תפילות של שבת

תפילות של שבת

תפילת ערבית של שבת

טעמים למנהג לומר במה מדליקין : הטור בסימן ער' אומר שמפני שיש בו דיני הדלקה ושלושה דברים שצריך אדם לומר בתוך ביתו ערב שבת עם חשכה.

 המגן אברהם בסק"א בשם מנהגי מהרא"ק - כדי שאם איחר לבא לבית הכנסת יסיים תפילתו בעוד שהקהל אומרים במה מדליקין (לפי הנוהגים לאומרו אחרי תפילת ערבית). ולכן אין אומרים אותו בשבת חול המועד שלפי שאין מאחרין כל כך (לבוא לבית הכנסת) דאין עושין מלאכה כל כך בחול המועד.

הבית יוסף בבמה מדליקין כתוב ש"שלושה דברים צריך אדם לומר בתוך ביתו ערב שבת עם חשכה : עישרתן ? עירבתן? הדליקו את הנר ! ", לכן אין אומרים במה מדליקין ביו"ט שחל בערב שבת מפני אסור לעשר ביו"ט, (בשם הרוקח, שיבולי הלקט והכלבו). וכן כתב שביו"ט אין טרודים בשום דבר ולכן לא צריך להזכירם לערב ולהדליק את הנר כמו בערב שבת רגיל. ובערב שבת שחל חנוכה בתוכה לא אומרים "במה מדליקין ובמה אין מדליקין ? איו מדליקין לא בלכש ולא בחוסן.." מפני שכל השמנים כשרים לחנוכה גם כאשר חל שבת בתוכה.

בספר מור וקציעה (סימן ער')- איתא במסכת שבת כא. אמר רבה פתילות שאמרו חכמים אין מדליקין בהם בשבת – מפני האור מסכסכת בהם, שמנים שאמרו חכמים אין מדליקין בהם מפני שאין נמשכין אחר התפילה . ורש"י פירש שמא יטה את הנר. ולכן מור וקציעה שיבח את מנהג הספרדים שאומרים אותו אחר קבלת שבת להזכיר איסור שמא יטה .

 

בעמידה אומרים "אתה קדשת את יום השביעי לשמך, תכלית מעשה שמים וארץ, וברכתו מכל הימים וקדשתו מכל הזמנים וכן כתוב בתורתך ויכֹלו..." לכאורה אין קשר בין "וקדשתו מכל הזמנים" לבין " ויכֹלו השמים והארץ"? לכן צריך להסביר שהמילים "וכן כתוב בתורתך ויכֹלו.." חוזרות על המילים "תכלית מעשה שמים וארץ".

טעם לאמירת "ויכֹלו" בתפילת העמידה לפי הגמ' בשבת קיט: אמר רב המנונא כל המתפלל ואומר ויכֹלו מעלה עליו הכתוב כאילו נעשה שותף לקב"ה במעשה בראשית שנאמר " ויכֹלו " אל תקרי ויכֹלו אלא ויְכַלו (פירוש הקב"ה והוא).

טעמים לאמירת ויכֹלו בציבור לאחר העמידה- משום שביו"ט שחל להיות בשבת אין אומרים את ויכֹלו בתפילה העמידה מכיוון שמתפללים "אתה בחרתנו" (תפילת יו"ט), לכן צריך לאומרו לאחר העמידה, ואגב זה תקנו לומר בכל השבתות. טעם נוסף להוציא מי שאינו יודע אותו וי"א שנהגו לומר אותו בקול רם מעומד משום שהוא עדות לקב"ה על מעשה בראשית (טור סימן רס"ח).

 

מדוע תקנו ברכה מעין שבע?

הברכה נתקנה משום סכנת מזיקין מכיוון שבתי הכנסת שלהם היו בשדות לכן תיקנו אותה בשביל בני אדם שמאחרין לבוא לבית הכנסת יסיימו את תפילתם בעוד השליח ציבור מאריך ואומר את מעין שבע (שבת כד:). התקנה הייתה רק בשבת מכיוון שהשבת היא תדירה יותר מיו"ט (שלא תקנו בו). וגם כיום שבתי הכנסיות נמצאות בעיר התקנה נשארה רק לשבת (טור סימן רס"ח). מאותה סיבה אין לאומרה בבית חתנים ואבלים (ריב"ש בתשובות ס' לז' מ').

