ברכת אשר יצר
יעקב חזןיג אייר, תשפא25/04/2021פרק ז מתוך הספר תפילת יעקב![]()
+ תיאור הספר
+ הצג את פרקי הספר
<< לפרק הקודם
-
לפרק הבא >>
פרק ז מתוך הספר תפילת יעקב
תגיות:תפילת יעקביעקב חזןספרים
ברכת אשר יצר
אשר יצר את האדם בחכמה- פירוש בריאת האדם היא בחכמה נפלאה (ראה להלן מפליא לעשות) ותוס' מפרש שהתקין מזונותיו של אדם הראשון ואח"כ בראו (טור סימן ו).
וברא בו נקבים נקבים, חלולים חלולים (בגימטרייה רמ"ח כמניין אברי האדם). פירש הבית יוסף שמכיוון שיש בגוף הרבה נקבים ואברים חלולים לכן כפל אותם בברכה (נקבים נקבים וכו').
שאם ייסתם אחד מהם או אם יפתח אחד מהם (גרסת הטור) – פרש"י (בברכות ס: ) אם יפתח אחד מהחללים כגון הלב או הכרס או המעיים, או אם ייסתם אחד מהם מן הנקבים הפתוחים כגון הפה או החוטם או פי הטבעת. נראה שרש"י גורס "יפתח" לפני "ייסתם" וכך היא גרסת הרי"ף והרא"ש ונימוקם הוא שמילת "יפתח" חוזרת על ה"חלולים" דבר שסיים בו (כלומר מתייחס קודם לנושא האחרון שסיים בו "חלולים" ולכן אומר "יפתח" ולאחר מכן מתייחס לנושא הראשון "נקבים" ואומר "ייסתם") . אבל הרמב"ם בהלכות ברכות בפ"ז ה"ה גורס ייסתם קודם ליפתח ( מה שנקרא בלשוננו בהתאמה). השו"ע פסק לפי גרסת הרמב"ם1 . והמשנה ברורה פסק בס"ק ב' לפי רש"י, הרא"ש והרי"ף.
אי אפשר להתקיים אפילו שעה אחד- מהר"מ מרוטנבורק כתב שאין לגרוס "אפילו שעה אחת" שהרי סותם את פיו הרבה שעות ויכול לחיות ( נושם דרך האף) וכ"כ אבודרהם והכלבו בשמו. הטור בא ליישב את הגרסה "אפילו שעה אחת" ומפרש את הברכה על זמן יציאת הוולד לעולם כדאיתא במסכת נדה שכל זמן שתינוק במעי אימו טבורו פתוח ופיו סתום, יצא לאוויר העולם נפתח הסתום, ונסתם הפתוח שאלמלא כן אי אפשר להתקיים אפילו שעה אחת. ואע"פ שאחר צאתו לאוויר העולם סותם את פיו ויכול לחיות. ויש לשאול מאחר שאם ייסתם אחד מהם שייך רק בנקב הפה בלבד, אזי למה מזכיר שברא נקבים נקבים שכולל את כל הנקבים בגוף? נראה לבית יוסף לתרץ שכמו שכתב חלולים חלולים ( שהרי אם יפתח אבר אחד חלול האדם לא יכול להתקיים) כך כתב נקבים נקבים. קושייה נוספת מעלה הבית יוסף שהרי בברכה כתוב "שאם ייסתם אחד מהם או יפתח אחד מהם", וכמו שב"יפתח אחד מהם" הכוונה לאיזה איבר שיהיה כך הכוונה ל"אם ייסתם אחד מהם" גם איזה איבר שיהיה ? ולכן הבית יוסף מסביר את "אם ייסתם אחד מהם" בעניין אחר- שיש גבול לאדם שיכולים נקביו להיסתם ולא ימות, וכיוון שעבר אותו גבול אי אפשר להתקיים אפילו שעה אחת. ומכיוון שבכלל הנקבים יש את נקב פי הטבעת ופי האמה ובכלל האיברים החלולים יש את המעיים והם ממלאים תפקיד חשוב מאוד בעת עשיית הצרכים של האדם, לכן תיקנו שבח זה בעת עשיית צרכיו. והסבר נוסף שאם אדם יוצא לנקביו מעבר לגבול אזי הוא יכול למות וזה בכלל שאם "יפתח אחד מהם" ומעניין עשיית צרכיו ממש. ולכן השו"ע גרס "אפילו שעה אחת" לעומת זאת משנה ברורה בס"ק ג' כתב מנהגנו שלא לומר "אפילו שעה אחת" כך מוכח באגודה וכ"כ המגן אברהם והגר"א (כמו אבודרהם).
