מבנה רוחני משפיע על מבנה גשמי

מבנה רוחני משפיע על מבנה גשמי

בפרשה זו ישנן שתי דוגמאות לכלל היסודי שהמבנה הפנימי של האדם, כלומר, נשמתו וכוחות הנפש שלו, משפיעים על מבנהו הגשמי וכוחות הגוף שלו.

כח גשמי מושפע מנשמה ענקית

כתב הרמב"ן "יאריך הכתוב בספור [מפגש יעקב עם הרועים על הבאר] הזה להודיענו כי קווי ה' יחליפו כח, ויראתו תתן עוז, כי הנה יעקב אבינו בא מן הדרך והוא עיף, ויגל לבדו האבן אשר היו צריכים אליה כל הרועים, ושלשה עדרי צאן אשר להם רועים רבים ושומרים,

כולם רובצים עליה אינם יכולים להניעה כלל" (כט,ב).

כוחות אדירים אלו היו ליעקב בזכות נשמתו הענקית.

נלע"ד בעזה"י שעל פי דברים אלו נוכל להבין את דברי רש"י בפרשת תולדות על הפסוק "למה אשכל גם שניכם יום אחד" (כז,מה), וזו לשונו "אם יקום עליך ואתה תהרגנו יעמדו בניו ויהרגוך...". רש"י מסביר, שחששה של רבקה היה שיעקב יהרוג את עשו. כלומר, בהכירה את יעקב בנה, ידעה רבקה שיש לו כוחות אדירים והוא זה שיהרוג את עשו ולא ההפך.

אבי מורי העיר שאין מכאן הוכחה, ואפשר לומר שהסיבה שרבקה אמרה שיעקב יהרוג את עשו היא כיוון שיעקב ידע שעשו רוצה להרוג אותו ועשו לא ידע שיעקב יודע זאת, לכן יעקב יכול היה להרוג את עשו בערמה קודם שיהרגנו.

רק לבני יעקב היו כוחות אדירים

ישנו מדרש חז"ל בריש פרשת ויגש שאפשר ללמוד ממנו את הכלל שכתבנו לעיל. כאשר יהודה דבר אל יוסף ואיים עליו שאם יכעיס אותו יעמדו הוא ואחיו ויהרגו את כל מצרים (רש"י שם), כתוב בתרגום ירושלמי (מד,יט): "כד חמא יוסף הבהבא ויקידא דסליקת גבורתיה דיהודה אחוי ונפקין שערתיה דליבה ובזעו לבושיה [כאשר ראה יוסף שיהודה מתחיל לכעוס ושערות חזהו קורעות את בגדו], בה בשעתא רמז יוסף למנשה בוכריה ורפס במסאניה [רמז יוסף לבנו בכורו מנשה לרקוע בסנדלו ברצפה] ורעדת כל פלטין דיוסף [ורעד כל ארמונו של יוסף מעוצמת המכה], בה בשעתא אמר יהודה אילולי דהוה עלע [צלע] מן בית אבא לא הוה כשר למעבדא כן [באותו זמן אמר יהודה, אילולא מנשה היה בו משהו ממשפחתו של יעקב לא היה יכול לעשות כך]...".

 כלומר, ליהודה היה ברור, שרק אדם ממשפחת אברהם שעוברת אצלו הסגולה, הנשמה הענקית, רק הוא יכול להיות בעל כוחות גשמיים כאלה עצומים.

נשמה ענקית משפיעה על היופי החיצוני

כל האמהות היו יפות. על שרה נאמר "יפה הוא מאד" (יב,יד); על רבקה נאמר "טבת מראה מאד" (כד,טז) ועל רחל נאמר "יפת תאר ויפת מראה" (כט,יז), ומסתבר שגם לאה היתה יפה כאחותה אלא שבגלל בכיה התקלקל יופי עיניה (רש"י שם, דעת זקנים).

לפי חלק מהפרשנים (רש"י,רשב"ם,ספורנו) "יפת תואר" פירושו, שהצורה של האיברים יפה, ו"יפת מראה" פרושו, שהצבעים של הפנים, השיער ושאר הגוף יפים. יש מסבירים (ראב"ע,אוה"ח הקדוש בפירושם הראשון) ש"יפת תואר" מתיחס ליופי הפרטי של כל איבר ואיבר, ו"יפת מראה" מתיחס ליופי הכללי של כל הגוף, דהיינו היחס המתאים של כל האיברים זה לזה.

בפרשנים מובאים מספר טעמים מדוע האבות נשאו לנשים דוקא נשים יפות כל כך:

א. כמאמר חז"ל שאשה נאה מרחיבה דעתו של אדם, וכאשר אדם חי בשמחה וברחבות לב, השכינה שורה והוא יכול להגיע למדרגות הנבואה (רד"ק לגבי רחל).

ב. כדי שהילדים יצאו בריאים ויפים ויחיו חיים בריאים ויוכלו לקדש שם שמים (על פי רד"ק שם).

נלע"ד בעזה"י הסבר נוסף: כיוון שיש לאמהות האומה נשמות ענקיות, בודאי שהן מתגלות גם בגופן בצורה מושלמת של כל האיברים וכל הצבעים בנוסף למידות הנפש המתוקנות ביותר.כלומר, כמו הכלל שפתחנו בו, שהמבנה הפנימי משפיע לא רק על החן והחסד, שמוצאות חן וחסד בעיני כולם, אלא שבפועל הגוף שלם יותר ובריא יותר בצורתו היותר מתוקנת. אם כן, גוף ללא מומים יכול לגלות על נפש בריאה ועצומה. הערת הרה"ג אביגדר נבנצל שליט"א – "כלומר, על שלימות צלם אלקים".

כמובן, שיש הבדל בין הנשמות של אבות ואמהות האומה, שהיו נשמות ענקיות, לבין הנשמות של הדורות שלנו, שהן מזעריות ביחס לנשמות הנ"ל וממילא שלמותן לא מתגלית בהכרח בשלמות הגוף.