קידוש בערב שבת

 הסברים למילות הקידוש ע" הטור בסימן רע"א :

זיכרון למעשה בראשית – אנו שובתים ביום ששבת בו ה' אחר תכלית מעשה בראשית.

תחילה למקראי קודש – שהשבת מוזכר תחילה בפרשת המועדים, קודמת לכולם.

זכר ליציאת מצרים – השבת היא תחילה למקראי קודש שהם זכר ליציאת מצרים, הרמב"ם אומר שיציאת מצרים מורה על אלוה קדמון מחדש, חפץ ויכול. שאם יעלה על לבך ספק על השבת שמורה על החידוש ועל החפץ ועל היכולת, תזכור מה ראו עיניך ביציאת מצרים שהוא לך ראיה. והנה השבת זכר ליציאת מצרים, ויציאת מצרים זכר לשבת, כי יזכרנו בו ויאמרו כי השם מחדש בכל זמן אותות ומופתים ועושה הכל ברצונו כי הוא אשר ברא את הכל במעשה בראשית.

הבית יוסף בשם הא"ח מסביר מדוע אין אומרים בקידוש "אשר בחר בנו"  לפי שהשבת ניתנה במרה ועדיין לא בחר בנו לגמרי עד אחר נתינת התורה.

יום השישי ויכלו השמים – ר"ת שם ה' (דרכי משה). בשו"ת חתם סופר חלק א'  סימן י' מקשה היאך אנו מתחילין את הקידוש מאמצע הפסוק, והרי כל פסוקא דלא פסקיה משה לא פסקינן לה ? שהרי תחילת הפסוק "וירא אלוקים את כל אשר עשה והנה טוב מאוד ויהי ערב ויהי בקר יום השישי" (בראשית א,לא). מכיוון חז"ל דרשו ש"טוב מאוד" זה המוות ולכן אין מתחילין מכאן שהרי היכא דלא אפשר שרי למפסק קרא. והביא ראיה מהיכין ובועז דכל היכא דאיכא אתנח או זקף קטון חשיב כפיסקא שפסקיה משה ( יש אתנח ב"מאוד"). ובשו"ת רב פעלים ח"א (חלק אורח חיים סימן יא) כתב שמאחר שהנוסח זה מוזכר בפרי עץ החיים בשם האר"י ז"ל אין לפקפק בזה. ובפתח הדביר (סק"י) כתב שבדרך תפילה מותר לחלק פסוק לשני חלקים  ( ראה ילקוט יוסף סעיף כג סק"ל).

 

פיוט שלום עליכם

המנהג לאמירת שלום עליכם מבוסס לפי רבי יוסי ב"ר יהודה שאמר – שני מלאכי השרת מלווים לו לאדם בערב שבת מבית הכנסת לביתו.
וכתב ספר ישורון (עמ'294 ) שלא נודע מי חיבר פיוט זה (שלום עליכם), ולא נמצא בסידורי הקדמונים. ויש אומרים שהמקובלים הנהיגו לאומרו. וקשה שהרי אסור לבקש מהמלאכים כמו שאמרו בירושלמי (פ"ט  בברכות הלכה א) – "אם בא על אדם צרה, לא יצווח למיכאל ולא לגבריאל, אלא לי יצווח ואני עונה לו מיד, הדא הוא דכתיב כל אשר קרא בשם ה' ימלט." וכ"כ הרמב"ם בפירוש המשניות ( פרק חלק) וכ"כ ספר העיקרים (סימן יז) ובספר מעשה רב שבסוף ספר השאילתות (ס' קכח). וכתב שהגר"א היה תמה על מה שנוהגים לומר בסליחות מלאכי רחמים וכן בליל שבת ברכוני לשלום שהרי אין למלאכים שום כח וגם אינם בעלי בחירה לשלול מהם מהומה... ואמר שמיום עמדו על דעתו לא אמר ברכוני לשלום בליל שבת ולא תפילת מלאכי רחמים בסליחות. יעויין בילקוט יוסף ס'כד ס"ק ל"א.

