בראשית פרק מט

מאת: הרבנית אירית בהרב

פשט הפרק:
יעקב אבינו נפרד מבניו לפני מותו. בתחילה רצה לגלות להם את הקץ, אבל השכינה הסתלקה ממנו והדבר נמנע. על כן ברך אותם. את ראובן אשר נשאר בנו בכורו למרות חטאו - חטא אשר נבע מפזיזות, מגילוי כעסו. יעקב מוכיח בברכותיו את שמעון ולוי אשר החברות ביניהם גרמה הן להרג אנשי שכם והן למכירת יוסף אשר רצו לעקרו. את התיקון שלהם מתאר יעקב כהפרדה זה מזה במקביל לכך שהם עצמם יהיו מפוזרים בארגונם השבטי (שמעון כעניים, סופרים ומלמדי תינוקות, ולוי ככוהנים החיים מתרומות ומעשרות). דווקא את יהודה יעקב לא מוכיח למרות שיהודה חשש כי יוכיח אותו על מעשה תמר. יעקב מברכו בתור השבט ממנו תצא המלכות הקבועה בעם ישראל, עד ביאת המשיח שגם הוא יצא ממנו. כך ממשיך יעקב ומברך כל שבט ושבט: זבולון העוסק במסחר ומפרנס את יששכר העוסק בתורה; והוא הפוסק בהלכה; דן הנוקם נקמת עם - ישראל מפלשתים; גד היוצא בגדודים חלוץ לפני עם - ישראל בכבוש הארץ; אשר הזוכה לארץ מבורכת בשמן; נפתלי הזוכה לארץ אשר פירותיה מקדימים להבשיל; יוסף אשר לא שולטת בזרעו עין הרע; בנימין אשר יעמיד הן את מלכות שאול והן את מנהיגות מרדכי ואסתר בזמן הגלות.

יעקב מבקש שוב מכל הבנים כי יקברו אותו במערת המכפלה, שם נקברו אבותיו אברהם ושרה, יצחק ורבקה ושם נקברה לאה וכך נאסף אל עמיו.
 
מעמיקים מבט:
השאיפה של יעקב אבינו היתה לגלות את הקץ. "ויקרא יעקב אל - בניו ויאמר האספו ואגידה לכם את אשר - יקרא אתכם באחרית הימים" (מט, א)

 רש"י: "ואגידה לכם" בקש לגלות את הקץ ונסתלקה ממנו שכינה, והתחיל אומר דברים אחרים".
מהיכן רש"י, ע"פ חז"ל, מדייק זאת מהפסוק? "בקש לגלות את הקץ" - כמשמעות הכתוב "ואגידה לכם את אשר יקרא אתכם באחרית הימים" (ע"פ גור אריה).

 וב"משכיל לדוד" כתב שהדיוק הוא מזה שכתוב "אשר יקרא אתכם" ואם הכונה לדברים שיקרו לכל שבט ושבט כפי שאמר יעקב להלן, אם כן היה לו לומר: "אשר יקרו אתכם" בלשון רבים.
 כלומר, הגאולה היא דבר אחד הקורה לכל העם ביחד, היא יותר עליונה מהברכה היחודית לכל שבט. אך כמובן, הברכה לכל שבט ושבט סוללת את הדרך לאחדות השלמה ולגילוי הגאולה.