האם להרוג מחבל שנפל בידינו?
הרב משה צוריאליא חשוון, תשעו24/10/2015הרב משה צוריאל על השאלה שנידונה היום בעולם ההלכתי. האם יש להרוג מחבל שנפל בידינו שבוי?
תגיות:טרורהרב משה צוריאללהרוג מחבלדעות רבות נאמרו לאחרונה אם מותר לנו להרוג מחבל שכבר נלכד אחרי שרצח או פצע יהודי או ניסה לעשות כך ו"לא הצליח", והוא קשור באזיקים. סברות רבות נאמרו: שלא נהיה דומים לפראי-אדם; שנתרחק מהמושג "נקמה"; שלא נעורר זעם אומות העולם לבזות אותנו ואח"כ יטילו עלינו סנקציות כלכליות; שלא נהפוך את המחבלים ל'שהידים' ואז יתעוררו עוד ערבים לנקום את דמם.
אבל הדרך הנכונה היא שיש תמיד לחפש מקור תורני, או בחז"ל או בפוסקים, וכך נכוון את דרכנו על פי התורה. להלן דברי רלב"ג (מלכים-א פרק כב פסוק לח תועלת ל"ד):
"להודיע שראוי לאדם כשיפול בידו במלחמה מי שהוא תמיד לו ולעמו לקוץ מכאיב, שלא יחמול עליו אך יבער אותו מן הארץ. פן ימצא לו מקום אחר זה אם ימלט להשחית הוא ועמו לפי היכולת. ולזאת הסיבה תמצא שציותה התורה להכות את המִדְיָנִים מפני מה שנתבאר 'כי הם צוררים לישראל בנכליהם'. וציותה גם כן למחות את זכר עמלק לזאת הסיבה. ולזה סִפֵּר כי מפני ששלח מלך ישראל בן הדד אשר שמהו הש"י בחרמו וברשותו ובמכמרתו, כעס הש"י עליו ואמר לו שכבר יהיה נפשו תחת נפשו ועמו תחת עמו".
כלומר אם לא נהרוג את הצורר, סוף דבר הוא שכאשר שוב תמצא ידו יכולת להציק, לצורר [ואף להרוג] יעשה זאת. לכן אין לרחם עליו כלל אלא יש לבערו מן העולם, אחת ולתמיד.
היכן זה נאמר בפוסקים? הנה יש איסור כללי להרוג גוים בעת שלום. אבל לא כן בשעת מלחמה, הביאו התוספות (עבודה זרה כו ע"ב) בשם הירושלמי [שהיה בידם, ובימינו אין לנו. אבל זה נמצא במסכת סופרים, סוף פרק טו) שאין לתת בו אימון, ויש להרוג אותו. אין ספק שאין לנו מלחמה כעת עם כלל האוכלוסיה הערבית, אבל עם פושעי הטרור, ודאי יש לנו מלחמה קשה.
"איזהו חכם? הרואה את הנולד" (תמיד לב ע"א). יש כאן שיקול של פקוח נפש והצלת חייהם של אותם יהודים שעתידים ליהרג על ידו. כי כפי מנהג מדינת ישראל, אין עונש מות אלא עונש מאסר. ובסופו של דבר אסיר זה ישתחרר מכלאו, וישוב לנקום בנו, כדרכו וכשיטתו. שהרי לא חזר בתשובה ואינו מתחרט ממעשיו. כל הסברות שנאמרו בתחילת דברינו אינם עומדים ואינם נכונים מול השיקול הזה של חיי ישראל.
כיון שהרשעים האלו ניסו כבר כוחם להרוג יהודים, חזקה עליהם שימשיכו בדרכם הרעה.ולכן יש מצוה של "לא תעמוד על דם רעך". וזה נפסק ברמב"ם (הל' רוצח פ"א הי"ד) ושו"ע חו"מ (תכו).לכן מוטל על יחיד שיש זאת ביכולתו, לחסל אותם. למען הצל נפשות רבות. כתב רד"ק (על מלכים-א כ, לה) "והחמלה על הרשעים, אכזריות. כי ידוע שסופם לעשות מלחמה".