הבית האחרון בפיוט -צאתכם לשלום

בשערי תשובה (סימן רס"ב סק"ב) בשם תוספת שבת כתב שגדול אחד מחק בנוסח "שלום עליכם" את החרוז "צאתכם לשלום" והסכים עימו. וליתא, שהכוונה בעת שיצאו יהיה צאתם לשלום ולא שדוחה אותם מעליו ופוטרם. ולפי שאינו יודע צאתם, הוא גומר ואומר עכשיו, ואין למחוק דבר שנהגו ברוב ישראל. ובספר יסודי ישורון ( עמ' 294) הביא בשם מאורי אור שנכון לאמרו שהרי אמרו בשבת קיט. שני מלאכי השרת מלוין לו לאדם וכו', ולא אמר הולכים עמו, ומשמע שתכף הולכין (לאחר שהאדם הגיע לביתו), ועל זה סומכין אחר כל את הפסוקים "כי מלאכיו יצוה לך לשמרך" להורות שמלבד אלו המלאכים שלוו אותנו יש לנו עוד מלאכים לשמרנו תמיד. יעויין בילקוט יוסף ס"ק לא.

 

תפילת שחרית של שבת

הטור בסימן רפ"א מביא הסברים למילות התפילה - בברכות קריאת שמע אומרים באל אדון על כל המעשים "קרא לשמש ויזרח אור ראה והתקין צורת הלבנה", כשקרא לשמש להאיר וראה שיבואו העולם לטעות אחריו לעובדו, ולכן התקין צורת הלבנה כדי שימנעו מלטעות אחריו כאשר יראו כי הם שנים. וצריכה הלבנה לעזור לשמש בלילה להודיע שלא יספיק לעולם השמש לבדו. וי"מ ראה והקטין צורת הלבנה עקב הקטרוג.

בתפילת העמידה "ישמח משה במתנת חלקו" – כשהיו אבותינו במצרים וראה משה כובד השעבוד שהכבידו עליהם, וביקש מפרעה שיתן להם יום אחד בשבוע שינוחו בו, ונתנו לו פרעה, ובחר משה ביום השביעי. וכאשר נצטוו על יום השבת שמח משה שבחר ביום השביעי וזהו ישמח משה במתנת חלקו. וי"מ שאמר לו הקב"ה למשה מתנה טובה יש לי בבית גנזי, ושבת שמה, ואני מבקש ליתנה לישראל, לך והודיעם. ועל כך תקנו ישמח משה באותה מתנה (טור בסי' רפא).

מנהג הספרדים לומר "אתה הראת לדעת" קודם הוצאת ספר תורה לפי שהנושא הוא קבלת התורה והיא ניתנה בשבת (בשנה שעם ישראל קיבל את התורה, חג שבועות חל בשבת).

מדוע לא מוציאים בשבת רגילה שתי ספרי תורה: פרשת השבוע ולקורבנות המוספין "וביום השבת" ?

הטור בסימן רפ"ג מביא שתי טעמים:

 א. בפרשת קורבנות של מוסף של שבת ישנם רק שתי פסוקים (ואין עליה לתורה פחות משתי פסוקים) ואין לקרוא אלא מעינינו של יום.

 ב. איתא במסכת תענית כז:- אמר הקב"ה לאברהם תיקנתי להם סדר קורבנות, בזמן שקורין אותם לפני, מעלה אני עליהם כאילו הקריבום לפני ומוחל אני על כל עונותיהם. ובקורבנות מוסף של שבת, אין קרבן לכפר שכולם עולות, ולכן לא צריך לקרוא אותם בשבת (מכיוון שקריאת הקורבנות נועדה לכפר). וזאת גם הסיבה שבתפילת מוסף כתוב "רצית קורבנותיה", למה רצית קורבנותיה? לפי שבשאר יום טוב כל הקורבנות הינם חטאות ובשבת כולן עולות (קורבן עולה הוא לשם ריצוי ולא על חטא).

