כמה שנים היה רעב

כמה שנים היה רעב

וזו לשון רש"י "ותן זרע - ואף על פי שאמר יוסף ועוד חמש שנים אשר אין חריש וקציר, מכיון שבא יעקב למצרים, באה ברכה לרגליו, והתחילו לזרוע וכלה הרעב, כן שנינו בתוספתא דסוטה" (מז,יט).

על דברי חז"ל אלו מקשה הרמב"ן שתי קושיות:

א. "ואם כן לא נתקיימו דברי יוסף כפתרונו ויבא הענין לחשוד אותו בחכמתו?"

ב. "ועם כל זה אני תמה שאם כן לא היה החלום אמת כי הראו לו את הגזרה ולא הענין הנהיה והנעשה בהם?"

על

השאלה הראשונה ענה הרמב"ן כך: "ואולי נאמר שהיה הרעב בארץ כנען כדבר יוסף, אבל במצרים ירד יעקב אבינו אל היאור לעיני פרעה ולעיני כל מצרים וראו כל עמו שעלה נילוס לקראתו, וידעו כי ברכת ה' היא לרגלי הנביא" (מז,יח).

על השאלה השניה הביא הרמב"ן דברי חז"ל בתוספתא דסוטה (פ"י) "אמר רבי יוסי כיון שמת יעקב אבינו חזר הרעב לישנו וכו'", וכן הביא דברי חז"ל בספרי (עקב, לח) "ויברך יעקב את פרעה, במה ברכו, שנמנע שני הרעב אף על פי כן שלמו אחר מיתתו, שנאמר ועתה אל תיראו אנכי אכלכל אתכם, מה כלכול האמור להלן בשני רעבון הכתוב מדבר, אף כלכול האמור כאן בשני רעבון הכתוב מדבר. רבי שמעון אומר אין זה קידוש השם שדברי צדיקים קיימין בחייהם וניטלין לאחר מיתתן, אמר רבי אלעזר ברבי שמעון רואה אני את דברי רבי יוסי מדברי אבא, שזה קדוש השם שכל זמן שהצדיקים בעולם ברכה בעולם, נסתלקו מן העולם נסתלקה ברכה מן העולם".

ולכאורה גם אחרי דברי חז"ל עדיין קשה, שלכאורה מפשט החלום משמע ששני הרעב יהיו סמוכות זו לזו, ואילו במציאות השנתיים הראשונות היו רחוקות שבע עשרה שנה מחמש השנים הנותרות של הרעב.

דברים אלה יובנו על פי דברי הכלי יקר וזו לשונו "והנה שבע שבלים עולות בקנה אחד, ואצל הרעות לא נאמר בקנה אחד, לפי ששבע שני השובע היו רצופים בזה אחר זה על כן עלו בקנה אחד המצרפם, אבל שבע שני הרעב לא היו רצופים כי אחר שנתים ימים כשבא יעקב פסק הרעב וחזר במותו על כן לא נאמר בקנה אחד" (מא,ה).

אמנם עדיין צריכים אנו להבין את דעת ר' שמעון, שמשמע מדבריו ששנות הרעב לא חזרו ובסך הכל היו רק שנתיים רעב, ואם כן לא נתקיימו דברי החלומות? וכן צריך לברר האם ישנו רמז יותר גלוי למציאות שהיתה? וכן, האם אפשר למצוא תשובה נוספת לשאלת הרמב"ן הראשונה?

הקב"ה מספר לנביא כאשר הוא חוזר בו מנבואה רעה

נלע"ד בעזה"י להסביר את הענין על פי דברי הרמח"ל בספרו דרך ה' (חלק ג' פרק רביעי,109), שאמנם יש מקרים שהקב"ה חוזר בו, כביכול, מנבואות רעות, אבל כאשר זה קורה, הקב"ה אומר לנביאים ולפעמים אפילו לאותו נביא שהוא חוזר בו והעתיד ישתנה [בפשטות, הטעם הוא כדי שלא יהיה חילול השם, כיוון שהנביא יספר זאת למי שסיפר את הנבואה הראשונה]. יש מקרים שהנבואה הראשונה ניתנת לפרוש בשני אופנים, כאשר יש משמעות אחת פשוטה ומשמעות שניה נסתרת יותר. כאשר הקב"ה חוזר בו מהנבואה הרעה, מתקיימת הפרשנות השניה של הנבואה וממילא אין צורך בהתגלות נוספת לנביא לומר לו על אי קיום הנבואה. הרמח"ל מביא דוגמא לכלל זה מיונה, שאמר לו הקב"ה "עוד ארבעים יום ונינוה נהפכת". יונה הבין שנינוה תתהפך וכולם ימותו, והקב"ה גם התכוון לאפשרות אחרת שאולי האנשים שבתוך נינוה יהפכו דעתם ויחזרו בתשובה ויהיו צדיקים, ולכן הקב"ה לא התגלה שוב ליונה ואמר לו שהוא כביכול משנה את העתיד, כיוון שזה כבר היה כלול בדבריו הראשונים.

