד אנשים עוזבים כי הם באמת כבר לא מאמינים, כל אחד ורמת השאלות האמוניות שלו.
הרס"ג בספרו "אמונות ודעות" מתייחס לנקודה הזאת שאנו מעלים, וכך הוא כותב בהקשר לסיבות שאנשים עוזבים את הדת: "הוכחה חלושה שאדם שמעה מאחד המייחדים וזלזל בה וחשב שכל ההוכחות בענייני אמונה חלשות כמותה… ואינו מעלה בדעתו כי מוכר בדים שאינו מיטיב להבחין בבגדים העדינים - אינו גורע מערך הבדים מאומה... טענות שאדם שמע מן הכופרים וחדרו ללבו ושכנעוהו, ויישאר בשאר ימיו תחת השפעתן"

כאשר שטחנו טענותינו בפני הנהלת בית הספר קיבלנו תשובה הגורסת כי לא השאלות הן אלה שגרמו לתלמידים לחזור בשאלה, השאלות אינן אלא תירוצים לעזיבת הדת מפני המאמץ הכרוך בשמירת המצוות. הצטערנו לשמוע כך, כי אנחנו, עמיתיהם לספסל הלימודים, למדנו שנים רבות במחיצתם וראינו בעניינו כיצד השאלות באמת הפריעו לחלק גדול מהם, ובדיעבד כשהגענו לישיבה ראינו שעיקר השאלות נידונו בדברי רבותינו הקדמונים (רמב"ם, רס"ג מהר"ל ועוד) בצורה יסודית ועמוקה השווה לכל נפש, או בדבריהם של רבנים חשובים בני זמננו (כדוגמת הרב מיכאל אברהם). אנו תמהים כיצד בעידן בו כל הדעות בעולם פתוחות בפני כולם, קיימת רק דעה אחת שאינה זוכה להישמע בקול ברור וצלול, וזו דווקא דעת התורה. התמיהה גדלה אף יותר כשהתחלנו ללמוד בישיבה ולמדנו מתורתו של הרב זצ"ל וגילינו שאחד מחידושיו הגדולים הוא הצורך בלימודי אמונה (כמובא במאמרי הראי"ה, 'בעקבתא דמשיחא'): "ודבר זה שרבים חושבים שהיא מלאכה ישנה שאינה צריכה כבר לנו, היא עכשיו עבודה שחיובה נתחזק למאד, וחזרה ונעורה כבימי הפילוסופיה הראשונים, של זמן הרס"ג והרמב"ם, אלא שיש לה פנים חדשות ופרטים שונים, כפי השינויים שבמעמד העולם והאומה". וכן מובא בעוד מקומות בכתביו. אם כן כיצד אנו, ממשיכי דרכו, נכשלים באחד מחידושיו הגדולים?

בהמשך שיחתנו עם אנשי החינוך הגיעו כולם להבנה שאכן אנחנו צודקים ובוודאי שיש תלמידים שחזרו בשאלה בגלל שלא סיפקו להם תשובות לשאלותיהם. אך הם אמרו שיש קושי לתקן את העניין, שכן רוב הרמי"ם אינם יכולים להתמודד עם הבעיה כי הם לא מתמצאים ומכירים את הנושאים האלה, בטח לא מספיק בשביל לענות על שאלות. כדי להתגבר על הקושי הזה נראה שאין מנוס מלהכשיר איש חינוך בכל מוסד חינוכי, אשר תפקידו יהיה להוות אוזן קשבת לשאלות בני הנוער בתחומי האמונה ובכלל. האיש ההוא יהיה בקיא בענייני אמונות ודעות, בעל ידע בסיסי בהבנת הנושאים המדעים, ובעל ניסיון בשאלות הנפוצות והנפיצות הללו. הוא יהיה אחד שיבין לליבו של התלמיד שחי בעולם מורכב, בו דעות רבות כל כך נושבות ומצריכות בניין אמוני מסודר ויציב. כמו כן יש צורך בהוספת שעות אמונה קבועות למערכת בהן יעביר הר"ם או איש החינוך הנ"ל שיעורים שיטתיים באמונה, שכן יצירת דיון בשאלה אמונית בשיעור חוקקת בלב התלמיד תפיסה לפיה איננו מפחדים משאלות אמוניות. ניצור תרבות של הבאת אנשי מדע ודעה יראי שמיים להרצות בפני התלמידים על הנושאים הללו, וכך נפתח אצלם את הביטחון בדרכם האמונית, דבר המרכזי מאוד בעיצוב עולמם הפנימי.

תקוותנו היא שדברינו יעשו פירות, ויגרמו להגברת הדיון הציבורי בנושא, דבר שיוביל לבסוף לביצוע מהלכים מעשיים ע"י אנשי החינוך השונים על מנת לתקן את הצריך תיקון.
נסיים בתפילה שיתקיים בנו הפסוק: "כי מלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים".  

לתגובות, הערות והארות:   [email protected]