רופא כל בשר – ע"ש שהנקבים שברא באדם להוציא פסולת מאכלו, כי אם יתעפש בבטן האדם ימות והוצאתו היא לרפואתו (אבודרהם).
מפליא לעשות – מפרש הטור כדאיתא במדרש כי ה' גדול ועושה נפלאות, האדם דומה לנאד (כיס) מלא רוח, ואם יעשה אדם בנאד נקב כחודה של מחט הרוח יוצאת ממנו, והאדם מלא נקבים ורוחו משתמרת בתוכו, הרי עושה נפלאות. והרד"א פירש ע"ש שבורר את המאכל הטוב ודוחה את הפסולת. והרמ"א פירש שהברכה היא על הנשמה שה' שומר רוח האדם בקרבו וקושר דבר רוחני בדבר גשמי (אי אפשר לנשמה לעשות פעולות רוחניות כאשר הגוף חולה באחד מאיבריו) והכול הוא ע"י שהוא רופא כל בשר כי אז האדם בקו הבריאות ונשמתו משתמרת בקרבו ולכן תקנו לומר אחרי ברכת אשר יצר "אלהי נשמה.."
לרפואת כל חולי עם ישראל
1. שדי חמד בחלק ו' סימן יג' סק' לג' אומר אף שדרך מר"ן בשו"ע לפסוק כשנים משלושה עמודי ההוראה (הרי"ף, הרמב"ם והרא"ש) מ"מ במחלוקת התלויה בחילוף גרסאות אינו פוסק כן, וכ"כ בספר מכתם לדוד בחלק י' ס' מח' וז"ל אע"ג דבעלמא אורח הצדיק למיפסק כתרי מנייהו... דבר התלוי בגרסא הילכך בהא ספוקי מספקא ליה אי נקטינן כותייהו שהגרסא שנזדמנה לפניהם עיקר והם שפיר גרסו לפי הנוסחא שלהם.
אשר יצר את האדם בחכמה- פירוש בריאת האדם היא בחכמה נפלאה (ראה להלן מפליא לעשות) ותוס' מפרש שהתקין מזונותיו של אדם הראשון ואח"כ בראו (טור סימן ו).
וברא בו נקבים נקבים, חלולים חלולים (בגימטרייה רמ"ח כמניין אברי האדם). פירש הבית יוסף שמכיוון שיש בגוף הרבה נקבים ואברים חלולים לכן כפל אותם בברכה (נקבים נקבים וכו').
שאם ייסתם אחד מהם או אם יפתח אחד מהם (גרסת הטור) – פרש"י (בברכות ס: ) אם יפתח אחד מהחללים כגון הלב או הכרס או המעיים, או אם ייסתם אחד מהם מן הנקבים הפתוחים כגון הפה או החוטם או פי הטבעת. נראה שרש"י גורס "יפתח" לפני "ייסתם" וכך היא גרסת הרי"ף והרא"ש ונימוקם הוא שמילת "יפתח" חוזרת על ה"חלולים" דבר שסיים בו (כלומר מתייחס קודם לנושא האחרון שסיים בו "חלולים" ולכן אומר "יפתח" ולאחר מכן מתייחס לנושא הראשון "נקבים" ואומר "ייסתם") . אבל הרמב"ם בהלכות ברכות בפ"ז ה"ה גורס ייסתם קודם ליפתח ( מה שנקרא בלשוננו בהתאמה). השו"ע פסק לפי גרסת הרמב"ם1 . והמשנה ברורה פסק בס"ק ב' לפי רש"י, הרא"ש והרי"ף.
