לשון התלמוד, דברי חז"ל והמציאות

לפני כמאתיים שנה עמד אתגר חדש ולא רגיל בפני היהדות- ביקורת המקרא. ההוכחות המדעיות של אנשי ביקורת המקרא, החפירות הארכיאולוגיות במקומות שהיו אמורים להכיל שרידים מהתקופה, אי התאמות כרונולוגיות, מציאת "מקבילות" בספרות העולם העתיק לתנ"ך ועוד הציבו אתגר לא פשוט למאמינים שתורת משה ניתנה מן השמיים ועל ידי בורא יחיד. אולם נדמה שהקשיים והאתגרים האמוניים שמציבה ביקורת המקרא מחווירים לעומת הקשיים האמוניים שמציבה ביקורת התלמוד. אמנם, ביקורת התלמוד למיניה איננה מפורסמת כמו ביקורת המקרא, גם בגלל העובדה שהתלמוד קשה יותר למבקרים עצמם, וגם בגלל שה"משיבים" או המתמודדים אינם מכירים אותו מספיק כדי ל"הרגיש את הקושיה". אולם הקושיות שמציבה ביקורת התלמוד הן קשות, רחבות ולעיתים קרובות עמוקות ביותר. לפני שננקוט במספר דוגמאות לעצם השאלות שמציבה ביקורת מדעית ישירה על הגמרא, נביא כמקרה לדוגמא את ירון ידען, המייסד והמקדם של ארגון בשם "דעת אמת". ירון היה חוזר בתשובה בתקופת הגל המפורסם של אורי זוהר וחבריו, הוא חזר בתשובה, התקדם בלימוד ומונה (לטענתו, אני לא יודע כמה זה נכון עובדתית) לראש כולל. במסגרת הכולל הוא עסק בעיקר בלימוד גמרא. לאחר זמן הוא נתקל בקשיים מציאותיים בגמרא, אי התאמות למציאות וכדומה, שגרמו לו, לטענתו, לקשיי אמונה רחבים עד כדי שהוא חזר בשאלה שוב. בימים אלו הוא מקדיש את כל זמנו לניגוח היהדות בכלים של ניגוח התלמוד, של מציאת הוכחות לטפשות מפליגה של חז"ל ובעזרה לחוזרים בשאלה. היו תקופות שבהם הארגון שלו פרסם קונטרסים מסוג זה בישיבות. צפיה וקריאת תכנים של "דעת אמת" יכולה בהחלט לעורר שאלות לגבי הידע המדעי של חכמים, אולם לא מדובר רק על "ידע" מדעי או רפואי, הצורה שבה הוא מציג את דבריו מציבה שאלה כמעט על עצם השפיות של חכמי התלמוד או, כפי שיש שמגדירים את זה, על הטוהר של ההחלטות התלמודיות ההלכתיות שלהם. המחלוקת בין המציאות לבין דברי חכמים, אי ההתאמה של קביעותיהם לחיים היא כל כך עמוקה, שלכאורה ברור שחכמים "זייפו בכוונה" את המציאות כדי שהיא תתאים לקביעות הלכתיות או רוחניות שלהם. ירון ידען, שמכיר בסתירה הפנימית שנובעת מדבריו (כלומר- האבסורדים שהוא מביא מדברי הגמרא כל כך חמורים, שזה כבר מוביל לכך שאי אפשר להאמין שחכמים טעו עד כדי כך... זו כבר לא "סתירה מדעית", אלא טעויות של התבוננות פשוטה לחלוטין ומכאן יש להסיק שלא מדובר על "טעות"), טוען שחכמים נסגרו בבית המדרש שלהם והתעלמו בכוונה מהמציאות השלטת בחוץ, טענה שיש צורך להבין ולהתמודד איתה. הטענות של ירון ידען, שאין ספק שהוא מונע משנאה ורצון להזיק, הם כמובן רק דוגמא, וישנן טענות דומות המועלות על ידי אנשים רציניים מאוד- משורות האקדמיה וגם מחוצה לה.

