ושוב, להתחיל מהתחלה...

הרבה רעש וצלצולים שומעים סביב סיום הדף היומי. בע"ה, ביום שישי – חמישה עשר באב – יתחיל מחזור חדש בלימוד הדף. הרעיון פשוט – כולנו היינו רוצים להקיף את התורה כולה, אלא שלא לכולם יש את הסדר הדרוש בשביל לבנות תכנית לימוד רצינית. והנה, בקצב אחיד ועקבי, דף אחר דף, בכל מקום בעולם, אחוז ניכר מציבור הלומדים עובר על כל התלמוד הבבלי. ועם כל מחזור שמסתיים, הלימוד תופס תאוצה, עוד ועוד בתי מדרש מלמדים דף יומי, פורטל נפתח, ספרים נכתבים, עזרים ללימוד, מבחנים למעוניינים, תקצירים של דף בעשר דקות, ואפילו תוספות של לימוד משניות ותקציר הלכות. העולם כולו מתקדם אל עבר המשימה הנפלאה של לימוד וידיעת התורה.

וכמו במחזורים האחרונים שהסתיימו, ההתלהבות שמקיפה את כל מי שסיים מדביקה גם אותי, והייתי רוצה להצטרף, לסיים גם כן את הש"ס, לעבור על התורה כולה. ואז מזכיר לי אותו זקן וכסיל, שראה כל כך הרבה התחלות, ש'כל ההתחלות קלות', וכל מי שמעשן יודע כמה קל להפסיק לעשן – הוא עשה את זה כבר מאות פעמים... אך אין לי סיכוי להתמיד, אין סיכוי שאתחיל את הש"ס עם כולם, אלמד בכל יום דף אחד, ובעוד שבע שנים ארגיש חלק מהחגיגה הגדולה.

איך אפשר להתמיד? איך אפשר לא להשתתף ב'סיום' הגדול שמתרחש כשבועיים לאחר התחלת המחזור החדש, כשמאות אנשים שהצטרפו ללימוד מסיימים את חוק לימודם למחזור זה. יש כאלה שמצליחים להמשיך חודש, ואולי אפילו חודשיים, עד סוף מסכת ברכות. אך האם אפשר לרכוש בנפש את מידת ההתמדה, יום אחר יום, דף אחר דף, להתקדם ולחתור אל עבר המטרה?! מכיר אני את כל אותם הלומדים שאומרים שזו לא בעיה, צריך פשוט להחליט שלא הולכים לישון בלי ללמוד את הדף, ואז נצליח! יש המגדילים לעשות – קובעים את עצמם בשיעור דף יומי אחד, וברור להם שהם לא יפספסו אותו אפילו אם הבת שלהן תתחתן... אך זה דורש כזו קביעות בנפש, ואיך אפשר לקנות את הקביעות הזו?!

אנחנו אלופים בהתחלות, יודעים כל כך טוב לרוץ מדבר לדבר, להגיב בפורום אחד, להקשיב לאייטם אחר, לפתוח דף חדש, ולמחוק את המסמך הקודם. זהו קצב מהיר בו אנו חיים, יהיו שיאמרו – שטחי. המטרות שאנו מציגים לעצמנו הן קצרות טווח, ואחרי שאנו נותנים 'ספרינט', אנו נופלים לזרועות המציאות המייאשת. רוצים אנו לסיים את כל הש"ס, אלא שחייבים אנו לסיים אותו בלילה אחד, ולהספיק לישון לאחר מכן...

שמעתי, ש"כל ההתחלות קשות" פירושו, שכל עוד לא קשה לך – דע, שעדיין לא התחלת. ההתלהבות הראשונית טובה בשביל ההתחלה, אולי אפשר להגביר אתה גם את "אהבת התורה", אך כדי להמשיך אנו זקוקים גם לקבלת עול ו"יראת שמים". חיים שתהא בנו אהבת תורה ויראת שמים, הם חיים בהם ה' ממלא את משאלות לבנו לטובה, חיים בהם אנו מצליחים ליהנות ממה שאנו עושים, ולעשות בשמחה גם את מה שאיננו נהנים ממנו.

והתורה כולה היא משל הקדמוני, משל לחיים כולם. גם כאן, ייטיב עמנו ציור של מה שאנו באמת רוצים לעשות, התכוונות אל עבר המטרה, עם הידיעה שדרוש עמל כדי להשיג אותה. רוצים אנו להיות הורים טובים לילדים, אנו רוצים לחיות בזוגיות נפלאה, רוצים להיות אנשים טובים, ורוצים לחייך מאוזן לאוזן במהלך היום כולו. לפעמים זה קל, וזה סימן שעדיין לא התחלנו. כדי לחיות חיים מלאים, אמתיים, מלאי תוכן, ומלאי שמחה וסיפוק – לא ניתן להסתפק בהתלהבות מהרצאה מסוימת אותה שמענו, לא די בתכונות הטובות אתן נולדנו, ואפילו לא בחינוך הטוב שקבלנו מההורים שלנו. עלינו להתמיד, לנסות, להתקדם, וכמובן – לא להתייאש.

אז מה יאפשר לנו להתמיד בהתקדמות? אם באמת חפצי חיים אנחנו, מלאי אהבה, ועמוד היראה שלנו איננו מספק את סחורת ההתקדמות העקבית? אולי הסוד הגדול מכל הוא – להכניס את ההתחלה לתוך סדרה קבוע, להתחיל מחדש כל דף אותו אנו לומדים, לא להיות זקנים בעבודת ה' ובלימוד, ומתוך קבלת עול להתחיל שוב ושוב, עם הרבה אהבה.

בהצלחה!