ערכה של מילה

אחד המושגים שבהם אנו נתקלים פעמים רבות בהבדל מהותי בין דרך החיים המודרנית לבין דרך החיים הדתית היהודית הוא ערכם של המילים. ללא ספק אחד ה"מקצועות" הקשים ביותר ואחת המשימות הבעיתיות ביותר בסדר יומינו הרוחני הוא התפילה. אנו מוצאים את עצמנו מתקשים להתרכז באמירת המילים החוזרת על עצמה, מתקשים בהבנת החשיבות של הפעולה היום יומית הזאת ומתפללים כמצוות אנשים מלומדה. למרות בעיות אחרות הרי שללא ספק אחת הבעיות המרכזיות המקשה עלינו את משימת התפילה היא יכולת ההבנה שלנו את השפעתה ואת תרומתה לחיינו או לחיי העולם הסובב אותנו. גם לימוד התורה "סובל" מאותה תופעה, למרות מאמצים כנים וארוכי שנים להפוך את הלימוד לערך חשוב בחיינו, אנו מתקשים פעמים רבות במשימה ואיננו מפנימים את ערכו של שינון התורה כערך מרכזי. אולם לא רק בזאת, מצוות רבות שהתורה מקדישה להם הררי מילים הן ואפילו מצוות מרכזיות מאוד, תלויות בעניינה של הלשון והאמירה- לשון הרע, קריאת שמע, דיני שבועות למיניהן, קידוש ימים מסויימים באמירה ועוד דינים רבים קשורים ומתחילים מהאמירה בפה, ואנו מוצאים את עצמנו תוהים ומתקשים להבין את מהותם.