העיסוק של הראשונים בנושא האמינות המדעית של דברי חז"ל בתלמוד התמקד פעמים רבות בנושאים רפואיים ופרה רפואיים, בגלל המשמעות ההלכתית שלהם. הדוגמא הברורה מאליה לשאלות אלו היא נושא הטריפה- חכמים קובעים (זהו דיון בגמרא, אך זו הדעה שנקבעה להלכה) שטריפה לא חיה יותר מ12 חודש. בעקבות כך יש להגדרה "מהי טריפה" משמעויות הלכתיות גדולות. חכמים, כידוע, מביאים מספר קביעות והגדרות רפואיות לגבי מהי טריפה, אולם כבר בזמן הראשונים (ניתן למצוא מעט מקרים כאלו גם בגמרא עצמה), היה ברור שלא כל הטרפות שמביאים חכמים מתות תוך שנה אחת...

ניתן לומר שהקושי הוא כפול- א) האם ניתן לסמוך על קביעות הלכתיות שנובעות מ"טעות"? האם צריך, האם זו חובה, לסמוך עליהן? וְ ב) מה צריך להיות היחס לחכמים עצמם ולדבריהם האחרים בגמרא או בתורה שבעל פה, כאשר ברור שהם "טעו" בקביעה רפואית/ הלכתית שכזו? וגם- בהנחה שחכמים אכן טעו בהבנה הרפואית, האם יתכן לסמוך על הכרעותיהם בתחום ההלכתי? ישנן, כמובן, מספר גישות לסוגיה הזו בקרב הראשונים. בין המפורסמות שבהן היא הגישה של "נשתנו הטבעים", שעל פיה ישנו שינוי רפואי פיזי מאז ימי חז"ל ועד ימינו. כלומר- בזמן חכמים הרפואה היתה אחרת והתנהגות הטבעים היתה שונה. ממילא, הקביעות הרפואיות של חכמים היו שונות. חשוב לציין שכל הנוקטים בשיטה זו טוענים שהשתנות הטבעים איננה יכולה להשפיע על קביעת ההלכה, ההלכה נחתמה עם חתימת התלמוד וממילא הגדרת הטריפות לא השתנתה.

מעניינת ביותר בהקשר זה דרכו של החזון אי"ש- הוא מסביר שמטרת התורה היתה לאסור את הטריפות הללו, וכדי שהם יאסרו, היה לחז"ל ידע מסויים (ולא נכון מדעית) על הרפואה, שבגללו נאסרו דווקא הטריפות שהתורה רצתה לאסור. כלומר- מטרת התורה היתה לאסור פרה שנקטעה רגלה (לשם הדוגמא, כמובן), ובגלל זה, בתקופה שבה נחתמה ההלכה, ידעו חכמים שפרה קטועת רגל אינה חיה שנה. על פי גישה זו, למעשה, לא צריך לומר ש"נשתנו הטבעים", אלא שהידע הרפואי של חכמים היה שגוי בכוונת מכוון, כדי שההלכה תיקבע כפי שנקבעה.

