בראשית פרק מב

פשט הפרק:
פרקנו מתחיל בציווי יעקב לבניו לרדת למצרים להביא אוכל, כיוון שבארץ יש רעב ובמצרים יש הרבה תבואה. יעקב שולח את כל בניו, אך את בנימין אין יעקב מוכן לשלוח - שמא יקרה לו אסון. הבנים מגיעים למצרים, שם יוסף פוגש באחיו לראשונה מאז מכירתו. האחים לא מזהים את יוסף אחיהם ואילו יוסף מזהה אותם ומתחיל לדבר איתם באופן מתנכר וקשה. יוסף מאשים את אחיו בריגול ושולח אותם לבית הכלא. לאחר שלושה ימים אומר יוסף לאחים שעל מנת לבחון את אמינות דבריהם ישאר אחד מן האחים (שמעון) בבית הכלא ובינתיים יחזרו הם לביתם ויביאו את האח הקטן למצרים. בין האחים מתנהל וויכוח וחרטה על המעשה שעשו ליוסף ומבינים שבגלל מעשיהם באה אליהם הצרה הזו. האחים חוזרים
ליעקב ומספרים לו את כל אשר אירע להם ועל כך שהם התחייבו להביא את בנימין למצרים (לסיבת התנהלותו של יוסף עיין בהעמקה). יעקב לא מוכן להביא את בנימין כיוון שכבר איבד את יוסף ושמעון בניו. ראובן מנסה להציע שהוא יהיה אחראי על בנימין ואם יקרה לו משהו ימית יעקב את שני בניו של ראובן. יעקב לא מקבל הצעה זו באומרו "וכי בניו הם ולא בני?"(רש"י).

מעמיקים מבט: הרב מיכאל טוביאנו:
פרק זה מפגיש אותנו עם דמותו המופלאה של יוסף הצדיק. אך יחד עם זאת אי אפשר שלא להתפלא מהתנהלותו המוזרה של יוסף מול אחיו. יוסף מתנכר אל אחיו, מאשים אותם בריגול ומכניס את כולם לכלא. נראה שיוסף מתנהג בחוסר ישרות ובנקמנות, לכאורה נראה כי בפרק זה לא ניתן לקרוא ליוסף "יוסף הצדיק ".
כדי לענות אל תמיהות אלו עלינו לקרוא את הפרק בדיקדוק: "ויַַרְא יוֹסֵף אֶת - אֶחָיו, ויַַכִּרֵם; ויִַּתְנכֵַר אֲלֵיהֶם" )פס ז'), ברור שיש כאן 'לשון נופל על לשון' – להכיר ולהתנכר. מכאן מתעוררת השאלה, אם יוסף מכיר את אחיו, לאחר שלא ראה אותם כל כך הרבה שנים, מדוע הוא רואה צורך להתנכר אליהם?! היינו מצפים שיתגלה אל אחיו ולא שיתנכר אליהם. בהמשך אנו מבינים את השיקולים של יוסף "ויִַּזְכרֹּ יוֹסֵף אֵת הַחֲלֹמוֹת, אֲשֶר חָלַם לָהֶם; ויַאֹּמֶר אֲלֵהֶם מְרַגְלִּים אַתֶם, לִּרְאוֹת אֶת - עֶרְותַ הָאָרֶץ בָאתֶם"  (פס' ט') פסוק זה הוא הפירוש של פסוק ז' ובו מוסבר לנו כי ההתנכרות של יוסף כלפי אחיו הגיעה עקב החלומות.
אחרי שהבנו את עיקרון זה נשוב ונסביר הכל מההתחלה בצורה יותר מעמיקה. יוסף ידע היטב שהוא עתיד לפגוש מחדש את אחיו, שלחלומותיו יש מימד נבואי, והוא מעולם לא שכח אותם )עיין רמב"ן על פסוקים ז' ו – ט') בעקבות ידיעה ברורה זו יוסף תיכנן לאורך זמן איך יראה המפגש המחודש עם אחיו. הוא בנה עלילה שלימה בה החליט כי עליו להתנכר לאחיו. בחלומותיו יוסף רואה במפורש כי האחים ישתחוו לו, ודבר זה יקרה סביב אוכל )משל האלומות). כאשר החל הרעב יוסף מבין כי המפגש עם אחיו הוא רק עניין של זמן, כאשר אין אוכל בארץ -ישראל טבעי שהם ירדו למצרים. מכאן מובן לנו שמטרת ההתנכלות הייתה הגשמת חלומו הנבואי של יוסף - השתחוות האחים ליוסף.
לאחר שהגדרנו שמטרת ההתנכרות הייתה ההשתחוויה, ואכן הדבר נעשה, נשאלת שאלה נוספת - מדוע בנוסף להתנכרות יוסף מאשים את אחיו בריגול?  והתשובה היא שיוסף עצמו הוא מרגל במצרים, כלומר - הוא מתפקד בזהות כפולה. בעיני המצריים הוא משנה למלך, בעולם הגלוי הוא נתפס כאדם חשוב הדואג לכלכלת מצרים. אך בסתר ליבו יש לו דאגה שונה לגמרי מבעיית הרעב, והיא - מתי יפגוש את אחיו והאם ניתן יהיה לשקם את האחווה שנהרסה כליל בעקבות המכירה. ערב המכירה יעקב אבינו הטיל על יוסף משימה - לראות בשלום אחיו, כבר בשלב זה הבין יוסף כי הוטלה עליו משימה קשה, אך הכרחית ואפשרית - לשקם את האחווה בינו לבין אחיו. לכן אנו מבינים שכשיוסף מאשים את אחיו בריגול הוא מתכוון לשאול את אחיו האם אתם מרגלים -מחפשים אחרי כפי שאני מחפש אחריכם? האם גם אתם מחפשים את האחווה?. תשובתם של האחים היא "והאחד איננו" - להראות שאין הם יודעים מה עלה בגורלו, ואינם מתעסקים בכך. לאחר שיוסף מבין שהאחים לא מעלים בדעתם שהוא במצרים, וחמור מכך, יוסף אינו בתודעה שלהם כלל, הוא מחליט להכניס את האחים לבור. אמנם הבור הפיזי הוא אינו אותו בור, הבור שאליו יוסף מכניס את האחים הוא במצרים, אך כוונתו להחזיר אותם לבור המכירה. יוסף מבין שהאחים חיים בהכחשה ובהדחקה ולכן הוא פועל ע"פ תכנית שלפי הבנתו תשנה את המצב. ואכן שלושה ימים של שהות האחים בבור פותחים הם את ליבם לראשונה ואומרים ”אֲבָל אֲשֵמִּים אֲנַחְנוּ עַל -אָחִּינו," פתאום לראשונה יוסף מוזכר כ'אחינו!' מתחיל פה תהליך התשובה. מכאן שיוסף לא פעל מתוך נקמנות חלילה, אלא מתוך היותו זך וטהור. מכיוון שכוונותיו היו טובות הוא אכן הצליח בשאיפתו, יוסף פועל מתוך חשבון מדוייק ולכן מצליח לעורר אצלם את ראשית התשובה, והכל היה מתוך כוונה "לראות בשלום אחיו".