נאום הרמטכ"ל- שנת תשע"ח

תקציר נאומו של הרמטכ"ל הנכנס , רב אלוף שובה-אל ציון, עם קבלת הפיקוד על המטה הכללי של צה"ל בשנת התשע"ח:

כבוד שר הביטחון, חברי המטה הכללי של צה"ל, קהל נכבד,

אחי ורעי!

בפתח דברי, ברצוני לעמוד בקצרה על ערכו האמיתי, המקודש והנכון של השירות הצבאי בישראל.

'כל הבא לצבוא צבא, לעבוד עבודה באוהל מועד' (במדבר ד' כג') כך החל המניין הראשון של בני לוי, אשר הם 'חיל ה'' (רמב"ם, סוף הל' שמיטה ויובל), בהבנה, כי ממקור הקדוש שבישראל, המשכן, נמשכת 'עבודת ה' וישראל עמו' (ע"פ דברי הימים ב' לה', ג') של השירות הצבאי.

בדורנו, זכינו למה שלא זכו אבותינו, זכינו למה שלא זכו דורות רבים, אנו עומדים במקום אשר 'משה ואהרון לא זכו' לעמוד בו (כתובות עב), זכינו לראות 'עין בעין בשוב ה' ציון' (ישעיהו נב', ח') והיות שותפים לתקומתה המחודשת של מלכות ישראל (שו"ת 'משפט כהן' לגראי"ה קוק זצ"ל, סי' קמד', שו"ת 'ציץ אליעזר' חלק י' סי' א', שו"ת 'יחווה דעת' חלק ה סימן סד ד"ה ונראה שגם'.)

זכות זו שהיא גם חובה מיוחדת, מביאה אותנו לממש בפועל את המצווה הקשה ביותר בתורה, מצות ישוב ארץ ישראל. מצווה זו – אשר תמיד ניתן לעשותה ביתר שלימות, כדברי קודשו של 'אביהם של ישראל', הרמב"ן: 'שלא נניחנה ביד זולתנו מן האומות או לשממה' (הוספות לסה"מ מ"ע ד') וכביאורו של הרבי מקוטנא 'כאדם העושה בה כבתוך שלו' ('ישועות-מלכו' יו"ד סי' סה'( - היא זו אשר נתייחד בה במיוחד דורנו. ('מי-מרום' כרך ו' עמ' קצו' לגרי"מ חרל"פ זצ"ל.)

ולאחינו-בשרנו, בני הישיבות, הלוחמים גם הם במלחמתה של תורה, אשר זכות לימודם ותורתם מגינה תמיד בעד חיילנו וארצנו (סוטה כא.) נאמר, כי עליהם לזכור שבהגיע זמנם ולאחר שייעצבו וייבנו את קומתם הרוחנית הכללית ייוועצו ברבותיהם ויורום כיצד עליהם לקיים בפועל את המצווה המיוחדת של השירות הצבאי, אשר ממנה מסתעפות מצוות רבות של תורה, מלחמת המגן של 'עזרת ישראל מיד צר' וחיוב היחלצות לעזרה של 'פיקוח נפש' ו'לא תעמוד על דם רעך' (כמבורר באריכות במאמר 'למצות הארץ' לגרצי"ה קוק זצ"ל) ולמעלה מכך ,'מעלין בקודש', קיום מצות ישוב ארץ ישראל השקולה כנגד כל המצוות (ספרי ראה נג') ועליה אמר ה'נצי"ב העליון' מוולאז'ין שעניין זה הוא: 'המבריח את ישראל מקצה העולם ועד קצהו' וידוע הוא ש – 'התורה לא תסמוך דיניה על הנס' (רמב"ן, ו'מנחת-חינוך' סי' תכ"ה) 'ומלחמה של כלל ישראל זאת היא גם כן עבודת ה'. שכל מי שהוא מיוחד יותר לעבודת ה', הוא שייך לה יותר משאר כל העם.' (הרב קוק זצ"ל, בהערותיו על הרמב"ם) 'ומצינו שהלכו למלחמה תלמידי חכמים הרבה, כמו שמבואר בפוסקים לרוב' (הגאון הרב אליהו ראגאלער מקאליש יד אליהו, חלק הפסקים סי' מ"א, כ"ז ע"א) וכבר ידוע שב"ה בצה"ל היום נמנים 'עשרות אלפי אנשי צבא יראים ושלימים'. (שו"ת 'ציץ אליעזר' חלק י סימן א ד"ה אך גם)