הדוגמא של טריפה חשובה במיוחד לנושא ה"ידע המדעי/ רפואי של חכמים", מכיוון שיש לה נגיעה ישירה להלכה, אולם היא לא הדוגמא היחידה עם משמעות הלכתית. ישנן הלכות רבות מאוד שקשורות בקשר ישיר לידע רפואי ומדעי- בהלכות שבת ישנה משמעות אדירה לקביעות רפואיות, מה מוגדר כ"פיקוח נפש", מה מוגדר כ"רפואה" שאותה מותר לעשות (או לחילופין אסור לעשות בשבת, שהרי יש גזירת חכמים על יצירת תרופה בשבת), בתחום המדעי ישנה חשיבות לשאלה אילו שמנים נמשכים אחרי הפתילה ואילו לא ועוד דוגמאות רבות מאוד. אולם לענ"ד יש לשאלת הידע המדעי והרפואי השפעה רחבה יותר מאשר במגרש ההלכתי- שהיסודית שבהן היא שהיהדות היא יהדות רבנית, חזלי"ת אם תרצו. היהדות לא נוצרה על ידי האבות ומוסריותם, ולא על ידי הנביאים או מלכי ישראל, אלא על ידי הפרשנות שנתנו חכמים למקרא, לפסוקים ולקביעות של התורה. ממילא, להתבססות על דברי חז"ל יש ערך גדול ומהותי וכאשר אנו מוצאים בדבריהם סתירות, טעויות, וידע מדעי מופרך, הדבר מציב קושיה עצומה על עצם דרכה של היהדות. כלומר- אם אנחנו לא מקבלים את קביעתם המוזרה של חז"ל (שוב, רק דעת יחיד, אבל כך היא מפורסמת בציבור) ש"כינה אינה פרה ורבה", איך ניתן לקבל את קביעתם שבי"ד בניסן לקראת ערב אסור לאכול חמץ? אם אנחנו חולקים על ההנחה הרפואית שמכת חרב הרי היא כחלל ושבכל פגיעה מברזל יש משום פיקוח נפש, מדוע שלא נחלוק על ההגדרה של פיקוח נפש בעצמה, וממילא, אולי בעצם פיקוח נפש לא דוחה שבת? אינני רוצה להיכנס לעוד ועוד דוגמאות, אולם צריך לדעת שהן רבות מספור, בכמות ובמאסה כזו שהשאלה הופכת להיות מהותית וחודרת: הגדרת "כזית", מבנה גוף האישה לצורך דיני נידה, מבנה הבהמה לטובת דיני שחיטה, ידע אסטרונומי לטובת הלכות קידוש החודש, ידע אגרונומי והשלכותיו על מצוות התלויות בארץ ועוד רבים.

לסיכום חלק זה ננסה שוב להבהיר את הקשיים-
א) ישנו קושי מעשי ופשוט בהבנת דברי חכמים בתלמוד- האם הם טעו בדבריהם ואיך יתכן שהם טעו ברמה כזו?
ב) מה צריך להיות היחס בין דברי חכמים שבהם יש "טעויות" מעשיות לבין דבריהם בהלכה?
ג) האם ניתן להקיש מטעויות של חכמים בדברים מעשיים, מדעיים ורפואיים על דבריהם בתחומים רוחניים? מי יערוב לנו שהם לא טועים בגדול גם בתחומים "רבניים" לחלוטין?

בקרב אנשי זמננו, בעיקר (והדבר מובן, השאלות המדעיות הללו התעוררו בעיקר בימינו אנו), ישנה גישה נוספת שעוסקת בקושיות הללו- גישה המנסה למצוא "התאמה מדעית" בין דברי חכמים לבין הידע המדעי של ימינו. הנוקטים בגישה זו מנסים להוכיח שדברי חכמים במדע אכן מתקיימים בוריאציות שונות, במקרים מסויימים, במינים מסויימים וכדומה. כלומר- אם חכמים כותבים שעיבורו של נחש לוקח שבע שנים, הרי שהנוקטים בגישה זו יחפשו וימצאו נחש ממין מסויים שאכן מתעבר שבע שנים. הגישה היא שדברי חכמים הם אמת מוחלטת גם מבחינה מדעית אלא שהם עוסקים במקרה מסויים, בזווית מסויימת של המציאות וכדומה. במקרים כאלה מתפתח הרבה פעמים פלפול מעשי, האם אכן קיים נחש כזה? האם יתכן שדווקא לנחש זה התכוונו חכמים וכדומה.
כדי להשלים את תמונת הגישות המרכזיות לשאלה המדעית נציין גישה נוספת (בימינו היא מיוצגת בצורה נאמנה על ידי הרבי מליובוויטש, הנחשב למבין בענייני מדע), שעל פיה דברי חכמים הם אמת צרופה, נכונים מדעית ומעשית וממילא כל "סתירה" לכאורה נובעת מחוסר הבנה שלנו.

