שמות פרק ח'

מאת: הרב אליעזר קשתיאל

פש(ו)ט הפרק:
שלוש מכות מתוארות בפרק- כולן ע"י בעלי חיים- צפרדע כינים ערוב. הצפרדעים- באות מן היאור, הכינים- מן האדמה, והערוב- מבחוץ. מעגלי הטבע השונים מתלכדים יחד, בהוראה ממרומים, החיות נשמעות לקולו של הבורא, ונשלטות ע"י שליחיו- משה ואהרון.

במכת צפרדע- מופיע לראשונה אלמנט התפילה של משה, כגורם להסרת הצפרדעים, מה שמהווה מסר נוסף מבחינת יחסי ישראל וה'. ישראל אינם רק שליחי ה', אלא גם מסוגלים לשנות ולהשפיע על ידי תפילתם.

מכת כינים- בולטת לראשונה הודאת  החרטומים שהמכות באות

מכוח לא מוכר- על טבעי, "אצבע אלוקים", הכרה ראשונה של אנשי המדע בהנהגת כח עליון בטבע.

מכת ערוב- מופתעים המצרים מחיות רעות השוטפות את ערי מצרים, ובולטת כאן ההבחנה בין מצרים לישראל, ה"הפליה" בין ארץ מצרים לארץ גושן- חריפה, בני ישראל לא סובלים מהערוב. השגחה מדויקת הגורמת לחשיפת מערכת יחסים בין עם ישראל לאלוקים, מה שמוביל לדיבור הראשון של רצון העם להקריב קורבנות לה'.

מעמיקים מבט:
היאור המוכה בדם- נראה כמשקף בצורה מחרידה את העובדה שהפך למקום של שפיכות דמים ע"י זריקת ילדי ישראל לתוכו. המוות נשקף מן המים. המצרים המשיכו בחיים כרגיל, אכלו וישנו, חיו חיי משפחה- ואטמו את אוזניהם מקולות הזעקה של ילדים הנזרקים למותם ושל אמהות שילדיהן נלקחו מהם. איך יתכן שהקולות לא הטרידו את מנוחתו של עם שלם? קולות הקרקור של הצפרדעים הבאות מאותו יאור- מלווים את המצרים בחדרי משכבם, במטבחים, בחדרי הבית- הקולות, הזעקות- לא ניתנים להשתקה!

המצרים שיעבדו את ישראל בחומר ובלבנים, בעבודת פרך נוראית, בתי מצרים ניבנו מלבנים ועפר על גבם של עבדים, בתנאים מחפירים, תוך מציצת דמם של העבריים. איך אתם, עם מצרי שלם, יכולים לגור בבתי חומר ולבנים, שכולם מצצו מציצת דם שפילה? העפר חומר הגלם של הבתים המצריים- הופך לכינים מוצצות דם, תשקיף נוראי של ההכרה ממה נבנו בתים, ממה נבנתה הכלכלה.

לא להקשיב לקולות הנרצחים, לא להרגיש את מצוקת העבדים - זוהי אטימת לב נוראית. חית אדם לא אנושית מתפרצת ברחובות מצרים ובתיה. אין כאן בני אדם, אלא חיות טרף- אכזריות, נצלנות חסרת לב - זוהי המראה המדויקת והמחרידה שלכם, העם המצרי - הפכתם לחיות טרף, הן מעורבות בכם, אתם לא שונים מהם בהרבה. זהו מסמך מאשים המהדהד עד ימינו אלה. איך יכולתם?! איך איבדתם צלם אנוש?!