העולם המודרני סביבנו (ובעניין זה דומה שאין הבדל גדול בין התרבות המערבית לתרבויות אחרות הפועלות במרחב המודרני), משדר את ההיפך הגמור, בעולם סביבינו הולך ויורד ערכה של המילה, האנושות כולה מדברת ומדברת, מדפיסה ומשדרת ואינה מתכוונת (פעמים רבות) לאף מילה שהיא אומרת. להסכמים בעל פה אין שום משמעות ואנו מחונכים ל"חתום" ולכתוב על כל מסמך או חוזה, מתוך ידיעה ברורה שאם הוא ישאר כאמירה הרי שאין לו שום משמעות, אנשי ציבור יכולים לגבב הבטחות מבלי שאיש מצפה שהן אי פעם יתגשמו או יבואו לידי מעשי... ככל שעובר הזמן ניתן יותר ויותר להתרשם שהמילה מאבדת את ערכה והופכת לחסרת משמעות כל שהיא.
הדברים מחלחלים גם אלינו. אנחנו מוצאים את עצמנו פעמים רבות אומרים דברים מבלי להתכוון אליהם, מבטיחים הבטחות ללא רצון לקיים אותם, ובעיקר: מאבדים בעיני עצמנו את ערכם של המילים או של האמירות. פעמים רבות אני מוצא את עצמי לא מאמין מראש להבטחות של בעל מקצוע או של אדם אחר (ועם יד על הלב- כשאנו רואים שלט על מכונית: "מצב מכני מעולה", האם מישהו מאיתנו באמת חושב שיש משהו שנוגע לאמת בהצהרה זו?). אנו מתייחסים לכל הפרסומות הנוצצות המבטיחות עולם ומלואו מראש כאל שקר או לפחות כחצאי אמיתות ומתחילים להאמין, בחלחול איטי, שאכן אין שום משמעות רצינית למילים, להבטחות או לאמירות. ברחבי העולם ישנו מקצוע מיוחד ל"מלכודות עניים ולב", אנשים שתפקידם למצוא את הדרך להציג את המוצר או האישיות שהם מיחצני"ם בצורה מושכת לב ומדברת אל רבים- ללא קשר למהות האמיתית של המוצר או הדובר... העטיפה מקבלת יותר ויותר משמעות ודרך הצגת הדברים חשובה יותר מהדברים עצמם...
בחיים התורניים הדברים בדיוק הפוכים. לכל מילה וכל אמירה יש משמעות, עד כדי כך שבמקרים רבים אדם יכול להתחייב בעונשים חמורים על הפרת אמירות או לחילופין אמירות שאינן במקומן... על שבועת חינם אדם יכול להתחייב בעונשים חמורים כמלקות או חיובי תשלום שונים (דיני שבועות הם מהדינים המסובכים ביותר בהלכה היהודית ולכן לא ניכנס כרגע למקרים כאלה או אחרים שבהם הנשבע לשקר מתחייב עונש כזה או אחר, אולם די אם נזכיר שהקורבן הבסיסי על שבועת שווא הוא קורבן אשם... קורבן המובא במקרים של חטאים חמורים אחרים). על קללה שאינה במקומה יכול המקלל להגיע עד חיוב מיתה!!! מהתד החיובי נוכל לציין שאמירת קריאת שמע היא מהמצוות הבסיסיות ביותר, מצוות תפילה היא מצוה דאורייתא, מצוות האמירה על הביכורים ועוד...
לגבי מצוות התפילה הבאנו בפשטות שמדובר במצווה דאורייתא, אולם חשוב לציין שישנה מחלוקת בסיסית בנוגע למצווה זו בין מוני המצוות השונים. מחלוקת זו באה לידי ביטוי בדיון בין הרמב"ם לרמב"ן. הרמב"ם בספר המצוות שלו מונה את מצוות התפילה כמצווה דאורייתא, אמנם לא לפי הנוסח שאנו נוקטים היום, אלא יש מצווה מדאורייתא להתפלל פעם אחת ביום ושלוש התפילות שאנו נוהגים בהן היום הן מדרבנן. לעומת זאת הרמב"ן, שחיבר הגהות על ספר המצוות של הרמב"ם, טוען שמצוות התפילה היא מדרבנן ואיןלמנות את התפילה כאחת מתרי"ג מצוות התורה. להרחבה ניתן לעיין בספר המצוות של הרמב"ם- מצוות עשה חמישית ובהשגות הרמב"ן שם.
נדמה שכדי להבין את ההבדל הבסיסי הזה בין אורחות החיים המודרנים לבין ההסתכלות התורנית על הנושא יש לרדת לעומקו של הבדל בסיסי אחר, עליו התחלנו לעמוד בשיעורים הקודמים (בעיקר בשיעור על ההתכלות הפנימית על החיים). העולם המודרני, כחלק מתפיסתו הבסיסית ביותר, מנתח את העולם על פי כלים הניתנים למדידה חיצונית. כך המדע המודרני מעריך דברים ומגיע למסקנות, על ידי כלי מדידה שונים או על פי חושים הנראים לעין האנושית. אחת ההוכחות מרכזיות של הכפירה היא שמכיוון שאננו יכולים למדוד או לראות את אלוהים באחד מכלי המדידה שלנו- הרי שאין קיומו מוכח (ואפילו להיפך- מוכח שהוא אינו קיים). המדע המודרני משקיע כוחות בפיתוחם של כלי המדידה שבעזרתם הוא יכול לנתח ולהבין את העולם שסביבו, אם מדובר במכשירים פשוטים המבוססים על סוגים שונים של ראיה, חום או מוליכות חשמלית וגם אם מדובר על מכשירים מתוחכמים במודדים קרינות למיניהן- עדיין המדד הבסיסי הוא היכולת לראות את השפעתה של פעולה כלשהיא או תהליך כזה או אחר על מכשיר המדידה. השפעה ממשית/פיזיקלית.


מושג-

---

גם הדברים שכתבנו כאן אינם נכונים באופן מוחלט. המדע האולטרה מודרני מתחיל להגיע למסקנות שונות וחדשניות לגבי דרך המדידה ככלי מרכזי וכבר נשמעים תאוריות רבות העוסקות ב"אנטי חומר", ב"כאוס" ובעוד עקרונות פיזיקלים שהמשותף לכולן הוא עובדת היותן לא ניתנות לצפיה מראש ולא ניתנות למדידה. בעז"ה נקדיש שיעור שלם לעניין המדע במודרני ובו נדון ביתר הרחבה גם בנושא זה. בדברינו התייחסנו לזרם המרכזי והציבורי של המדע ובו (עדיין...) תופסת המדידה את מרכז העניין של החוקר, זרם זה הוא גם המשפיע המרכזי על דרך החשיה של הציבור הרחב ועל אפיוני התרבות הנובעים מתפיסה זו.