'כשרי צבאות בראש עם קודש' - כך היה מראה כהן גדול בזמן שהמקדש עמד על מכונו. – שהרי 'צבאות ישראל – צבאות ה' הם'. (ישראל ותחייתו א', הרב קוק זצ"ל) - וכך יהיה גם כעת, זהו הזמן לקיים בעצמנו שרי הצבאות, 'הברו נושאי כלי ה''. (ישעיהו נב' יא')

קדושת הלחימה, קדושת הלוחמים וקדושת המחנה.

אלו הם שלושת אדני המשכן שהצבתי לי, עם כניסתי לנועם עול הנשיאה באחריות הכבידה על רבבות אלפי חיילי צה"ל.

הקדושה, בהקשר זה של קדושת הלחימה, מובנה, הצידוק המוסרי לעצם הלחימה. העלאת פעולת שפיכות הדמים 'העשווית', מטומאתה הגויית והפיכתה לאפיק שדרכו עוד יישמע במרחב האנושי כולו – קולו התמים והשלם של יעקב, קול השופר הגדול, הקורא 'שפרו מעשיכם' (רמב"ם, הלכות תשובה, פ"ג, ה"ד) אשר מגמתו לתקן עולם במלכות ה' וזאת ע"י כליון גמור לכל הרשעה כולה אשר כעשן תכלה, עד אשר נזכה ליום המיוחל שבו נכתת את חרבותינו לאתים ואת חניתותינו למזמרות. (ע"פ ישעיהו ב', ד')

התרגום המעשי של קדושת הלחימה, הינו הלחימה על פי המוסר הישראלי-הבריא ולא על פי המוסר 'האדומי-נוצרי' המסואב, המגיש את הלחי השנייה למכהו ואשר על כן מרחם על אכזרים ומתאכזר על רחמנים.

לעומתו, מוסר ישראלי-בריא זה, בנוי על חפץ החיים הבריא של עם ישראל לדורותיו, 'הבא להורגך - השכם להורגו'. (במדבר רבה כא' ד') דוקטרינת הלחימה הצהלית תעביר את המלחמה מהר ככל האפשר לשטח האויב ותגבה ממנו מחיר דמים יקר באם יחשוב כי בכוחו לקום כנגד 'גור אריה יהודה, הנעור מתרדמתו הארוכה והוא הולך ושב אל נחלתו אל גאון יעקב אשר אהב סלה'. (אגרות ראי"ה, תקעא')

צה"ל ימשיך להיות הצבא המוסרי ביותר בעולם. אך, את מוסרו-האמיתי יחזור וישתית על תרבותו-העצמית, תוך הבנה כי באזורנו, הרווי באיי רשעה וזוהמת צפעוני, – הססנות והימנעות מהכרעה ברורה רק מגבירות את העוינות ואת גלי האלימות ועל כן, מלחמתנו היא למען יצירת עתיד טוב יותר של כל עמי האזור.

מדינת ישראל איננה תולדה בלבדית של זוועות הגלות, מדינת ישראל לא הוקמה אך ורק בכדי למצוא פתרון לעם נודד וחסר בית אשר נטבח ברבבותיו בידי משפחת העמים. מדינת ישראל נועדה לתכלית עליונה הרבה יותר. מדינת ישראל הינה הברומטר המוסרי של האנושות כולה והיא נועדה להוות את הבסיס האנושי האיתן להופעת חברת מופת אידיאלית שתתכונן ע"י 'זקן העמים' ואשר ממנה תתברך האנושות כולה באחרית הימים. (ישעיהו ב', מיכה ד')

