שמות פרק י'

מאת: הרב אליעזר קשתיאל

פש(ו)ט הפרק:
בשתי מכות עוסק פרק י', מכת הארבה ומכת

החושך. במכת הארבה- הסדקים בחברה המצרית הופכים לעימות של ממש בין פרעה לעבדיו, הזועקים לו לחדול מעקשנותו- "שלח את האנשים... הטרם תדע כי אבדה מצרים"? ובמכת החושך מוותר פרעה לראשונה על דרישתו להשאיר את המשפחות במצרים ולאפשר הליכה מוגבלת של הגברים להקרבת הקורבנות "גם טפכם ילך עמכם".

למכת הארבה ולמכת החושך יש מכנה משותף- האפלה, הסתרת האור. על הארבה נאמר- "ויכס את עין כל הארץ ותחשך הארץ", ובמכת החושך- היתה "אפלה בכל ארץ מצרים שלושת ימים". החושך המאיים, יותר אווירת מוות סביב, ואכן פרעה מכנה את הארבה- "המוות הזה". המוות הולך ומתקרב- מכת הבכורות מורגשת מתמיד.

בשתי המכות הללו בולטות כאמור מטרת היציאה ממצרים- עבודת האלוקים, והקרבת קורבנות חגיגית. בכך משה נאמן לדברי האלוקים בתחילת הדרך- "שלח את עמי ויעבדוני".

מעמיקים מבט:
מכת הארבה מפגישה את מצרים באויב חדש- האנוכיות הקיצונית. הרבה חיות אוכלות מן הצומח ומן החי, אך אינן מכלות הכל. הארבה לא משאיר דבר לאף יצור חי אחר. הוא אוכל את כל העשב, וכל הפרי. להקת הארבה מכילה רבבות פריטים העוטים ללא הרף, ללא התחשבות. לא לחינם ראו חכמים(מסכת סוכה) בארבה- משל ליצר הרע הטמון בליבו של אדם- האגואיזם חסר ההתחשבות. השעבוד האכזרי בישראל, הפך את העם המצרי למין להקת ארבה הצורכת עוד ועוד, מבלי להתחשב באחר. חושך מכסה את "עין הארץ", עיוורון רגשי, החושך מכה במצרים פנימה. ומכת החושך מתוארת במילים- "לא ראו איש את אחיו"- לא לראות את האח, לאבד את רגש האחווה, זהו מחירו החברתי הנורא של שעבוד הזולת. לפי המדרש לחושך היה עובי הניתן למישוש ביד, כנאמר- "וימש חושך", חושך ממשי, אשר עוביו, לפי חז"ל- כעוביו של מטבע. אנחנו יודעים שהשוחד מעוור עיני חכמים, והמטבע מסמא את עיני האדם, עד כדי כך שאינו רואה את אחיו. זאת המפלה האמיתית והקשה של מצרים- מפלה, חסרת תקומה- "לא קמו איש תחתיו ומצד שני, לעומת החושך של מצרים, הולך ובוקע אור של אחווה, של אחדות- "ולבני ישראל היה אור במושבותם".