---

בתוך עולם "מדיד" שכזה אין לנו יכולת לראות את השפעתה של המילה. כלומר: וודאי שאנו יכולים לנתח מה קורה כאשר אדם מבקש מרעהו לעשות משהו, אולם איננו רואים את השפעתה הרוחנית, המטה פיזית, של אמירה... המילה היא אוויר היוצא ממיתרי הקול ואיננה משאירה חותם ממשי כל שהוא על סביבתה. לכן, בראיה מודרנית- אין לה משמעות. אדם יכול לאמר כך או אחרת ולאחר מכן לחזור בו ושום דבר הניתן למדידה לא ישתנה בעולם או ביקום... אף מכשיר, רגיש ככל שיהיה, לא יכול לנתח את הנזק שגורמת הבטחה שלא מומשה. ולכן, בראיה "מדעית", אין להבטחה כזו ערך.

התורה מחנכת לראיה הפוכה לחלוטין, על פי הראיה היהודית קיים עולם רוחני שלם ומלא, עולם חי ונושם, מתפתח ובעל משמעות- שאינו ניתן למדידה באף מכשיר מדידה מודרני!!! עולם זה לא רק שהוא חשוב מאוד, אלא למעשה הוא גם חשוב יותר מהעולם המדיד שסביבנו. באף כלי מדידה מודרני לא ניתן למצוא הבדל פיזי או כימי כל שהוא בין יהודי לגוי ואף על פי כן התורה טוענת שעם ישראל הוא עם מיוחד מאוד עם תפקידים שונים משאר העמים... גם בתוך עם ישראל- בראיה חיצונית לא ניתן למצוא הבדל כל שהוא בין כהן לישראל ואף על פי כן ישנם תפקידי כהנים שישראל שעושה אותם חייב מיתה!!! ודוגמא נוספת: בראיה חיצונית מודרנית אין שום הבדל בין אישה נשואה לזו שלא- ועל אישה נשואה חלים דינים רבים שאינם קיימים ברווקה. העולם הרוחני הוא חי ונושם, בעל כללים ובעל חוקים משלו... ו (כאן עיקר העניין) העולם הרוחני משפיע על העולם המעשי, המדיד, שבו אנו חיים. מהלך רוחני יכול לשנות יותר בעולם שבו אנו פועלים מאשר מהלך מעשי! צורך רוחני או "התחייבות" בעולם שמעל הוא בעל השפעה קריטית על עולמות שלמים...

מכאן גם נובעת ראיה שונה מהותית לגבי ערכה של מילה, "המילים פועלות"- מלמדת אותנו התורה, הן חיות, נושמות ומשפיעות על כל מהלך העניינים... המילים יכולות לשנות את המציאות ולהשפיע טובה (או להיפך) על עולמינו שלנו. כמו פעולות רבות אחרות שהן בעלות משמעות רוחנית ולא מעשית, כמו מעשי המצוות או פעולות דומות- כך גם למילים יש ערך עמוק ומרחיק לכת. בתפילה אנו יכולים לשנות את כל מהלך ההתהוות של העולם ואת אופיו, בשבועה אנו יכולים לחייב את עצמנו, התחייבות רוחנית, שקיומה הוא חשוב מאין כמוהו. ובמילים שאינו במקומן (כמו קללות, לדוגמא) אנו יכולים להביא את העולם למקומות לא רצויים ובעלי משמעות נוראית. הבעיה היא שאין אנו יכולים לראות זאת? כאן בדיוק באה התורה ובאים חז"ל לעזרתינו... תפקידה של התורה שבכתב ושל התורה שבע"פ הוא לסייע לנו לחשוף את העולמות הרוחניים עליהם דיברנו, לתת לנו כלים ללמוד מה מתרחש שם ומה חשוב יותר או פחות במחוזות הנסתרים הללו... עד שנגיע למצב שבו נזקק את עצמנו עד כדי שנוכל לראות את העולם הרוחני בעצמנו, אנו יכולים לקבל את המושגים הרוחניים מהצורה שבה התורה ניגשת לדברים, ממצוות שונות או מאמירות של חז"ל.
כאשר אנו רואים את החשיבות הגדולה שהתורה מקדישה לנושא האמירה והמילים- אנו לומדים על השפעתו של נושא זה בעולמות הרוחניים ועל חשיבותו הקריטית האמיתית לעולם.