שני פתרונות לחלום אחד

נלע"ד בעזה"י להסביר את חלומות פרעה בדומה לנבואת יונה על פי דברי הרמח"ל הנ"ל. הקב"ה היה צריך להתגלות ליוסף [או חלום נוסף לפרעה] ולומר לו שיש שינוי בתוכנית ושיהיו רק שנתים רעב על מנת שיאמר זאת לפרעה, אלא אם כן נאמר, שכבר בחלום הראשון יש רמז למה שיהיה בעתיד באמת, ואפשר לפתור אחרת את החלום מאשר פתרונו של יוסף. אמנם אפשר לחלק בין נבואה לחלום, אבל זה חילוק דחוק כיוון שחלומו של פרעה גם גילה על העתיד ויכול לצאת מזה חילול השם.

את חלומות פרעה ניתן לפתור קצת אחרת מאשר פתרונו של יוסף, אלא שפתרון יוסף הוא הפשוט יותר והוא מתאר את המציאות שהיתה אילו יעקב לא עלה למצרים ועקב ברכתו הפסיק הרעב, ואילו הפתרון השני, הנסתר יותר, מתאר את המציאות שהיתה בפועל [לדעת רשב"י במדרש לעיל] לאחר שיעקב עלה.

על מנת להבין פתרון נוסף לחלומות [לפי רש"י] עלינו להקדים את באור הרמב"ן לאכילת הפרות הרעות את הפרות השמנות והטובות. הרמב"ן מבאר, שהפתרון הוא שהאנשים בשנות הרעב יאכלו את התבואה שגדלה בשנות השׂבע. אמנם רש"י הסביר אחרת, אבל כל זה לפתרון הראשון אבל לפתרון השני, המתאר את מה שקרה באמת, רש"י יודה.

הפתרון הוא: במשך שנתיים של הרעב אנשים יאכלו את מה שאגרו בשנות השבע, כמו שבאמת היה, ולכן החלום חזר פעמיים, החלום עם הפרות כנגד השנה הראשונה, והחלום עם השיבולים כנגד השנה השניה, ומה שהיו שבע פרות ושבע שבלים אין הכוונה למספר שבע המדויק, אלא זה בא לסמל ריבוי, שהרעב יפגע בכל המצרים ולא רק בעניים אלא שבע פרות כנגד כל חלקי העם, וכמו שמצאנו בפרשת כי תבא בברכות "בדרך אחד יצאו אליך ובשבעה דרכים ינוסו לפניך" (כח,ז), שהמספר שבע מבטא שהתפזרו לכל צד (רש"י שם), ואותו דבר כאן, המספר שבע מסמל שכל סוגי המצרים יצטרכו לאגור מזון בשנות השׂבע על מנת לאכלו בשנות הרעב.

וכמו שבפתרון של יוסף המספר שבע סימל שבע שנים, ואילו העובדה שהחלום חזר פעמיים היה לאו דוקא ובא רק ללמד שהקב"ה ממהר לעשות את החלום, כך בפתרון השני, המספר שתיים בא לסמל את מספר השנים ואילו המספר שבע הוא לאו דוקא אלא בא רק לסמל ריבוי כל סוגי המצרים.

מדוע בחלום אחד פרות ובשני שיבולים

נוסיף עוד, שלפי הפתרון הזה יובן מדוע בחלום הראשון פרעה חלם על פרות ואילו בחלום השני חלם על שיבולים, כיוון שלפי הפתרון הזה יוצא, שהמצרים בשנה הראשונה אכלו כביכול "פרות" ובשנה השניה אכלו כביכול "שיבולים", וזה על פי מה שכתוב בסוף פרשת ויגש, שהמצרים בשנה הראשונה קנו אוכל מיוסף על ידי הכסף, ולאחר שהכסף נגמר קנו אוכל על ידי המקנה שלהם וכמו שכתוב "וינהלם בלחם בכל מקניהם בשנה ההיא" (מז,יז), וזו כוונת חלום פרעה שהם אכלו פרות: שעל ידי הפרות המצרים חיו בשנה הראשונה [היו גם סוסים, צאן וחמורים].

בשנה השניה המצרים מכרו את אדמתם ובעבור זה קבלו לחם, כמו שכתוב "ויקן יוסף את כל אדמת מצרים לפרעה כי מכרו מצרים איש שדהו כי חזק עליהם הרעב" (מז,כ), והשבולים בחלום פרעה מסמלות את האדמה, לפי שצומחות ממנה, וכוונת החלום, שבזכות אדמתם קבלו אוכל שגדל בשנות השבע.

הסבר אחר מדוע דוקא שיבולים, על פי מה שכתוב שם, שיוסף נתן להם את אדמתם והם העלו לפרעה מס שהוא חמישית התבואה, ולפי זה יותר מדוקדק, שעל ידי שנתנו לפרעה שבולים של המס קבלו אוכל, ולכן דוקא שבולים, שעל ידי השבולים שהתחייבו לתת לפרעה קבלו לחם ואכלו וחיו בשנה השניה.