בסוגיות מסויימות, כמו לדוגמא שאלת גיל העולם, התפתחה עם השנים גישה נוספת- על פי גישה זו נעשה שימוש בידע מדעי מתקדם מאוד, או לחילופין בתיאוריות מדעיות חדשניות כדי להסביר את דברי חכמים (או התורה, כמו במקרה של גיל העולם). גישה זו מזכירה, לפחות מבחינה עקרונית, דברים המובאים בשמו של הרב צבי יהודה קוק, שלפיהן מי שסבור שיש סתירה בין תורה למדע לא ירד לעומק המדע ולא ירד לעומק התורה... (הציטוט הוא חופשי שלי, אני גם לא מכיר את דברי הרב צבי יהודה במקור אלא רק בציטוטים מפי תלמידיו). כלומר- הבנה עמוקה של דברי התורה, על פי עומק הפשט ופעמים רבות בעזרת תורת הסוד ובמקביל העמקה בשיטות מדעיות יכולה להבין להבנות שאינן סותרות זו את זו ופעמים רבות אף משלימות אחת את השניה.
למרות שיש בכך משום סטיה קלה מנושא המאמר (שעוסק בדברי חכמים בתלמוד ולא בדברי תורה שבכתב), נביא דוגמא מפורסמת עד מאוד- תורת האבולוציה. לכאורה, על פי פשט התורה בספר בראשית ישנה סתירה ברורה בין התורה לבין תיאוריית האבולוציה וההתפתחות הדרווינית. על פי התורה העולם והאדם נבראו "בבת אחת" ובששה ימים ואילו לפי התיאוריה הדרווינית הדברים נוצרו מאליהן, לאט לאט ובתהליך של ברירה טבעית שגרמה להתקדמות איטית באופי ובאיכות החיים על פני כדור הארץ. כבר משמו של הרב קוק מובא ש "תורת ההתפתחות ההולכת וכובשת את העולם כעת, היא מתאמת לרזי עולם של הקבלה יותר מכל התורות הפילוסופיות האחרות..." (אורות הקודש, חלק ב, תקלז). וניתן למצוא עוד התייחסויות רבות לתאורית האבולוציה בספריו השונים, עד כדי כך שרגיל בלשונם של שואלי האינטרנט לומר ש"כידוע, הרב קוק האמין בתורת האבולוציה". אולם יתירה מזו, הרב קוק גם אומר בהמשך שהבנה זו מובילה "לעומק אמונה יותר עליונה, ויותר מאירה ומחיה, מאותה ההבנה הפשוטה שהאירה לפני התגלות הפרץ..." (שם, תקמז). כלומר, מבלי להיכנס לשאלה המעניינת האם הרב קוק האמין בתורת האבולוציה או לא, לשיטתו תורת ההתפתחות של המינים היא יסוד להבנה עמוקה יותר של המציאות האלוקית וממילא לאמונה גדולה ועמוקה יותר. כהמשך לא ישיר לדברים אלו כתב הרב אברהם קורמן ספר בשם "אבולוציה ויהדות" שבו הוא כבר מסביר תופעות מדעיות לא ברורות בעזרת דברי חכמים על האור, בריאת האור, חוקים פיסיקלים ועוד. הוא אשר אמרנו- על פי גישה זו הבנה מדעית עמוקה יכולה לשכלל את האמונה ואילו הבנה דתית מקבילה תעמיק את ההבנות המדעיות של העולם וחוקיו. באופן עקרוני ניתן למצוא לכך דוגמאות נוספות- כמו הטענה שעל פי תורת היחסות של איינשטיין השמש אכן סובבת את כדור הארץ, "עובדה מדעית" שניתן להבין מדברי חז"ל (כידוע, בנושא זה ישנם גם מקורות הפוכים) ועוד דוגמאות מורכבות יותר.