הבית יוסף מביא טעם נוסף בשם התוס' (מגילה כז.) לפי שצריך להפטיר בכל מועד מענינו של אותו מועד, ואם היינו קוראים בכל שבת את אותו מפטיר (קורבנות המוסף של שבת), אזי יהיה צריך לקרוא הפטרה באותו עניין ואז יהיו כל ההפטרות היו זהות בכל השבתות. ולכן אין קוראים במפטיר את קורבנות המוסף של שבת.

תפילת מוסף של שבת

הטור בסימן רפ"ו אומר שבתפילת מוסף נוהגים בספרד לומר ל"משה צוית" ובאשכנז נוהגים לומר "תכנת שבת" שמיוסדת על אלפא ביתא של סדר תשר"ק, ע"ש הגאולה דכתיב "אשרקה להם ואקבצכם".  עדות המזרח נהגו כמנהג אשכנז. הבית יוסף מביא בשם שבלי הלקט שכתב שהגאולה העתידה להיות בזכות השבת כמו שנאמר "לסריסים אשר ישמרו את שבתותי... והביאותים אל הר קדשי". וכך הוא מסביר את ראשי התיבות של תפילת "תכנת שבת" בנושא הגאולה :

תשר"ק -  "אשרקה להם ואקבצם כי פציתים"

צפע"ס-  "יטפו ההרים עסיס"  (צ' ו-ט' מתחלפים)

נמל"ך – "והיה ה' למלך"

יטח"ז -  "יטו שכם אחד לעבדו כי עין בעין יראו"

והד"ג ב"א – יבוא לוויתן (הדג ) ויכרו עליו חברים (כפי שכתוב בבבא בתרא עה. שעתיד הקב"ה לעשות סעודה לצדיקים מבשרו של לויתן שנאמר "יכרו עליו חברים" (איוב מ,ל), ואין "כרה" אלא סעודה , ואין חברים אלא תלמידי חכמים.

אז מסיני – קודם שבאו ישראל לסיני קבלו את השבת ( במצרים ובמרה נצטוו, אז – לשון הקדמה)

 

הסבר מילות תפילת מוסף לפי הבית יוסף בשם שיבולי הלקט :

תכנת – לשון סידור

רצית קורבנותיה- קורבנות שבת הם עולות (בכל החגים יש בקורבנות שעיר חטאת שבא על כפרה, ובשבת אין קרבן חטאת אלא קרבן עולה לשם ריצוי) ויש מפרשים לא רצית קרבן אא"כ עבר עליו שבת כדכתיב "מיום השמיני ירצה". הטור מוסיף הסבר שאע"פ שצריך לחלל שבת בשביל להקריב קורבנות, רצית את קורבנותיה.

צווית פירושיה עם סידורי נסכיה– כמו שכתוב "צו את בני ישראל", על מערכות של לחם הפנים ( התרגום של אונקלוס לשש המערכות הוא שית סדרין) ונכסיה הנם מלשון קשות של מערכת לחם הפנים.

מענגיה לעולם כבוד ינחלו – ע"ש האגדה דפסיקתא דבאתי לגני בזכות ב' דברים ישראל מתענגים לפני הקב"ה בזכות שבת (דכתיב אז תתענג על ה' ) בזכות מעשר.

טועמיה חיים זכו– המכבדים את השבת במיני מאכל ומטעמים, ויש סומכין מכאן לטעום תבשילו מע"ש.

ב"תכנת שבת" יש כ"א תיבות ( עד אז מסיני) כנגד וביום השבת ועולת השבת שיש בה כ"א  תיבות.

