שלום אחיך ושלום הצאן

שלום אחיך ושלום הצאן

"ויאמר לו לך נא ראה את שלום אחיך ואת שלום הצאן והשבני דבר" (לז,יד).

לכאורה קשה, מדוע יעקב שלח את יוסף לבדוק את שלום בניו הרי לפי חז"ל בכל יום היו מתחלפים בניו ובכל יום היה מגיע בן אחר על מנת לשמש את יעקב אביהם? וכדברי רש"י "וישב ראובן - במכירתו לא היה שם, שהגיע יומו לילך ולשמש את אביו, דבר אחר עסוק בשקו ובתעניתו על שבלבל יצועי אביו" (לז,כט).

יעקב חשש לשלומם כיון שאף אחד לא הגיע

וזו

לשון פרקי דר' אליעזר "אמר יעקב ליוסף, יוסף בני, הרי יש לי כמה ימים שלא שמעתי שלום אחיך ושלום הצאן שנאמר ויאמר לו לך נא ראה את שלום אחיך ואת שלום הצאן" (פל"ח). לפי מדרש זה השאלה שפתחנו בה היא העוזרת לנו להבין את התשובה. כיון שיעקב היה רגיל שבכל יום אחד מבניו היה בא לשמשו, כאשר עברו מספר ימים ואף אחד מבניו לא הגיע, חשש לגורלם ולגורל הצאן ולכן אף על גב שידע שאחי יוסף שונאים אותו שלח אותו אליהם [עיין בספר תורה שלמה אות קב]. במדרש בכתב יד (הובא ב"תורה שלמה") כתוב "וכי מה היה יעקב אבינו מתירא על בניו, היה מתירא שמא יעמדו אליהם גואלי שכם לפי שהרגום בני יעקב", וכך הובא ברשב"ם בשם ר' יוסף קרא.

שלום רוחני

נלע"ד בעזה"י להסבירהסבר נוסף לפי המדרש שבכל יום היה אחד מבני יעקב בא לשמשו. יעקב לא שלח את יוסף כדי שיבדוק את שלומם הגשמי של בניו, כיון שידע שהם מרגישים טוב מכל בן שהגיע אליו כדי לשמש אותו, אלא שלח אותו לבדוק את שלומם הרוחני, שהרי יוסף סיפר עליהם שהם חוטאים וחשודים על העריות ואוכלים אבר מן החי ומזלזלים בבני השפחות, ובודאי שאם יעקב ישאל את אחד מבניו האחרים האם הם חוטאים, תשובתו תהיה שלילית, ולכן שלח את יוסף שיבדוק את "שלום אחיו", איך הם מתנהגים מבחינה רוחנית (זכורני שראיתי בשם אחד מהאחרונים פרוש דומה לזה). [יתכן שכדי שיהיה "כיסוי" ל"ביקור" של יוסף ולא יחשדו בו אחיו שהוא בא כדי לרגל אחריהם אמר יעקב ליוסף שיבדוק גם את "שלום הצאן", דהיינו ספירה דחופה של הצאן או משהו מעין זה].

רמזים בדברי יעקב

יתכן שיעקב רמז ליוסף על מטרת ההליכה. באומרו "את שלום הצאן", רמז לו שיבדוק אם הם אוכלים את הצאן כאשר הכבש עדיין חי ועוברים על אבר מן החי, וכן באומרו "והשיבני דבר" רמז לו על הדבור שלהם, האם הם "מזלזלים בבני השפחות לקרותן עבדים"(רש"י), ודבר מלשון דבור, ולגבי מה שחשודים על העריות יתכן שלא אמר לו לבדוק כיון שהם נמצאים בשממה, שהלכו לרעות את צאנם במקום שאין אנשים, וממילא אין חשש, או שלזה התכוון יעקב באומרו "שלום אחיך" שיבדוק אם הם חוטאים בעריות.

פרושו של היפ"ת

לאחר העיון ראיתי שבספר יפ"ת הקשה כדברנו ותירץ שמא "יומו" לאו דווקא, אלא ימים או עשור היה משמש כל אחד וראובן היה שמושו ימים מספר עד שחפץ יעקב לדעת את שלום בניו.

אמנם תרוץ זה יתכן רק לפי גירסת מדרש רבה הכותב את המדרש הנ"ל על הפסוק "וישמע ראובן ויצלהו מידם" (לז,כא) בתחילת בואו של יוסף, אבל לפי רש"י ולפי מדרש הגדול הסוברים שדרשה זו נאמרה על הפסוק "וישב ראובן אל הבור" (לז,כט)לאחר שיוסף נמכר, וכמו כן כתוב בפסוקים שראובן היה עם אחיו בזמן שיוסף הגיע אליהם (לז,כא-כב), ואם כן, ראובן היה עם אחיו גם בזמן שיוסף הגיע וגם מיד לאחר שהם מכרו אותו ורק בזמן שבינתיים היה עם אביו. גם מפשט הפסוקים וגם מהעובדה שראובן חשב להציל את יוסף מהבור בעודו בחיים עולה, שראובן לא הלך לזמן ארוך לשמש את אביו. [בענין על איזה פסוק דרשו חז"ל כך עיין בספר תורה שלמה אות קלג].