אולם לגישה זו יש בהחלט מחיר בהבנת דברי התורה- צריך לקבל שחלק מדברי התורה אינם כפשוטם ושהם מרמזים או מתכוונים לדברים אחרים ממה שניתן להבין בפשט, מה שכמובן מביא לסכנה של פרשנות רחוקה מהמציאות או מכוונת התורה עצמה. דרושה נאמנות גדולה לפרשנות הקלאסית והסתמכות עדינה על מקורות פנימיים כדי לא לסטות ולהכניס בדברי התורה פרשנות אישית. דווקא כמי שעוסק בענייני קו התפר של מדע ותורה קשה לי לעיתים קרובות לראות מאמרים בתחום זה שמשעבדים את המקורות משני הצדדים, הן מהצד התורני והן מהצד המדעי, ל"יישוב המחלוקת". השיטה צריכה לנבוע מנגיעה עמוקה בתכנים מדברי חז"ל וספרי פנימיות התורה כדי להגיע לאמת. ממילא, אם לא "משנים" את דברי חז"ל, הרי שהבעיה המרכזית שהצגנו חוזרת- הרי חכמים אומרים לעיתים דברים שנראים רחוקים מהמציאות הנראית לעין ושמירת נאמנות לדבריהם יכולה להיראות עדיין כסתירה מוחלטת של השכל הישר.

לעניות דעתי על גבי הטענה הנכונה של גישה זו יש להוסיף נדבך נוסף, שאולי הוא ברור מאליו, אבל ישנה נטיה לשכוח אותו כאשר עוסקים בדברי חכמים באופן רציף במשך הזמן. ניתן לסכם את העיקרון במספר מילים- חכמים דברו בלשון טכנית, שמטרתה דיון רוחני מטה פיזי ולא הבהרה מדעית. כלומר- בכל מקצוע בעולם מקובלת שפה טכנית פנימית, בעלת משמעות שונה מהמקובל והרגיל בעולם שמחוץ לאותו מקצוע. כך, למשל, אצל אנשי מחשבים יתכן בהחלט לומר ש1 ועוד 1 הם עשר... וזו לא תהיה טעות מתמטית. בדיוק כשם שיש הבדל מהותי בין איש חדשות שאומר "אייטם" לאיש פרסום שאומר אייטם או בין ה"עגול" של יינן ל"עגול" של איש הנדסה. ה"סלנג" המקצועי הוא פנימי, מסויים ונועד כדי להבהיר נקודות שבעלי המקצוע מתחום זה מבינים. אדם מבחוץ עלול בהחלט לחשוב שיש כאן טעות נוראית, אולם תחושה זו נובעת מחוסר ההבנה שלו את מהותו של הסלנג המקצועי. נקודה חשובה- אני לא מתכוון לטענה היותר מקובלת ש"חכמים לא עסקו במדע ולא רצו להעביר ידע מדעי" ולכן יתכן שהם טעו במונחים מדעיים. לטענתי הם עסקו במדע, ידעו מה נכון מבחינה מדעית ומה לא מתקיים בטבע, אולם צורת הדיבור שלהם נועדה להבהיר דברים אחרים לגמרי ולחקור דברים שונים (ואם תרצו- עמוקים יותר) מאלה של אנשי הטבע...

הדוגמא האהובה עלי היא נושא ה"כינה שאינה פרה ורבה". אמירה זו של חז"ל עונה על כמה הגדרות שהזכרנו עד עתה-
א) היא לא נכונה מדעית.
ב) יש לה משמעות הלכתית ישירה.
ג) היא לא "הגיונית", כלומר- לא יעלה על הדעת שחכמים חשבו שכינה אינה ורבה בכלל, גם ללא ניסויים מדעיים מדוייקים ניתן לראות שכינים פרות ורבות.
ד) יש עליה דיון ארוך ומקיף בעבר... מה שיכול להבהיר יותר מכל את אופי הטענות של הצדדים.