מצד המצרים היו צריכות להיות שבע שנות רעב

יתכן, שלאחר שבא יעקב והרעב הפסיק, בא פרעה בשאלה ליוסף על אודות החלום שלא התקיים ואז אמר לו יוסף את הפתרון השני, שכל דברי ה' בחלום לא נפלו ארצה וכולם התקיימו, אלא שאפשר היה לפותרם בשני אופנים [הסבר זה נוסף על הסברו של הרמב"ן על השאלה הראשונה].

ומדוע דוקא הפתרון שיוסף פתר הוא היותר פשוט? כיוון שבאמת מצד המצרים עצמם, דהיינו מצד מזלם ומעשיהם הרעים היו צריכות להיות שבע שנות רעב, אבל בזכות יעקב שהגיע למצרים השתנתה הגזרה והיו רק שתי שנות רעב, ואף על פי כן גם זה היה רמוז בחלומות.

bi? =ot@g ?b rial;mso-bidi-theme-font:minor-bidi'>נלע"ד בעזה"י הסבר נוסף לכך שדברי יעקב עוררו את קנאת האחים ולא השקיטו אותה: האחים ידעו את הכלל "שאין חלום בלא דברים בטלים", ואם כן, אמנם רחל לא תשתחוה ליוסף אבל שאר החלום יתגשם, ומכיוון שהבינו מדבריו של אביהם שיש משמעות לחלומות של יוסף התחילו לקנא בו.

וכיצד יעקב לא חשש שבניו יודעים כלל זה? יתכן שיעקב ידע שהוא לא לימד כלל זה לבניו, אלא שהם למדו זאת מיוסף או שחשבו כך מדעתם. מכל מקום, כל ענין יוסף ואחיו הרי זה מגלגולי ההשגחה העליונה שדאגה לכך שיוסף ירד למצרים ויציל את משפחתו ואת שאר האנושות, והיא דאגה שיעקב בנסיון לשכך את הקנאה, אדרבא, יגרום להגדלתה על מנת שהאחים ימכרו את יוסף למצרים.

 

תכסיסו החכם של יעקב [הסבר שלישי]

יתכן הסבר נוסף: ליעקב היה תכסיס מבריק כיצד לשכך את השנאה. יעקב ידע שאחי יוסף שונאים אותו משום שהם חושבים שיוסף חלם חלומות אלו מכיוון ששאיפתו הוא לשלוט עליהם, והוא חשש שאם יגיד שזה אינו נכון אלא זו כמין נבואה שתתקיים בהמשך הם לא יאמינו לו ויחשבו שהוא רק רוצה לגונן על יוסף על מנת שלא ישנאו אותו, ולכן עשה יעקב בערמה ואמר ליוסף את מה שציטטנו לעיל על פי רש"י, על מנת שהאחים מתוך ידיעתם את הכלל שאין חלום בלא דברים בטלים יבינו מתוך דבריו שהחלומות של יוסף לא נבעו מרצונו להשתרר עליהם וממחשבותיו על כך במשך כל היום, אלא שחלומות אלו הם כעין נבואה ויוסף לא "אשם" בכך שהוא חולם עליהם ולכן הם לא צריכים לשנוא אותו.

מדוע בחר יעקב בדרך זו של ערמה לומר להם שאלו חלומות של נבואה? כיוון שרק כך אחי יוסף לא יחשבו שיעקב מנסה לגונן על יוסף ולא מתכוון באמת שיוסף לא חושב על שלטון עליהם. כאשר אחי יוסף שמעו את דברי יעקב, כך הם חשבו: "אבינו רוצה שנחשוב שחלומות אלו הם דברים בטלים כיוון שרחל מתה, אבל הרי אנו יודעים שאין חלום בלא דברים בטלים, ואם כן, הרי שהחלומות יתקיימו ואלו הם חלומות של נבואה, ולכן אין לנו סיבה לשנא את יוסף, כיון שאין הוא אשם בחלימת חלומות כאלו".

אבל באמת יעקב ידע שבניו יודעים את הכלל הנ"ל, והוא בכוונה תחילה אמר להם דברים אלו על מנת שיחשבו שהחלומות הם חלומות נבואה ולא ישנאו את יוסף, וכך לא יחשדו בו שהוא רק מנסה לגונן על יוסף.

למרות שיעקב ידע שיש חשש שהם יקנאו ביוסף, הוא העדיף שהם יקנאו בו מאשר שישנאו אותו. לפי פרוש זה, אכן תכסיסו של יעקב הצליח ושנאתם של אחי יוסף עקב החלומות נרגעה והיא הפכה להיות רק קנאה. ובאמת שיקול זה היה נכון, ויתכן שאם אחי יוסף היו שונאים אותו ולא רק מקנאים בו היו הורגים אותו ולא מוכרים אותו לישמעאלים, ורק משום שקנאו בו ולא שנאו אותו מכרו אותו לישמעאלים מתוך כוונה שלא יתקיימו החלומות.

אמנם פרוש זה קשה מלשונו של רש"י הנכתב לעיל, שכתב "שלא יקנאוהו", ולפי פרוש זה מטרת יעקב היתה למנוע שנאה ולא קנאה. עקב קושיה זו צריך עיון באמיתתו של פרוש זה.