על סדרות העוסקות בחרדים- בטלוויזיה החילונית

תגיות:חרדיםטלוויזיהמדיה />נקודת המפנה בייצוג הקולנועי של דמויות מהעולם החרדי היא בסיפור של משה ומלי בלנגה, גיבורי הסרט ״האושפיזין״. את התסריט כתב שולי רנד (שגם מככב בסרט לצד אשתו מיכל בת שבע) ובמובן מסוים היה זה שפתח את הצוהר בפני הסקרנים והמיוצגים כאחד. הראשונים זכו לספק את ״יצר המציצנות״ כשנחשפו לרגע למתרחש בקהילה חרדית בירושלים, שהוגש כסיפור אגדה יהודי מחמם לב. המשחק הכנה של הרנדים משך לבתי הקולנוע (שהציגו את הסרט בימי חול בלבד) גם קהל חרדי, שראה את דמותו מיוצגת ללא שיפוטיות וחפה מסטריאוטיפים.

ב-15 השנים שחלפו מאז נדדו הצופים מהאולמות לצפייה ביתית, כשהמסך הקטן בבית התרחב באינצ׳ים רבים, והיוצרים והשחקנים בעולם כולו נדדו בתורם לתעשייה המשגשגת. במקביל, בארצנו הקטנה, נפתח קצת המילייה הסגור של עולם היוצרים - ובלוח השידורים הופיעו יותר סדרות שעוסקות מזוויות שונות בחיי הקהילה הדתית. בראשית היו אלו סיפורי אהבה בלתי אפשרית מבוססי נוסחה-בינלאומית בהסתגלות מקומית: המפגש בין משפחת עולים מרוסיה למשפחה חרדית מבני ברק ב״מרחק נגיעה״ (2007); הצצה לחיי הפנויים/פנויות הדתיים הירושלמים ב״סרוגים״ (2008), שמשכו בעיקר את תשומת ליבם של צופים-חילונים, שנהנו מתוכניות טלוויזיה עשויות היטב. אחריהן שודרו תכניות שמספרות על היוצאים בשאלה, שליחי חב״ד ומעלליהם של חיילים מבית חרדי: ככל שירדו יותר מחיצות התקרבו הלבבות, וככל שהביקוש לתכנים הללו עלה - כך גם גובה התקציבים ואיכות ההפקה.

סטייל מעורב ירושלמי
רשימת הסדרות הישראליות הבולטות שעלו בשנתיים האחרונות כוללת כפי שציינו את ״שבאבניקים״ (2017) שהפנתה זרקור לחייהם של תלמידי ישיבה הלומדים בתנאי פנימייה. הדרמה הקומית הכניסה זוהר לעולם שנדמה כשחור-ולבן לצופים מבחוץ, והציגה בחורי ישיבה כבעלי סטייל. בעוד מבקרי טלוויזיה הכתירו אותה כ״הדתה בקטע טוב״, ו״מיטיבה לתאר את העולם החרדי בלי חרדת קודש״, מעניין לבחון את תגובתם של מובילי דעה מהמגזר החרדי לסדרה.

״זה משעשע, זה לא על חרדים״ אמר דב אייכלר מכאן מורשת שהשתתף בפאנל שכונס על ידי יאיר שרקי מחדשות סוף השבוע. בתגובה לטענתו של שרקי שהדמויות הראשיות הפכו לגיבורי תרבות, משיב לו אבי גרינצייג, עורך ״קו עיתונות דתית״: ״אתה שוכח משהו אחד, לא לקחו את הבחורי ישיבה, לקחו את השבבניקים״. לדידו, נוער השוליים אינו מייצג את המודל הנערץ של אלו ש״יושבים בישיבה ולומדים, אלה שלא יודעים איזו חליפה הם לובשים ואת יהודה לוי הם לא יזהו לעולם״. אנחנו למדנו שלא לתלות את הכביסה המלוכלכת בחוץ, נכון?״, משיבה לגרינצייג היזמת החברתית עו״ד רבקה שוורץ. ״כשמראים צדדים שהם לא נוחים לנו, בוא נודה, אנחנו מסתכלים על זה [ואומרים] ״זה לא עובד ככה״.

תשובותיהם של המרואיינים בכתבה חושפות את הדעות והמבטים השונים בחברה החרדית, ומעניין היה לראות איך היו מגיבים חברי אתו הפאנל ל״אוטונומיות״ ששידורה החל מעט אחרי הפרסום. המיני-סדרה מתארת מציאות חלופית (דיסטופיה) שבמרכזה מלחמת אחים בין-מגזרית, כשהמעבר בין הטריטוריה החילונית תל-אביבית לאוטונומיה החרדית ירושלמית כרוך באשרה ובידוק או בשירותיו של מבריח מקצועי. על הסדרה חתומים יוצרי שטיסל (2014) הנהדרת, אורי אלון ויהונתן אינדורסקי, שלקחו את המתח בין דתיים וחילונים אל הקצה, ואת שולי רנד לתפקיד האדמו״ר אלכסנדר מקרייניץ. מאחורי הקלעים של הסצנות הדרמטיות נפגשו אלו באלו חילונים, דתיים, חוזרים בשאלה ובעלי תשובה, ועבודתם זכתה בפרס הסדרה הטובה ביותר בפסטיבל הקולנוע הבינלאומי של ז׳נבה.

ומה בפרק הבא?
הייצוגים השונים למגזר הדתי בסדרות הרבות והנהדרות שיצאו בשנים האחרונות, משנות את האופן שבו תופסים ״החילונים״ את ״החרדים״ שהופכים ממקשה אחת לפרטי דמויות שמעוררות הזדהות. באופן טבעי גם הצפייה של דתיים ייצוגיהם על המסך הקטן מחלחלת להוויה, וככל שהיוצרים מכל המגזרים ימשיכו לעסוק בסיפורים ובמתחים בתוך ובין הצדדים, תתקצר הדרך לקירוב הלבבות.

״החרדים מרגישים שהחילונים לא אוהבים אותם [....] וחילונים מרגישים שחרדים רוצים להשתלט על החיים שלהם [...] אף אחד מהם לא נכון״, אמר אינדורסקי לשרקי בראיון ואנחנו מצפים לראות לאן הוא ואחרים יקחו את הסיפור מכאן.