כ"תשובה" לטענה שכינה אכן פרה ורבה מביאים רבים מאנשי האמונה בזמננו תשובה שהפכה למקובלת (ולדעתי יש בה הרבה אמת)- ישנם סוגים של כינים שאופן ההתרבות שלהם יכול להיות א-מיני. משהו שתואר לי פעם כמו "חלוקה של אמבות", או באופן יותר מדעי- התרבות ללא זכרים. העובדה הזו היא עובדה מדעית שנכונה לגבי כמה מינים של בעלי חיים, ביניהם סוגים של כינים. הנקבות, לפחות על פי חיפוש לא מקיף שערכתי, מכילות בגופן גם הורמונים זכריים וגם הורמניים נקביים וכך הן מפרות את עצמן. ולדעתם של אנשי תורה רבים לכך התכוננו חכמים כאשר אמרו שכינה אינה פרה ורבה. אנשי "דעת אמת" מתמודדים עם הטענה הזו... מכיוון שטענת הכינה שאינה פרה היא אחת הטענות החשובות בחוברות הראשונות שלהם. אולם הם טוענים, ברצינות גמורה, שהכינה עליה מדובר איננה כינת הראש, שבה עסקו חז"ל, אלא סוג של כינת בגדים... ממילא נשאר חוסר הדיוק המדעי של חכמים בהקשר זה, שהרי הם דיברו על כינת ראש והכינה שמתרבה באופן א-מיני היא כינה מסוג אחר.

על פי השיטה שהצעתי, יש אכן צורך לשכלל את ההגדרה ולמצוא את הכוונה הרוחנית בדברי חכמים. כלומר- כולם מסכימים שמותר ל"הרוג" חיידקים ואמבות בשבת ואף רב לא יאסור למחוא כפיים או לעשות פעולות של הריגת והשמדת חיידקים בשבת. מצד שני, ברור לחז"ל וממילא לפוסקים, שאסור להרוג בעלי חיים (נניח, כלב) בשבת. וכעת עולה השאלה מהי ההגדרה ההלכתית של הדברים. האם כינים, פרעושים, חיות קטנות וכדומה... נכנסים תחת הקטגוריה של חיידק ומותר להרוג אותם, או שמא הם דומים לכלב ולבעלי חיים אחרים. מהי ההגדרה ההלכתית שיש לקבוע? גודל? נשימה? בעלי חיים יונקים? זוהי וזוהי בלבד השאלה שעומדת בפני חכמים... זו אפילו לא השאלה המדעית של חיים והגדרתם, שאלה שהפילוסופים של המדע מתלבטים בה עד היום, זו שאלה הלכתית/ שבתית/ רוחנית- מהי הגדרתו של בעל חי שאת נשמתו אסור ליטול בשבת. התשובה שחכמים נותנים (ולענ"ד יש לה שורשים עמוקים ביותר בתורת הסוד) היא שאופן הרבייה הוא זה שקובע. לא נשימה (שאז דגים היו מוצאים מהחשבון), לא יניקה (מה שהיה מוציא בעלי חיים לא יונקים מההלכה), לא עמוד שדרה (חסרי חוליות) ולא עוד הרבה הגדרות "מדעיות" אחרות. ההגדרה היא אופן הפריה ורבייה של בעל החיים, אם הוא פרה ורבה, נניח, ברבייה מינית- הוא מוגדר כבעל חי ואסור להרוג אותו בשבת. אם הוא פרה ורבה ברבייה א-מינית- הוא לא בעל חי. בעקבות כך עולה השאלה של הגדרת הכינים, לאיזו קטגוריה הן שייכות? קובע רבי אליעזר שכינה אינה פרה ורבה ובכך הוא אינו רוצה לומר שהיא אינה מולידה/ מייצרת צאצאים, אלא שמבחינה הלכתית/ רוחנית אופי ההתרבות של כינים אינו מוגדר כפריה ורביה ולכן הן תכנסנה תחת ההגדרה של חיידקים שאותם מותר להרוג. חכמים חולקים עליו בהגדרה. כעת, עצם העובדה שקיים מין כזה, אי שם בעולם, היא הוכחה לשיטתו של רבי אליעזר. מכיוון שהדיון הוא רוחני הלכתי הוא לא מחפש מין כזה כדי לקבוע שמדעית כך מתרבות כינים... עניינו שונה מהותית- הוא טוען שרוחנית הן לא נחשבות כבעל חי וממילא הוא מחפש מקרה שיוכיח את טענתו... עצם העובדה שיש דבר כזה במקום כלשהוא היא כבר הוכחה שכינים הן "מין אחר", בדיוק כמו שעצם הימצאותו של "הומוארקסוס" בחפירה מסויימת באינדונזיה יכולה לסתור את התיאוריה האנתרופולוגית שהאנושות כולה יצאה מאפריקה ומשם כבשה את העולם.

