שמות פרק ט'

מאת: הרב אליעזר קשתיאל

פש(ו)ט הפרק:
בפרק זה מתווספות שלוש מכות נוספות- דבר, שחין וברד.

במכת הדבר- יתחדד ההבדל בין מקנה ישראל למקנה מצרים- כהבדל בין המוות לחיים.

במכת השחין- תתואר פגיעה מיוחדת בחכמי מצריים- החרטומים, פגיעה הגורמת לחוסר יכולתם לעמוד בארמונו של פרעה אל מול משה.

במכת הברד- ייחשפו לראשונה סדקים בפרעה ובמצרים, המבשרים יראת ה' והכאה על חטא המופיעה אצלם. משה מציע לפרעה לאסוף את צאנו לבית כדי שלא ייפגע מהברד, ואכן "הירא את דבר ה' מעבדי פרעה- הניס את עבדיו ואת מקנהו אל הבתים".

ולאחר ירידת הברד- מודה פרעה "חטאתי הפעם, ה' הצדיק ואני ועמי הרשעים".

גם השחין וגם הברד הן מכות הבאות מן השמים, בניגוד למכות הראשונות שבאות מן היאור ומן העפר. מכת הדבר מהווה שלב מעבר, מגפה מסתורית הבאה ממרומים, במהירות שלא לפי סדרי הארץ.

מעמיקים מבט:
במכת שחין- הפיח שזורק משה לשמים  הופך לאבק בשמי המדינה. מצרים מדינה בלי שמים, מלאה פיח ואבק- שצובעים את השמים בשחור מבהיל ומבחיל. העם המצרי מתנהג כעם ללא השראה, ללא אנשי רוח המשקיפים מגבוה ומבקרים מוסרית את העם. כשאין לעם "שמים"- גובה לשאיפות, "מבט על"- חייו מגואלים. הריקבון הפנימי פורץ החוצה, פצעים מכוערים על כל חלקי הגוף, מבטאים גועל פנימי שכבר אי אפשר להסתיר. הנבזות הפנימית לא ניתנת יותר לגיהוץ חיצוני. אצבע מאשימה מיוחדת מופנית לחרטומים, אנשי הרוח- שאף אחד מהם לא קם ומחה והזהיר מפני אובדן האנושיות. אף משורר, אף סופר- לא עמד מנגד וקרא די לשפיכות הדם, די לשעבוד האכזרי, אות קלון לחברה שלמה.

במכת ברד- ה' נותן קולות, אש יורדת ארצה. משה- נוגע בשמים, מסביר המדרש, עלה למעלה מן השמים, ופרעה- דורש להפסיק את "קולות אלוקים" המפחידים. יש לפנינו רמזים לא מעטים על מעמד הר סיני העתיד להתרחש. מעמד שיִלַווה בקולות חזקים, באש וערפל, ושיאו- בעליית משה השמימה. חברה שאינה רוצה לשמוע קולות מן השמים, מקבלת אבנים – אבני ברד – ממרומים. אנו זקוקים לדיבורים אלוקיים שינחו את דרכינו, אנו זקוקים לאבנים ממרומים – לוחות הברית שיעצבו את זהותנו. האדם זקוק להשראה, להנחיה, הדרך נסללת לשמיעה גדולה- קול השופר חזק מאוד.