מדוע נענש יוסף בבקשו עזרה משר המשקים

מדוע נענש יוסף בבקשו עזרה משר המשקים

"ולא זכר שר המשקים את יוסף וישכחהו"(מ,כג).

כתב רש"י "מפני שתלה בו יוסף לזכרו, הוזקק להיות אסור שנתיים, שנאמר אשרי הגבר אשר שם ה' מבטחו ולא פנה אל רהבים, ולא בטח על מצרים הקרויים רהב" (מ,כג).

לכאורה קשה, הרי למדנו מיעקב כשהתכונן למלחמה בעשיו, אם ילחם נגדו, שצריך כחלק מהבטחון בקב"ה גם לעשות מעשה, השתדלות, ואם כן יוסף עשה טוב, ועל מה נענש?! על שאלה זו נאמרו מספר תרוצים, אבל בכל זאת רציתי להוסיף את חלקי

נלע"ד בעזה"י שכאשר עושים השתדלות צריך לעשות מעשה שיש לו סיכוי סביר להועיל, אבל מעשה שסיכוייו לעזור קלושים מאוד, לא לבטחון יחשב לעושהו אלא לצעד של יאוש, של חוסר תקוה, ולכן נאחז בקש על מנת להציל עצמו מטביעה.

על פי כלל זה ניתן לבאר את עניננו. יוסף ידע שאי - אפשר לסמוך על המצרים ושהרשע הזה בודאי לא ירצה לעזור לעברי, שהרי התורה בעצמה מעידה "כי לא יוכלון המצרים לאכול את העברים לחם כי תועבה הוא למצרים" (מג,לב) ועיי"ש רש"י ואונקלוס, דמשום שהעברים אוכלים את האלהים של מצרים, המצרים שונאים לאכול עם העברים יחד.

מסתבר ששנאה זו גררה אחריה את שנאת המצרים את העבריים. ובמיוחד שידוע טבעה של אומה זו שהם כפויי טובה ושאי אפשר לסמוך עליהם כמו שהנביא קרא להם "משענת הקנה הרצוץ" (מלכים ב' יח,כא), שהסומך עליהם לבסוף ניזוק, כמו אדם שנשען על קנה שהוא חד והאדם נפצע.

ואם כן, יתכן שבקשת העזרה של יוסף מהמצרי, על אף הידיעה שהסיכוי שהמצרי יעזור הוא קלוש מאד, נבעה מחוסר תקוה [קלה שבקלות] להנצל, ולכן ניסה מזלו בדרך זו של בקשת טובה מהמצרי.