המקרה הזה הוא דוגמא בלבד, כמובן. הוא יכול להיות לא נכון מדעית ולא נכון מבחינת לשון חז"ל, ובהחלט יתכן שלא לכך התכוונו שני הצדדים בדבריהם הקדושים. אולם הוא מבהיר את הטענה שברצוני לטעון- אופיים של דברי חכמים הוא הלכתי ורוחני והם דיברו בלשון טכנית שזה היה עניינה. לענ"ד כך יש ללמוד ולראות את כל דברי חכמים, הן אלה המדעיים והן אלה שלא... כך, לדוגמא קצרה ופרובוקטיבית, כאשר רבי אליעזר אומר שכל המלמד ביתו תורה כאילו מלמדה תפלות הוא מתכוון להעביר מסר רוחני עליון ולא לתאר בכלל את רמת המשכל של נשים ובנות, או לחילופין את חכמתם של גברים... המטרה והיעד שלו שונים לחלוטין. למרבה הצער (?), הוא חי בעולמנו שלנו ונאלץ לעשות שימוש במילים עבריות רגילות כדי לתאר את כוונתו, אולם מילים אלו נאמרות ב"סלנג" מדעי שכדי להבינו יש להפוך לחלק מעולמו הרוחני, להבין אותו, לחפור בו ולרדת לשורשו...

מכאן כמובן ישנה עוד הרבה מאוד עבודה, בירור של כל מאמר ולימוד מעמיק שיוביל להבנה נכונה, שכלול מדעי שיעזור להבין מושגים רוחניים בעזרת הקביעות המדעיות השונות, וגם בירור עקרוני חשוב- האם במקומות שאמירות חז"ל הן נטולות ערך הלכתי יש לראות אותן באור דומה לזה שציינו או שמא יש הבדל (בעיקר יש לברר את אמירותיו ה"רפואיות" של אביי לכל אורך הש"ס, שהן לכאורה רק תרומה רפואית... האם יש בהן עומק רוחני או שמא שהן באמת אמירת בריאות שעבר זמנה). אולם נדמה לי שלהבנה הבסיסית הזו של אופי דברי חז"ל יש משמעות שחורגת בהרבה מ"שאלת הסתירה" שהבאנו- היא נוגעת לצורה שבה אנו לומדים גמרא או מעיינים בסוגיות דברי חז"ל. מקרים רבים שמביאים חז"ל יכולים להיראות מוזרים, משונים וחסרי קשר למציאות- דהיינו, מצב מוזר שלא יכול לקרות אף פעם, כמו מקרים מסויימים בדיני פיגול או דוגמאות רבות נוספות, אולם אם מתרגלים לראות אותם באור של בירור רוחני עמוק, ניתן לראות איך מקרים אלו מבהירים פן נוסף ונקודה נוספת בהצטלבות הלא פשוטה של חיים רוחניים ודתיים הנובעים מלמעלה לבין חיינו כאן ועכשיו.