תקומתה של המדינה הינו פלא-היסטורי יוצא דופן באופיו בכל תולדות המין האנושי והמשך קיומה במרחב העוין אותה, הינו – הגדול שבנסים. ממש כקיום 'כבשה אחת בין שבעים זאבים' (ע"פ הקדמת היעב"ץ לסידור 'בית יעקב')

ולסיום, ברצוני לומר מספר מילים אודות דמותו של מפקד בצבא ישראל, אשר כינויו ביד נביאי ישראל הוא: 'שר צבא ה' '. (ע"פ יהושע פ"ג ושמואל ב', ג')

'כמדומין אתם ששררה אני נותן לכם?! עבדות אני נותן לכם!' (הוריות י:) במילים אלו, פנה נשיא ישראל, רבן גמליאל לשנים מתלמידיו אשר עקב ענוותנותם, חמקו מקבלת מינוי ציבורי. מדבריו אלו של נשיא ישראל למדנו את צביונה המצופה של ההנהגה הציבורית בישראל ובכלל זה המפקד הצבאי.

המפקד, הינו האדם הנושא על שכמו במישרין את האחריות הציבורית המוחלטת וכל חייו הפרטיים הינם בבואה של שליחותו הכללית הזו. אין המפקד אך ורק בבחינת 'פקיד ביצוע' המופקד כבאופן טכני, על ביצועה של מטלה זו או אחרת, כי אם משמש הוא, המפקד, כרוח החיים אשר בגוף האדם. אשר, 'ממנו יתד, ממנו פינה, ממנו קשת מלחמה' (זכריה י', ד'). בבחינת 'אם אני כאן - הכל כאן' (סוכה נג.). זוהי מהות הפיקוד בישראל.

הקריאה התנכית: 'אחרי!' (שמואל א', יד', יב') שיצאה מאת מפקדי ישראל לדורותיהם בעת הובילם את צבאותיהם אלי קרב, מהדהדת היא בעוצמה רבה באוזנינו והיננו כולנו, מפקדי צה"ל, בעבר, בהווה ובעתיד, גאים על כך שאנו ממשיכים באותה מסורת עתיקת יומין.

לא עת הרבות בדיבור. "אַל יִתְהַלֵּל חֹגֵר כִּמְפַתֵּחַ' (מלכים א' כ', יא'), כעת אנו נמצאים בשלב המעבר, שלב בניין הכוח.

יודע אני כי בפיקוד על חיי אדם, אין לנו את הפריבילגיה של 'מאה ימי חסד' ואולי אף טוב שכך וזאת משום שאנו נדרשים כבר מראשית הדרך להיות מקצועיים, חדורים בערכי לחימה, חותרים למגע ומשיגים הכרעה מהירה.

כולי תפילה שאכן אזכה להיות ראוי, לאותה העבדות שהטיל נשיא ישראל, רבן גמליאל, על תלמידיו. ושבעזרת צור ישראל וגואלו, 'אלוקי מערכות ישראל' (שמואל א' יז', מה') המפקד האמיתי של צבאות ישראל, נזכה כולנו להתקיימות ההבטחה האלהית לעמנו למוד הסבל על ידי אדון הנביאים:

'כל המקום אשר תדרך כף רגלכם בו לכם יהיה, מן המדבר והלבנון מן הנהר נהר פרת ועד הים האחרון יהיה גבלכם. לא יתיצב איש בפניכם, פחדכם ומוראכם יתן ה' אלקיכם על פני כל הארץ אשר תדרכו בה כאשר דבר לכם.' (דברים יא' כד – כה)

וכמו אדוננו, דוד מלך ישראל, אנו נושאים תפילה לאדון כל, בבקשה כי גם בנו יתקיימו הפסוקים: 'ארדוף אויבי ואשיגם ולא אשוב עד כלותם, אמחצם ולא יכלו קום יפלו תחת רגלי'. (תהילים יח' לח - לט). 'חזק ונתחזק בעד עמנו ובעד ערי אלוקינו'. (שמואל ב' י', יב') ואז נזכה ל - 'ה' עז לעמו יתן, ה' יברך את עמו בשלום'. (תהילים כט' ,יא')