בראשית פרק לה

מאת: עמירם בטיה

פשט הפרק:
כאשר ברח יעקב אבינו מעשיו, הוא שכב במקום שם נתגלו לו בחלומו מלאכי אלוקים(חלום סולם יעקב). במעמד ההוא יעקב נודר לעשות מזבח ולהקריב קורבנות בעת חזרתו וכן קורא למקום ההוא 'בית אל'. כעת מזרז ה' את יעקב לעלות ל'בית אל' ולקיים את נדרו. יעקב מורה לכל אשר עמו להסיר את אלוהי הנכר שאיתם משלל שכם, לטבול ולהחליף בגדים. יש כאן צורך בהתנתקות פיזית ונפשית מכל הפרשה ההיא, בה באו במגע עם מוות ועבודה זרה. על העמים מסביב נופל פחד ה' מפני גדלותם של בני יעקב, המסוגלים להלחם ולשמור על עדינותם, ולכן הם אינם רודפים אחריהם.

שם, בבית-אל, מתה ונקברת דבורה מינקת רבקה, שנשלחה להודיע ליעקב לצאת מפדן ארם (רש"י). ה' מתגלה ליעקב וקורא את שמו "ישראל", קריאת שם זאת היא ביטוי להבדל בין הגלות לישראל. על אף שבשתיהן יש בעיות וסיבוכים, בגלות אנו משתדלים להימלט מהצרות. אך בישראל אנו בבחינת נגיד ושר הנאבק בעוז וגבורה. בנוסף, מברך אותו ה' בריבוי זרעו ונתינת הארץ להם. יעקב מקים מצבה וקורא למקום בית אל פעם נוספת כדי לחזק את העובדה שבמקום זה שורה השכינה תמיד (רמב"ן).

בדרך לבית לחם יולדת רחל את בנימין בקושי רב ומתה בלידתה. יעקב קובר אותה שם ומקים מצבה על קברה. רחל שנקברה בדרך, היא הכוח שלנו להחזיק מעמד בדרך(מהר"ל, "נצח ישראל", פרק א'). בסוף נגיע, אבל נחוצה תכונה כזאת של להחזיק מעמד בדרך. "אל תראי"-  ייסוריה של רחל אלו חבלי לידה שמתוכם נולד בן, מהצרות נולד המשך קיומה של האומה.

בסוף הפרק נפגשים עם מעשה ראובן עם בלהה (ראה "מעמיקים מבט"), שובו של יעקב מגלות של 36 שנים בהן לא פגש את יצחק אביו, מותו של יצחק  וקבורתו במערת המכפלה. 

מעמיקים מבט:
"ויהי בשכון ישראל בארץ ההיא וילך ראובן וישכב את בלהה פילגש אביו, וישמע ישראל, ויהיו בני יעקב שנים עשר" (לה כב). איך יתכן שראובן עשה נבלה כזאת? לאחר זמן יעמדו ישראל על הר גריזים והר עיבל ויאמרו " ארור שוכב עם אשת אביו" (דברים כז כ) ושם יעמוד גם כל שבט ראובן ואביהם עשה כדבר הזה?! לא יתכן.

רש"י מביא מחז"ל "וישכב" מתוך שבלבל משכבו (החליף בין המיטות), מעלה עליו הכתוב כאילו שכבה.

כשמתה רחל, נטל יעקב מיטתו, שהייתה נתונה תדיר באוהל רחל ולא בשאר אוהלים, ונתנה באוהל בלהה. בא ראובן ותבע עלבון אמו. אמר: אם אחות אמי (רחל) הייתה צרה לאמי(שתי נשים הנשואות לאיש אחד קרויות 'צרות' זו לזו), שפחת אחות אמי תהא צרה לאמי? לכך בלבל". איך ראובן מעז להתערב בענייניו האישיים של יעקב אבינו? מה זה נוגע לו? יעקב אבינו הוא אדם גדול וקדוש, תלמיד חכם, הוא יודע מה הוא עושה. התערבותו של ראובן נחשבת מעשה חמור כאילו שכב עם פילגש אביו.

"כל האומר ראובן חטא, אינו אלא טועה" (שבת נה ב). אמרו חז"ל: אם כן מדוע כתבה התורה ששכב עם בלהה? מדוע לא נכתב: וילך ראובן וייקח מיטת אביו ויעביר לאוהל לאה? מפני שאז היינו אומרים: זה לא נורא. אבל התורה רוצה לזעזע אותנו. כך שהקורא יהיה מזועזע ונחרד עד עומק נשמתו. אחר כך מסבירים לו: אין הדברים כפשוטם, אבל הזעזוע מוצדק, כי התערבות כזו מצד ראובן, חמורה באותה מידה. כמובן, ראובן היה צדיק מאוד, מבית יעקב היה, אלא שהקב"ה מדקדק עם צדיקים כחוט השערה, כפי שחז"ל מלמדים אותנו, ולכן זה היה כה חמור.

(עפ"י סיפרו של הרב אבינר, "ראשית")