הלקח שלא נלמד לעולם

מלחמת יום הכיפורים תפסה את הנהגת עם ישראל, הצבאית והמדינית, בהפתעה. ההפתעה הזו כמו גם זלזול מתמשך ביכולת של מדינות ערב לייצר מתקפה מתוחכמת ומאורגנת נגד צה"ל גרמו לנזקים הקשים של תחילת המלחמה וככל הנראה גם לטראומה הלאומית שמלווה את ישראל מאז ועד היום. אמת זו אין בה כדי לסתור כמובן את הניצחון הגדול שבסופו של דבר הושג בדמים רבים ובמאמץ מרוכז של העם היושב בציון. אולם כיום 40 שנה אחרי אחת המלחמות הקשות ביותר שידעה המדינה ממשיכים השמאל והימין בישראל להתקוטט על משמעויותיה של מלחמת 73 ומה היא התרופה הנכונה למצב בו שרויה ישראל שלא השתנה רבות מאז. בנוגע

לכך השמאל הישראלי מדגיש את הטראומה הלאומית שהתחוללה וקושר אותה לסירוב של גולדה מאיר והנהגת המדינה להגיע להסכם שלום עם מצרים. מנגד הימין מקטין את הטראומה ומנסה לכסות את אובדן הדרך של הימים הראשונים ללחימה בתשועה הגדולה שהתחוללה בסוף. שני הצדדים מבחינה זו מנצלים את ההיסטוריה לצרכיהם הפוליטיים והאידיאולוגיים ומתקשים להבין שבכך הם מטשטשים את הזיכרון הלאומי שלנו ואת הלקחים הראויים להפקה מאותו אירוע מכונן בתולדותינו.

הכוונה כמובן לסכנה הגדולה שיש בשקיעה בקונספציה מכל סוג שהוא. קונספציה מיסודה היא כניסה להלך רוח בו ברור לאוחז בה כיצד העולם פועל וכיצד מתנהלים הדברים מסביבו באופן שניתן להגדירו כדטרמיניסטי. ראייה זו, או יותר נכון העיוורון הזה, נובעת מיחס מתנשא ומהנחה שכל האמת מצויה בידנו. יחס זה אל המציאות כופה את השקפת העולם של האוחז בו על המתרחש בשטח כשעובדות פשוטות כמו הזזת עשרות אלפי חיילים וכוחות ארטילריה ושריון מודחקות או נאנסות להיכנס אל תוך הפרשנות הלגיטימית השוררת אצל מקבלי ההחלטות. חוסר היכולת להטיל ספק להכיר באפשרות של משגה אסטרטגי ולתכנן התמודדות עם מציאות מפתיעה הן הכישלון הגדול ביותר שבלט במלחמת יום הכיפורים. זו גם כמובן התרופה הדרושה ביותר לישראל מאז ועוד היום: יכולת להטיל ספק, להניח שטעות היא אפשרות סבירה ולקבל שגם הטובים ביותר רואים תמונה חלקית בלבד של התהליכים המתרחשים בעולם. במילא יחס כזה על המציאות דורש ענווה והבניה מודולארית יותר של המדינה לקראת התהליכים שעלולים לעבור עליה.

בנקודה זו נראה כי גם 40 שנה אחרי המלחמה ההיא החברה הישראלית לא הפיקה כראוי את הלקח הזה של הבריחה מקונספציות. נכון כולם מדברים על העניין הזה כלקח מרכזי מהעיוורון בו לקו אז אולם בפועל הוא משוחזר שוב ושוב על ידי האליטות השונות בישראל גם כיום. כך יכלו רק לפני כמה שנים אנשי ביטחון בכירים ביותר להטיף לנו למסור את הגולן לרוצח ההמונים בשאר אסד, וכך גם בנושא אחר שקעה כלכלת ישראל בחוב של 40 מיליארד שקלים בגלל נקודת מבט מוטעית על המשק. שתי הדוגמאות האלו הם רק טיפה בים מתוך שלל נושאים בהם הנחות היסוד שהונחו מראש ושהובילו את מתכנניהם נמצאו בסוף מטעות והרסניות. אלא שלקח פשוט זה מחייב הודעה בעיוורון ובגבולות הכוח האנושי גם של האליטות הישראליות השונות משמאל ומימין. הודאה כזו כמובן היא משהו שישראלים לא יכולים להודות בו. שהרי כחלק מהיותנו עם סגולה, קיבלנו בטאבו גם את הבעלות על האמת.