 

הסיבה לאמירת "כתר" בתפילת מוסף בשבת, ביו"ט ובנעילה ביום הכיפור:

כתב הבית יוסף בסימן תכג' בשם שיבולי הלקט בסימן מ"ה וז"ל מצאתי בתשובות הגאונים לפי שבימי רב גזר יוזגדר מלך פרס שלא יקראו קריאת שמע, מה עשו חכמים שבאותו הדור תקנו להבליעו בין הקדושות בכתר: רישא – "שמע ישראל" וסיפא – "אני ה' אלוהיכם". ולמה תקנו לומר בהבלעה ? כדי שלא תשכח ק"ש מפי התינוקות (הבוגרים יוכלו לומר את שמע בלחש, אבל התינוקות לא ישמעו ולא ילמדו), ובקשו רחמים מן השמים. ובא תנין בחצי היום ובלע את יוזגדר מלך פרס בבית משכבו ובטלה הגזרה. אמרו חכמים שבאותו הדור לא נבטל את התקנה (שלא לומר שמע בקדושת כתר), כדי שיתפרסם הנס לדורות, ולכן קבעו את שמע בתפילת המוספין ובתפילת הנעילה שאין שם ק"ש כלל וכן מנהג בשתי ישיבות עכ"ל.

 

תפילת מנחה של שבת

טעמים לאמירת "ובא לציון גואל" במנחה ולא בשחרית

א. כתב השבלי הלקט בשם רש"י שבכל יום אחר התפילה היו קוראים מקרא, משנה ושמועות, כדאמרינן לעולם ישלש אדם ימיו וכו' , וכיוון שרבה העניות, ולא היו יכולים לעסוק בלימוד בימי החול, היו קוראים בנביא ב' פסוקים - "ובא לציון" "ואני זאת בריתי" . ובשבת ויו"ט שיש ביטול מלאכה לעם, החזירו עטרה ליושנה, לקרות בתורה ולתרגם מעין היום. ועל כן אין אנו אומרים "ובא לציון" בשחרית של שבת, שהרי כבר קראו בנביא (הפטרה), ואעפ"כ אומרים אותו במנחה של שבת כדי שלא ישכח בימות החול. ומוסיפים " ואתה קדוש" וכו', לפי שהקב"ה משרה שכינתו בתוכנו, לשמוע תהילות ישראל, דאמרינן אמר רבי חנינא על כל קילוס וקילוס שמשבחים ישראל לקב"ה הוא משרה עליהם. ועוד הוסיפו לומר "וקרא זה אל זה" שלא היו יכולים לומר קדושה בתוך התפילה, שגזרו האויבים שהיהודים לא יענו קדושה בתפילה, והיו אורבים להם אם יענו קדושה, ולאחר התפילה כשהיו האורבים הולכים להם , היו קוראים "וקרא זה אל זה " (בית יוסף בסי' קלב).

ב. מפני שבימי החול עמי הארץ המאחרים לבוא לתפילה (לכן תיקנו לומר אותה בשחרית), שלא יפסידו שמיעת הקדושה, כדאמרינן בשלהי סוטה – עלמא אמאי קאי אסדרא דקדושא וכו', ולכן אין אומרים אותה בשבתות ויו"ט בתפילת שחרית מכיוון שכולם באים לבית הכנסת בזמן. ומה שנהגו לאומרה במנחה של שבת, לפי שהיו דורשים קודם תפילת מנחה ורגילים לדבר בסוף הדרשה בפסוקי גאולה וקדושה לכן מתחילים מנחה בעניני קדושה וגאולה (סימן רצ"ב) .

ג. הלבוש כתב ש"בא לציון" שבמנחה של שבת הוא במקום סדר קדושא שאומרים בכל יום חול בבוקר, אלא מאחר שבשבת ויו"ט מאריכין בתפילת שחרית ומוסף הניחוה עד מנחה.

 

טעמים לאמירת תפילת "ואני תפילתי לך ה' עת רצון "  לפי הוצאת ספר תורה במנחה

א. כתוב במדרש "ישיחו בי יושבי שער ונגינות שותי שכר" וכתיב בתריה "ואני תפילתי לך ה' עת רצון" – אמר דוד לפני הקב"ה, ריבונו של עולם, אין אומה זו כעו"ג ששותין ומשתכרין ופוחזים. אנו לא כן, אע"פ שאכלנו ושתינו "ואני תפילתי לך ה' ".

