בראשית פרק מ

מאת: עידית לנזר

פשט הפרק:
כזכור, פוטיפר השליך את יוסף לבית האסורים. בפרקנו, מצטרפים אל יוסף שני שריםשל פרעה שנידונו לכליאה: שר המשקים ושר האופים. יוסף, שמצא חן בעיני שר בית הסוהר, הופקד לשרתם. לאחר שנה שלימה בה הם נמצאים יחד בבית הסוהר, חולמים שר המשקים ושר האופים חלומות אשר פתרונם נעלם מהם. בבוקר שם יוסף לב לכך שהם זועפים, עצובים. כשהם מספרים לו שחלמו חלומות שמדכדכים את רוחם, מבקש יוסף: "הֲלוֹא לֵאלֹהִים פִּתְרֹנִים, סַפְּרוּ נָא לִי". כמו בפרקים הקודמים, יוסף תולה את יכולת הפתרון בקב"ה ולא בכשרונו. שר המשקים מספר ראשון את חלומו ליוסף: גפן ובה שלושה שריגים, ענפים, אשר בהם פרחים ואשכולות ענבים בשלים. השר ראה את עצמו בחלום, סוחט את הענבים מהגפן אל כוסו של פרעה ומגיש את הכוס לפרעה. יוסף פותר את החלום כך: שלושת השריגים מסמלים שלושה ימים. בעוד שלושה ימים, מבשר יוסף לשר המשקים, יחזיר אותך פרעה לתפקידך כשר המשקים. יוסף מוסיף בקשה: "כִּי אִם זְכַרְתַּנִי אִתְּךָ כַּאֲשֶׁר יִיטַב לָךְ וְעָשִׂיתָ נָּא עִמָּדִי חָסֶד וְהִזְכַּרְתַּנִי אֶל פַּרְעֹה וְהוֹצֵאתַנִי מִן הַבַּיִת הַזֶּה". אני חף מפשע, וכאשר תהיה לך הזדמנות נאותה, השתדל להוציא גם אותי מבית הסוהר. כאשר שומע שר האופים את פתרון חלומו של חברו לטובה, מספר אף הוא את חלומו ליוסף: שלושה סַלֵּי חֹרִי - סלי נצרים - על ראשו, בסל העליון מאכלים ומאפים שונים שפרעה רגיל לאכלם, אך בחלום עוף אוכל מהם. גם בחלום זה מוצא יוסף רמז לשלושה ימים, שבסופם יומת שר האופים, ייתלה על עץ, והעוף יאכל את בשרו. לאחר שלושה ימים מתגשמים פתרונותיו של יוסף במלואם: באותו יום חל יום ההולדת של פרעה, הוא מחזיר את שר המשקים לתפקידו, ואת שר האופים – תולה. אלא ששר המשקים אינו זוכר את יוסף ולא את בקשתו, ויוסף נותר בבית הסוהר.

מעמיקים מבט:
האם היה יוסף אמור להימנע מלבקש משר המשקים שיזכיר אותו לפני פרעה? רש"י על הפסוק "וְלֹא זָכַר שַׂר הַמַּשְׁקִים אֶת יוֹסֵף וַיִּשְׁכָּחֵהוּ" מסביר ששר המשקים לא זכר את יוסף באותו יום בו חזר לתפקידו, ושכח אותו גם אחר כך. ומדוע? "מפני שתלה בו יוסף לזכרו הוזקק להיות אסור עוד שתי שנים, שנאמר (תהלים מ): "אַשְׁרֵי הַגֶּבֶר אֲשֶׁר שָׂם ה' מִבְטַחוֹ וְלֹא פָנָה אֶל רְהָבִים" - ולא בטח על מצרים הקרויים רהב". לכאורה, משמע שבקשתו של יוסף משר המשקים להשתדל עבורו אצל פרעה, מעידה על פגימה במידת הביטחון בה'. מסביר הרמח"ל במסילת ישרים [פרק ד']: "וסביביו נשערה מאד, מלמד שהקדוש ברוך הוא מדקדק עם חסידיו כחוט השערה... יוסף, לפי שאמר לשר המשקים כי אם זכרתני אתך, נתוספו לו שתי שנים". אדם מן השורה ראוי שישתדל ככל יכולתו לעזור לעצמו, אך צדיק במדרגתו של יוסף צריך להפחית בהשתדלות ולסמוך על הקב"ה שיפדהו. מכיוון שהפנייה לשר המשקים לא התאימה למדרגתו הרוחנית של יוסף, הוא נענש והוצרך להישאר עוד שנתיים בבית הסוהר. החזון אי"ש בספרו "אמונה ובטחון" [פרק ב'] מסביר, שחובת ההשתדלות מוטלת על האדם ואין בהשתדלות ההגיונית והסבירה משום פגם במידת הביטחון. אלא, שיוסף היה אמור לשים לב לכך שהמצרים הם אנשי רהב, שכל דעתם נתונה לאינטרסים הצרים שלהם. הסיכוי ששר המשקים אכן יקדם את עניינו של יוסף הוא כה קלוש, עד שהפנייה אליו בעניין מיותרת, ואינה בגדר השתדלות ראויה והגיונית. לכן היה יוסף אמור להימנע מלעשות זאת: "וכונת חז"ל על הפעולה [הפנייה לשר המשקים] ולא על מדת הבטחון של יוסף חלילה. וידע יוסף שאין עזר מבן אדם בלתי מיד ד' לבד..."