ירושלמי- מדוע נקראו אנשי כנסת ה"גדולה"?
הרב ישי וויצמןטו אלול, תשפב11/09/2022פרק פג מתוך הספר אורו של התלמוד הירושלמי
+ תיאור הספר
+ הצג את פרקי הספר
<< לפרק הקודם
-
לפרק הבא >>
מדוע נקראו המנהיגים אחרי בית שני אנשי כנסת ה"גדולה"? שתי סיבות בבלי ובירושלמי
תגיות:כנסת הגדולהתפילהירושלמיבראשית ימי הבית השני קמה באומה הנהגת אנשי כנסת הגדולה. ולמה נקרא שמם אנשי כנסת הגדולה?
שאלה זו נשאלת בשני התלמודים.
בירושלמי אומרים:
"רבי סימון בשם רבי יהושע בן לוי: למה נקרו אנשי כנסת הגדולה? שהחזירו הגדולה ליושנה...
אמר ר' פינחס: משה התקין מטבעה של תפילה 'הא-ל הגדול הגבור והנורא'.
ירמיה אמר (ירמיהו, לב) 'הא-ל הגדול הגבור' ולא אמר הנורא...
דניאל אמר (דניאל, ט) 'הא-ל הגדול והנורא' ולא אמר הגבור...
וכיון שעמדו אנשי כנסת הגדולה החזירו הגדולה ליושנה 'הא-ל הגדול הגבור והנורא'."
יש לשאול, הרי כולם הסכימו לומר "הגדול", ורק את שני השבחים הנוספים החסירו. אם כן, לכאורה לא את הגדולה החסירו, אלא שבחים אחרים.
נראה שזו הסיבה שבבבלי אמרו בלשון אחרת: "שהחזירו עטרה ליושנה".
ונראה שהתכוונו לעטרה ככינוי לתפילה, כדברי המדרש שהמלאך לוקח את התפילות ועושה אותן עטרה בראשו של הקב"ה, וזה מה שכתוב "שֹׁמֵ?עַ תְּפִלָּ?ה עָ?דֶ?יךָ כ?ּל־בָּשָׂ?ר יָבֹֽאוּ" - עָדֶיךָ מלשון עדי ותכשיט.
אבל צריך להבין את הירושלמי.
ונראה שבירושלמי מבינים שהגדולה היא הכלל והשבחים שאחריו משכללים ומדייקים אותו כפי הראוי. המבט הכללי של הירושלמי, רואה את הכל בכלל אחד, של גדולת הקב"ה, שמופיעה בעולם גם בגבורותיו ונוראותיו.
בבבלי המבט יותר פרטי, ולכן לא מפרשים כמו בירושלמי.
בדורנו, אנו זוכים לאורם של שני התלמודים יחד, להשתכלל בכללים וגם בפרטים, "לַחֲז?וֹת בְּנֹעַם־ה' וּלְבַקֵּ?ר בְּהֵֽיכָלֽוֹ".
שאלה זו נשאלת בשני התלמודים.
בירושלמי אומרים:
"רבי סימון בשם רבי יהושע בן לוי: למה נקרו אנשי כנסת הגדולה? שהחזירו הגדולה ליושנה...
אמר ר' פינחס: משה התקין מטבעה של תפילה 'הא-ל הגדול הגבור והנורא'.
ירמיה אמר (ירמיהו, לב) 'הא-ל הגדול הגבור' ולא אמר הנורא...
דניאל אמר (דניאל, ט) 'הא-ל הגדול והנורא' ולא אמר הגבור...
וכיון שעמדו אנשי כנסת הגדולה החזירו הגדולה ליושנה 'הא-ל הגדול הגבור והנורא'."
יש לשאול, הרי כולם הסכימו לומר "הגדול", ורק את שני השבחים הנוספים החסירו. אם כן, לכאורה לא את הגדולה החסירו, אלא שבחים אחרים.
נראה שזו הסיבה שבבבלי אמרו בלשון אחרת: "שהחזירו עטרה ליושנה".
ונראה שהתכוונו לעטרה ככינוי לתפילה, כדברי המדרש שהמלאך לוקח את התפילות ועושה אותן עטרה בראשו של הקב"ה, וזה מה שכתוב "שֹׁמֵ?עַ תְּפִלָּ?ה עָ?דֶ?יךָ כ?ּל־בָּשָׂ?ר יָבֹֽאוּ" - עָדֶיךָ מלשון עדי ותכשיט.
אבל צריך להבין את הירושלמי.
ונראה שבירושלמי מבינים שהגדולה היא הכלל והשבחים שאחריו משכללים ומדייקים אותו כפי הראוי. המבט הכללי של הירושלמי, רואה את הכל בכלל אחד, של גדולת הקב"ה, שמופיעה בעולם גם בגבורותיו ונוראותיו.
בבבלי המבט יותר פרטי, ולכן לא מפרשים כמו בירושלמי.
בדורנו, אנו זוכים לאורם של שני התלמודים יחד, להשתכלל בכללים וגם בפרטים, "לַחֲז?וֹת בְּנֹעַם־ה' וּלְבַקֵּ?ר בְּהֵֽיכָלֽוֹ".
הוסף תגובה
עוד מהרב ישי וויצמן
עוד בנושא ספרות חזל