 ב. שבלי הלקט כתב ( ס'  קכו') בשם רבי נתן ב"ר מכיר, למה אומרים במנחה של שבת "ואני תפילתי" בשביל שצרה אחרונה שלא נהייתה מעולם כמוה, שתהיה בעקבי הקץ תשעה חדשים, שנאמר "לכן יתנם עד עת יולדה ילדה". והיום האחרון  תכבד הצרה, מכל שלפניה, ויום שבת יהיה, וכל היום תהיה הצרה עד עת מנחה, ואז יהיו ישראל נענין במנחה ומיד יבא משיח ויושיענו, הדא הוא דכתיב "בעת רצון עיניתיך וביום ישועה עזרתיך" והיינו דכתיב "בשובה ונחת תוושעון" כלומר ביום נחת (שבת) תגאלו, ותפילת מנחה קורא עת רצון (שהרי אליהו לא נענה אלא בתפילת מנחה שנאמר "ויהי בעלות המנחה").

 ונהגו לומר ואני תפילתי גם כאשר אין ספר תורה ( משנה ברורה סק' ב', ילקוט יוסף הערה ב').

 

בתפילת העמידה אומר "אתה אחד" ויש בו נד' תיבות כמו שיש בפרשת זכור את יום השבת לקדשו עד ויקדשהו.

"מי כעמך ישראל גוי אחד בארץ" איתא במדרש ג' מעידין זה על זה : קב"ה, ישראל ושבת.

הקב"ה וישראל מעידין על השבת שהוא יום מנוחה.

ישראל ושבת מעידין על הקב"ה שהוא אחד.

הקב"ה ושבת מעידין על ישראל שהן יחידין באומות.

ועל פי זה נתקן "אתה אחד".

 

מדוע בתפילות השבת תקנו ג' ענינים שונים בכל אחת מתפילות?

בתפילות שבת בברכה האמצעית יש לכל תפילה יש נוסח אחר:  "אתה קדשת" "ישמח משה" "אתה אחד". לעומת זאת בוי"ט תקנו בכל התפילות נוסח זהה "אתה בחרתנו" וכן בימי החול הנוסח בכל התפילות הוא זהה. בתפילות השבת תקנו ג' ענייני שונים בכל אחד מתפילות. מכיוון שכל תפילה בשבת הינה כנגד ג' שבתות מסויימות:

"אתה קדשת" כנגד שבת בראשית ( בריאת העולם) ככתוב "תכלית מעשה שמים וארץ" "ויכלו השמים והארץ וכל צבאם...".

"ישמח משה" – כנגד שבת של מתן תורה דלכולי עלמא בשבת ניתנה התורה ככתוב "אז מסיני נצטוו צוויי פעליה כראוי".

"ואתה אחד" – כנגד שבת של עתיד (הגאולה לעתיד לבוא) ככתוב "תפארת גדלה ועטרת ישועה".

 

מדוע מזכירים את שלושת האבות בברכה האמצעית בתפילת מנחה ?

הבית יוסף מפרש את נוסח התפילה "אברהם יגל, יצחק ירנן, יעקב ובניו ינוחו בו" – לפי שהאבות שמרו את השבת שאפילו עירובי תבשילין שמר אברהם אבינו וכן צווה את בניו (זה יצחק) ואת ביתו (זה יעקב), לכן אנו מזכירין אותם בתפילה :

נאמר גילה באברהם כפי הכתוב בב"ר גיל יגיל אבי צדיק זה אברהם-בשעה שנתבשר לא יירשך זה (ישמעאל) וכו', בא שמחה וגיל בלבו, שנאמר ויפול אברהם על פניו ויצחק. וכיוון שנדרש גיל יגיל אבי צדיק על אברהם (האבא של הצדיק), נמצא שיצחק הוא הצדיק, ומצינו רננה אצל צדיקין דכתיב "רננו צדיקים" ועוד שאמר אברהם "השה לעולה בני"  (שאמר אברהם ליצחק שהוא יהיה הקורבן) מיד רינן יצחק ואמר שירה , ומה שירה אמר שיר של קרבן.

יעקב ובניו ינוחו בו דכתיב "ויחן את פני העיר" אמרו בב"ר שקבע תחומין מבע"י, מכאן ששמר יעקב שבת. ודווקא יעקב ובניו ולא אברהם ובניו ולא יצחק ובניו, שהרי בני ישמעאל ועשיו אינם נחים בשבת.