חייבים אנו להיות פראקטיים. אבל מעל לכל, כשיש מקור בתורה, אין לנו לזלזל בו מפני סברות ומחשבות משלנו.
אבל הדרך הנכונה היא שיש תמיד לחפש מקור תורני, או בחז"ל או בפוסקים, וכך נכוון את דרכנו על פי התורה. להלן דברי רלב"ג (מלכים-א פרק כב פסוק לח תועלת ל"ד):
"להודיע שראוי לאדם כשיפול בידו במלחמה מי שהוא תמיד לו ולעמו לקוץ מכאיב, שלא יחמול עליו אך יבער אותו מן הארץ. פן ימצא לו מקום אחר זה אם ימלט להשחית הוא ועמו לפי היכולת. ולזאת הסיבה תמצא שציותה התורה להכות את המִדְיָנִים מפני מה שנתבאר 'כי הם צוררים לישראל בנכליהם'. וציותה גם כן למחות את זכר עמלק לזאת הסיבה. ולזה סִפֵּר כי מפני ששלח מלך ישראל בן הדד אשר שמהו הש"י בחרמו וברשותו ובמכמרתו, כעס הש"י עליו ואמר לו שכבר יהיה נפשו תחת נפשו ועמו תחת עמו".
כלומר אם לא נהרוג את הצורר, סוף דבר הוא שכאשר שוב תמצא ידו יכולת להציק, לצורר [ואף להרוג] יעשה זאת. לכן אין לרחם עליו כלל אלא יש לבערו מן העולם, אחת ולתמיד.
היכן זה נאמר בפוסקים? הנה יש איסור כללי להרוג גוים בעת שלום. אבל לא כן בשעת מלחמה, הביאו התוספות (עבודה זרה כו ע"ב) בשם הירושלמי [שהיה בידם, ובימינו אין לנו. אבל זה נמצא במסכת סופרים, סוף פרק טו) שאין לתת בו אימון, ויש להרוג אותו. אין ספק שאין לנו מלחמה כעת עם כלל האוכלוסיה הערבית, אבל עם פושעי הטרור, ודאי יש לנו מלחמה קשה.
"איזהו חכם? הרואה את הנולד" (תמיד לב ע"א). יש כאן שיקול של פקוח נפש והצלת חייהם של אותם יהודים שעתידים ליהרג על ידו. כי כפי מנהג מדינת ישראל, אין עונש מות אלא עונש מאסר. ובסופו של דבר אסיר זה ישתחרר מכלאו, וישוב לנקום בנו, כדרכו וכשיטתו. שהרי לא חזר בתשובה ואינו מתחרט ממעשיו. כל הסברות שנאמרו בתחילת דברינו אינם עומדים ואינם נכונים מול השיקול הזה של חיי ישראל.
כיון שהרשעים האלו ניסו כבר כוחם להרוג יהודים, חזקה עליהם שימשיכו בדרכם הרעה.ולכן יש מצוה של "לא תעמוד על דם רעך". וזה נפסק ברמב"ם (הל' רוצח פ"א הי"ד) ושו"ע חו"מ (תכו).לכן מוטל על יחיד שיש זאת ביכולתו, לחסל אותם. למען הצל נפשות רבות. כתב רד"ק (על מלכים-א כ, לה) "והחמלה על הרשעים, אכזריות. כי ידוע שסופם לעשות מלחמה".
חייבים אנו להיות פראקטיים. אבל מעל לכל, כשיש מקור בתורה, אין לנו לזלזל בו מפני סברות ומחשבות משלנו.
הוסף תגובה
עוד מהרב משה צוריאל
עוד בנושא הלכה