שמות פרק א

מאת: הרב איתי הלוי

פש(ו)ט הפרק:
ספר שמות פותח בציון שמותם של בני יעקב שירדו למצרים. התורה מספרת שבניו של יעקב, המהווים את הדור הראשון ליורדי מצרים, הולכים לעולמם ובכך מסתיימת תקופה אחת ומתחילה חדשה. בתקופה זו מתמנה במצרים מלך חדש המודאג מאוד מריבוים ההולך וגדל של בני ישראל . הוא מחליט לגזור עליהם גזירות קשות בשיטתיות ובאכזריות. בתחילה הוא לוקח אותם לעבדים וכופה עליהם לבנות בשבילו את פיתום ורעמסס, ערי מבצר גדולות ששימשו לשמירת אוצרות המלך. כשהוא רואה שלמרות גזירתו שיעור הילודה בישראל אינו פוחת אלא אדרבה מתגבר והולך, הוא מחליט למרר את חייהם של בני ישראל בעבודת פרך קשה בבניין ובחקלאות. בנוסף הוא מצווה על המיילדות העבריות, שפרה ופועה, להמית כל בן יהודי שנולד ולהשאיר בחיים רק את הבנות. המיילדות לא רק שאינן מקיימות את גזירת פרעה אלא אדרבה מטפלות במסירות רבה גם בבנים וגם בבנות. הן רואות שליחות גדולה בהקמת הדור הבא של ישראל ולכן הן מעודדות את האמהות היהודיות ללדת עוד ועוד. הקב"ה רואה את מסירותן המופלאה של המיילדות ומבטיח להוציא מהן שושלת מפוארת של מלכים וכהנים. פרעה נוכח שוב לדעת שגזירותיו אינן יעילות והוא מחליט לגזור גזירה קשה ואכזרית במיוחד: כל בן שנולד על הוריו להשליכו ליאור.

מעמיקים מבט:
הנושא המרכזי של הפרק הוא המאבק על הקמת הדור הבא. נשות ישראל משתוקקות ללדת עוד ועוד ילדים על מנת לבנות את החוסן הלאומי של ישראל. פרעה מזהה זאת ומנסה להילחם במגמה זו בכל הכוח. גם פרעה וגם נשות ישראל מבינים שבין מצרים לישראל עומד להתחולל קרב קיומי ותרבותי קשה ומר. הם גם מבינים שההכרעה בקרב הזה תלויה בכמותו ובאיכותו של הדור הבא. לכן כולם ממוקדים רק בנושא אחד: הולדת הילדים, גידולם וחינוכם.

נשות ישראל עושות את הבלתי אפשרי כמעט. בתוך מצב נורא ואיום בו נתון העם בכבלי עבדות קשים הן מצליחות לייצר אמונה ותקווה בהבאת חיים חדשים לעולם. הן נלחמות בייאוש שלעתים פושה בעם ובונות בו ללא הרף את תקוות הגאולה. הן יודעות שעם ישראל עתיד לצאת ממצרים ולקבל את התורה בהר סיני. הן יודעות שבינתיים צריך העם לבנות בקרבו כחות גדולים שיכשירו אותו לקראת המעמד הגדול, ולכן הן מתמסרות כל כולן למען מגמה זאת.

חז"ל אומרים [ילקו"ש שיר השירים] 'בזכות נשים צדקניות נגאלו ישראל ממצרים'. רבותינו זוקפים את התוצאה הסופית של יציאת ישראל ממצרים לזכותן של אותן נשים מיוחדות. נשים אלו ביצעו 'מהפכה שקטה' בתודעה הישראלית. לא ברעש ולא בהפגנות, לא בצעקות ולא בראש כל חוצות , אלא בשקט בשקט, מאחורי הקלעים והרחק מאור הזרקורים. בחכמה נשית מיוחדת בנו הן  את הזהות היהודית ואת האווירה המשפחתית הנכונה. בתוך הבית פנימה הן נטעו בלבבות את הציפייה לישועת ה' ואת תקוות הגאולה. לאט לאט התחילה האומה להאמין שאפשר וצריך לנצח את פרעה הגדול. להאמין שהיכולת האלוקית לעשות זאת היא בלתי גבולית. להאמין שאפשר יהיה לעם שלם לצאת ממדינה שעד עתה לא היה עבד אחד שהצליח לברוח ממנה [מכילתא יח יא]. בזכות אותן נשים הלכה וחדרה אט אט ללבבות התודעה הבהירה שהעם הזה, למרות כל המשברים שפוקדים אותו, יהא ראוי לבסוף לקבל את התורה בהר סיני.