מוצ"ש

מדוע רגילין להזכיר את אליהו הנביא במוצ"ש?

אליהו עתיד לבשר את הגאולה, וכמו שכתוב בעירובין מג: מובטח להן לישראל שאין אליהו בא לא בערבי שבתות ולא בערבי יו"ט . ולכן אנו מתפללין (מזכירים את אליהו במוצ"ש) כיון שעבר השבת ויכול (עכשיו) לבוא, שיבוא ויבשרנו (הטור בסימן רצ"ה)

מדוע מבדילים בתפילה מוצ"ש ?   

איתא בברכות לג. – אמר חייא בר אבא אמר רבי יוחנן אנשי כנסת הגדולה תקנו להם לישראל ברכות ותפילות, קדושות והבדלות, בתחילה קבעוה (הבדלה) בתפילה, העשירו קבעוה על הכוס, חזרו והענו קבעוה בתפילה, והם (השאירו את התקנה להבדיל גם בתפילה וגם על הכוס) אמרו המבדיל בתפילה צריך להבדיל על הכוס.

טעמים לאמירת "אתה חוננתנו" בברכת חונן הדעת

א.מבואר בירושלמי שאסור לו לאדם לתבוע צרכיו קודם שיבדיל ( ולכן קבעוה בברכה הראשונה של הבקשות של חול), אי נמי מהבבלי שאם אין בינה (ברכת חונן הדעת) אז אינו יודע להבדיל. ועוד דילמא אתי למיטרד לכן קבעוה באתה חונן בתחילת התפילה, ולא תהיה לו טרדה, שבתחילת התפילה אדם יכול לכיוון יותר מאמצע התפילה לכן תקנו באתה חונן (טור בסימן רצ"ד), יעויין בילקוט יוסף שם ס"ב.

ב. בטור (בסימן רצ"ו) וכן כתב הבן איש חי (בפרשת ויצא ס"ד) – בשם הזוהר הקדוש (בפרשת בראשית דף יד:) - ובשירותא , מבדלי בצלותא ומבדילי על הכוס, פרחי מתמן וכו' . וכתבתי שם בסיעתא דשמיא בהגהותיי על הזוהר , הכוונה שמגרשים לאותם המזיקים בהדרגה: בתחילה אומרים הבדלה בצלותא דלחש ובזה נעקר ונתלש כוח פנימי של המזיקין , ואחר כך "שיר של פגעים" ( יושב בסתר עליון) ובזה נעקר ונתלש כוח האמצעי שלהם, ואחר כך הבדלה בקול רם ובזה נתלש כח החיצוני שלהם. ואז פרחי לגמרי ואזלי להו למדברא וכו'.

טעמים למנהג הנשים שלא לשתות יין בהבדלה:

א. עץ הדעת בו הכשילה חוה את אדם הראשון היה גפן (ברכות מ.), ולכן במוצ"ש אינה טועמת מהגפן, מפני שכבתה נרו של עולם ( אדם הראשון), שעל ידי החטא עץ הדעת, ניתן לה דם נידות כדי להבדילה מן האדם (של"ה). ולפי זה מותר להם לשתות מההבדלה על חמר מדינה.

ב. ובשו"ת קריית חנה דוד (חלק ב' ס' לז) כתב שבטעם מפני שסחטה ענבים ונתנה לאדם הראשון, ובזה גרמה לערב טוב ברע, ואנחנו בכח מצוותנו ומעשינו אנו מבדילין בין האור לחושך ובין קודש לחול ומשום שהיא גרמה להתערב לכך אינה טועמת מיין ההבדלה.

כאשר חל יו"ט במוצ"ש אומרים קידוש והבדלה על כוס אחד ואין חוששין משום שאין עושים מצוות חבילות חבילות מבואר בגמרא ( פסחים קב:) שמשום דקידושא ואבדלתא חדא מילתא היא ( יעויין בילקוט יוסף ס' רצ"ט הערה ג').