אי אפשר להתקיים אפילו שעה אחד- מהר"מ מרוטנבורק כתב שאין לגרוס "אפילו שעה אחת" שהרי סותם את פיו הרבה שעות ויכול לחיות ( נושם דרך האף) וכ"כ אבודרהם והכלבו בשמו. הטור בא ליישב את הגרסה "אפילו שעה אחת" ומפרש את הברכה על זמן יציאת הוולד לעולם כדאיתא במסכת נדה שכל זמן שתינוק במעי אימו טבורו פתוח ופיו סתום, יצא לאוויר העולם נפתח הסתום, ונסתם הפתוח שאלמלא כן אי אפשר להתקיים אפילו שעה אחת. ואע"פ שאחר צאתו לאוויר העולם סותם את פיו ויכול לחיות. ויש לשאול מאחר שאם ייסתם אחד מהם שייך רק בנקב הפה בלבד, אזי למה מזכיר שברא נקבים נקבים שכולל את כל הנקבים בגוף? נראה לבית יוסף לתרץ שכמו שכתב חלולים חלולים ( שהרי אם יפתח אבר אחד חלול האדם לא יכול להתקיים) כך כתב נקבים נקבים. קושייה נוספת מעלה הבית יוסף שהרי בברכה כתוב "שאם ייסתם אחד מהם או יפתח אחד מהם", וכמו שב"יפתח אחד מהם" הכוונה לאיזה איבר שיהיה כך הכוונה ל"אם ייסתם אחד מהם" גם איזה איבר שיהיה ? ולכן הבית יוסף מסביר את "אם ייסתם אחד מהם" בעניין אחר- שיש גבול לאדם שיכולים נקביו להיסתם ולא ימות, וכיוון שעבר אותו גבול אי אפשר להתקיים אפילו שעה אחת. ומכיוון שבכלל הנקבים יש את נקב פי הטבעת ופי האמה ובכלל האיברים החלולים יש את המעיים והם ממלאים תפקיד חשוב מאוד בעת עשיית הצרכים של האדם, לכן תיקנו שבח זה בעת עשיית צרכיו. והסבר נוסף שאם אדם יוצא לנקביו מעבר לגבול אזי הוא יכול למות וזה בכלל שאם "יפתח אחד מהם" ומעניין עשיית צרכיו ממש. ולכן השו"ע גרס "אפילו שעה אחת" לעומת זאת משנה ברורה בס"ק ג' כתב מנהגנו שלא לומר "אפילו שעה אחת" כך מוכח באגודה וכ"כ המגן אברהם והגר"א (כמו אבודרהם).
רופא כל בשר – ע"ש שהנקבים שברא באדם להוציא פסולת מאכלו, כי אם יתעפש בבטן האדם ימות והוצאתו היא לרפואתו (אבודרהם).
מפליא לעשות – מפרש הטור כדאיתא במדרש כי ה' גדול ועושה נפלאות, האדם דומה לנאד (כיס) מלא רוח, ואם יעשה אדם בנאד נקב כחודה של מחט הרוח יוצאת ממנו, והאדם מלא נקבים ורוחו משתמרת בתוכו, הרי עושה נפלאות. והרד"א פירש ע"ש שבורר את המאכל הטוב ודוחה את הפסולת. והרמ"א פירש שהברכה היא על הנשמה שה' שומר רוח האדם בקרבו וקושר דבר רוחני בדבר גשמי (אי אפשר לנשמה לעשות פעולות רוחניות כאשר הגוף חולה באחד מאיבריו) והכול הוא ע"י שהוא רופא כל בשר כי אז האדם בקו הבריאות ונשמתו משתמרת בקרבו ולכן תקנו לומר אחרי ברכת אשר יצר "אלהי נשמה.."
לרפואת כל חולי עם ישראל
1. שדי חמד בחלק ו' סימן יג' סק' לג' אומר אף שדרך מר"ן בשו"ע לפסוק כשנים משלושה עמודי ההוראה (הרי"ף, הרמב"ם והרא"ש) מ"מ במחלוקת התלויה בחילוף גרסאות אינו פוסק כן, וכ"כ בספר מכתם לדוד בחלק י' ס' מח' וז"ל אע"ג דבעלמא אורח הצדיק למיפסק כתרי מנייהו... דבר התלוי בגרסא הילכך בהא ספוקי מספקא ליה אי נקטינן כותייהו שהגרסא שנזדמנה לפניהם עיקר והם שפיר גרסו לפי הנוסחא שלהם.
הוסף תגובה
עוד מיעקב חזן
עוד בנושא אמונה